הרב אברהם פוקס
הברון רוטשילד ערך פעם 'קידוש' לכבוד שמחה שהיתה במעונו. אל הקידוש שנערך כנהוג לאחר תפילת יום השבת, הוזמן קהל רב בראשות גדולי ישראל.
לאחר התפילה נכנסו המוזמנים לאולם הקידוש ולמרבה פליאתם לא מצאו על השולחנות אלא רק כוסות לקידוש ויין, ולא ידעו כיצד יקדשו ללא "מזונות", שהרי "אין קידוש אלא במקום סעודה". והנה נכנס לאולם הברון רוטשילד במלוא הדרו והתיישב במזרח, לצדו של הגאון הגרח"ע גרודז'ינסקי זצ"ל, נטל גביע יין בידו, קידש עליו ולאחר ששתה את היין, בירך על הגביע בורא מיני מזונות ואכל את הגביע להפתעת כל המסובים. גביע הניתן לאכילה הוא, הבינו כעת, ואם כן זהו המזונות.
לאחר מכן כיבד הברון את הגרח"ע שיקדש על היין, הגרח"ע החזיק את הכוס בידו הרהר קמעא ופנה לקדש על היין.
כשיצא מביתו של הברון שאלוהו מקורביו: "ילמדנו רבנו, במה הרהר בטרם עשה את הקידוש על אותו גביע?", השיב להם הגרח"ע: "נתעוררתי לכך שלכאורה צריך לכסות את המזונות, כמו שאמרו בפת שלא יראה את בושתו, וגם במזונות רבו המנהגים בכך, אך שוב חזרתי לחשוב שאם לא אקדש, יתבייש הברון רוטשילד ומוטב שהפת יראה את בושתו ולא רוטשילד".
סיפור מקסים אך לא אמין הסטורית
לא היתה תקופת חפיפה בין חייו של קארל-מאיר רוטשילד לבין פעילותו הציבורית של הגרח"ע גרודזינסקי. הסיפור עצמו, על גביעי מזונות בקידוש של רוטשילד – מוכר ואמין. מעניין מי החליט להשחיל פנימה את הגרח"ע. חוסר אמינות, חוסר מקצועיות ולא ברור מה המטרה. חבל