האם מברכים לאחר קריאת המגילה? │ מה דינו של אבל לעניין קריאת המגילה?│ ומה דינו של אדם שדיבר באמצע קריאת המגילה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות פורים במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרצ"ב סעיף א']
הברכות שלפני קריאת המגילה וכוונת ברכת שהחיינו
מבואר בשולחן ערוך, שהקורא את המגילה בלילה, מברך לפניה שלשה ברכות, 'על מקרא מגילה', 'שעשה ניסים', 'שהחיינו', וביום לא חוזר לברך שהחיינו על מקרא מגילה, ומביא הרמ"א, שיש אומרים שגם ביום מברך שהחיינו, כיוון שעיקר מצוותה ביום, וכך נוהגים בכל מדינות אלו, ואין צריך שדווקא הבעל קורא יברך שהחיינו, אלא אדם אחד יכול לברך והשני יכול לקרוא, ומביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם, שבברכת שהחיינו של היום, צריך לכוון גם על שאר מצוות היום, דהיינו, על משלוח מנות וסעודת פורים, וצריך להודיע זאת גם לשליח ציבור וגם לציבור עצמו, שיכוונו כוונה זו, כיוון שצריך כוונת שומע ומשמיע, ובכל מקרה, אם לא מברך שהחיינו ביום, כגון שאין לו מגילה, הדין הוא, שלא יברך שהחיינו במיוחד על משלוח מנות וסעודת פורים, משום שסעודת פורים אין בה דבר מיוחד, שהרי סעודה נוהגת בכל שבתות וימים טובים, וממילא זה לא מצדיק לברך שהחיינו על סעודת פורים, ולפי זה, גם על משלוח מנות אין הצדקה לברך שהחיינו במיוחד, כיוון שמשלוח מנות זה חלק מסעודת פורים, ולכן יברך על מקרא מגילה, ויכוון לפטור את שאר מצוות היום.
מביא הביאור הלכה שהמור וקציעה מקשה על כך, הרי אפשר לברך שהחיינו גם על עיצומו של יום, וכמו שידוע לנו שאפשר לברך שהחיינו אפילו בשוק, וכמו כן לגבי יום הכיפורים שאין בו כלל אכילה ושתייה או סעודה, ובכל זאת מברכים בו שהחיינו על עצם היום, ואם כן, גם בפורים שייך לברך שהחיינו על עיצומו של יום הפורים? אבל הביאור הלכה דוחה ואומר, שבאמת גם המגן אברהם מסכים, שאפשר לברך שהחיינו על עיצומו של יום, אבל המגן אברהם מדבר באופן כזה שבלילה הוא בירך שהחיינו על מקרא מגילה, ויצא בזה על החיוב ברכה על עיצומו של יום, וכשמגיע הבוקר, נשאר לו לברך שהחיינו רק על משלוח מנות וסעודת פורים, וזה כבר לא מצדיק שהחיינו.
הברכה שלאחר קריאת המגילה
לאחר קריאת המגילה, נוהגים לברך 'הרב את ריבנו', ומוסיף המשנה ברורה, שבגמרא מבואר, שלעניין הברכה שלאחר קריאת המגילה, תלוי הדבר במנהגי המקומות, ובמקום שנוהגים לברך, יברך, לכן כתוב בשולחן ערוך, שהיום נוהגים לברך ברכה זו לאחריה, להשמיע שהמנהג שלנו הוא לברך, ומי שלא בירך לא לפני המגילה ולא לאחריה, יצא ידי חובה, משום שברכות אינם מעכבות, ואם נזכר באמצע קריאת המגילה שלא בירך, יברך באמצע קריאת המגילה בין הפרקים, וזה לא יותר חמור מקריאת שמע, ששם בין הפרקים שואל מפני הכבוד, וכך במגילה בין הפרקים יכול לברך ברכות קריאת המגילה.
נהגו לומר בלילה לאחר קריאת המגילה, 'אשר הניא', אבל ביום לא, והברכות שלפניה יחיד צריך לברך, אבל ברכות שלאחריה רק בציבור, ובביאור הלכה מביא בשם האליה רבה, שהוכיח מכמה פוסקים, שמברך את הברכה שלאחריה גם ביחיד, ומסקנת הביאור הלכה, שאין כדאי לברך אחריה ביחיד, כיוון שבלאו הכי הברכה הזו שלאחריה גם בציבור היא לא ברכה חיובית, וכמבואר לעיל שזה תלוי במנהג המקומות, ולכן, מי אומר שהיום התפשט המנהג לברך גם ביחיד, אולי רק בציבור.
אבל בקריאת המגילה
אבל יכול לקרוא את המגילה, ואינו יכול לברך שהחיינו, כיוון שאינו יכול להוציא את הרבים ידי חובה בברכת שהחיינו.
הוחלף הבעל קורא באמצע קריאתה
כאשר מחליפים בעל קורא באמצע, יתחיל השני מהיכן שפסק הראשון.
הפסקה בדיבור באמצע קריאת המגילה
אסור להפסיק בשיחה באמצע קריאת המגילה ואפילו בדברי תורה, ולעניין דיעבד, יש חילוק, שאם השומע דיבר באמצע קריאת המגילה, לא יצא ידי חובה, אבל הקורא שדיבר באמצע, יצא ידי חובה, ואם דיבר בין הברכה לתחילת הקריאה, גם השומע וגם הקורא הפסידו את הברכה, וכן בין הקריאה לסוף הברכה, גם אסור להפסיק.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א