הוא היה בחור, עדיין לא הקים את ביתו, שעה שהחליט לסייר בליל שבת ברחובותיה של שכונת מאה שערים והסביבה.
תופעה זו נפוצה בקרב רבים מהעם שבשדות, שאחד מהיעדים הפופולאריים ביותר עבורם כשהם רוצים לנוח ולהחליף כוחות, הינה שכונת מאה שערים והסביבה. שכונה שיסודותיה נראים כאילו נוצקו בששת ימי בראשית וכל נתיבותיה אומרות הוד, יופי ונוסטלגיה.
הם מסיירים בסמטאותיה, שביליה ורחובותיה, מתבוננים באורח חיים השמרני והמתוק ומציצים למוסדות התורה והיראה השונים שבשכונה זו ובקרבתה. בפרט בלילי שבתות, שעה שהמוני תושביה היראים לדבר ד' מסבים בבתי מדרשות השונים ומשבחים לקל חי העולמים, מהווה שכונה זו יעד מובהק לסיורי בקשת קרבת אלוקים, והמוני בני ישראל נוהרים לשולחנות הטהורים שעורכים האדמו"רים השונים, כל אחד וסגנונו המיוחד, ומתחממים באור השבת קודש שהנחילנו בוראנו לנוח בו ולשמוח בתענוגו.
אף בחור זה, אמריקאי במוצאו, נמשכה נפשו בליל שבת זו, שעליה נסוב חלקו הראשון של סיפורנו, לסייר בבתי מדרשיה של שכונה עתיקה ושורשית זו. החל הוא את סיורו בבתי המדרש הסמוכים לשכונה, מחסידות דושינסקיא עם שיריה הנפלאים, עד להיכל של חסידי קרלין עם הלהב המתגעש בשירי קודש; משם פנה למשכנו של הרבי משומרי אמונים עם שיריו המתפרצים, אחר כך המשיך לתולדתו – חסידות תולדות אהרן עם שירי הרגש אשר לה, עד שנחת בהיכלו של הרבי מתולדות אברהם יצחק שליט"א אשר בעירת קדושת השבת שבקרבו ידועה ומפורסמת, כאשר מזה עידן ועידנים יודע כל מבקש ד' ורוצה בקרבתו, שאם חפץ הוא לטעום טעם שבת קודש עליו לבקר ולו פעם אחת בשולחן הטהור שעורך הרבי מתולדות אברהם יצחק שליט"א בבית מדרשו שב'שוק מאה שערים' בירושלים עיה"ק, בלילי שבתות.
אף בחור זה שעה שדרך במשכנו הלוהט של הרבי החליט להישאר שם ולהתענג מזיוו ואור השבת אשר בו. התבונן הבחור ברבי ובעבודתו – עבודת שבת קודש, שאף מלוא חופניים אויר פסגות משירי השבת הנפלאים, ורגשותיו גאו לנוכח שלהבת אש קודש שאפפה את השולחן הטהור עם ה'קאך' של הרבאהרלא'ך – אבות החסידות – מחד, והברען הויז'ניצאי – שהרבי הוא מתלמידיו – מאידך.
"שבת קודש… שבת קודש…." זימרו הרבי והחסידים בעוז, כאשר לפתע הצביע הרבי לעברו של הבחור וקרא לו לבוא ולרקוד עמו… הבחור נבוך וניסה להתחמק, הן אינו מכיר את השיר, את שיגו ואת רקידתו, אך הרבי התעקש, והבחור ציית בלית ברירה. הוא ניגש אל הרבי, שתפס מהרה בשתי ידיו והחל לרקוד עמו בשירת "שבת קודש", בעוז ובתעצומות. הבחור נגרר אחרי התלהבותו של הרבי ורקד אף הוא ברגליים מהוססות, וכך רקדו במשך דקות ארוכות לכבודה של שבת מלכתא.
בסיום הריקוד, פנה הבחור בחיוך מבויש אל הרבי באומרו: "הן אכן רקדנו 'שבת קודש' בכזו התלהבות, ובאמת כולי התרגשות על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקי, שהרבי בחר בי מכל המוני בני ישראל שהשתתפו בטיש, לזכותני לרקוד עמו בהתלהבות קודש ולשמוח בשמחתה של שבת קדשנו. אך כיצד אוכל להיות בשמחה, כאשר בחור מבוגר אני, רווק, ומצפה לזיווגי המתאים?"
כאשר שמע זאת הרבי מיהר לברכו בכמעט הבטחה שימצא את זיווגו בנקל, בקרוב וללא קשיים, אך תנאי התנה עמו: "רצוני שתבטיחני הבטחה גמורה שתשיר שיר זה בכל שבת ושבת בעוז ובהתלהבות, ואף עם כל ילדיך תרקוד באותה עת בהתלהבות קודש. עם כל ילד תרקוד, בלא להחמיץ אף אחד, ואפילו עם הקטנים ביותר! אם תבטיחני לקיים מנהג קדוש זה, מוכן אני לברכך שתמצא את זיווגך ההגון בקרוב!!"
לכאלו שתי הבטחות, גם זיווג, וגם ילדים (שהרי צריכים להיוולד לו ילדים כדי לרקוד עמם…) לא סירב הבחור ומיהר להבטיח. והרבי הבטיח מנגד.
*
הבחור המשיך בחייו השגרתיים, בעבודתו ובחיפוש אחר זיווג מתאים. כעבור תקופה שב לבית הוריו בארה"ב, ואכן מצא שם את זיווגו ונישא בדיצה ובחדווה לשמחת משפחתו ומכריו. בהמשך נולדו לו גם ילדים, וברצות ד' הצליח אף בעסקיו, וגם בגידול ילדיו לתורה וליראת שמים.
אף את המנהג אשר הבטיח לרבי אי אז בשנות בחרותו, לא שכח, ובכל ליל שבת באמצע הסעודה, היה חוזר על הטקס הקבוע: קם לרקוד עם כל ילד וילד תוך שהוא שר את השיר הנוסטלגי "שבת קודש… שבת קודש…" ותוך כדי כך נזכר בליל שבת ההוא, עת ביקר בהיכלו הפלאי והגועש בקדושת השבת של הרבי בשכונת מאה שערים העתיקה; את ההבטחה אשר הבטיח והברכה אשר קיבל תמורתה.
היה זה מחזה לא אופייני ליהודי אמריקאי כמוהו, לרקוד בכזו התלהבות קודש בניגון עתיק של "שבת קודש…" באמצע יבשת הישימון האמריקאי, אך הוא דבק בכל עוז במנהג אשר קיבל עליו, ולא זז מלקיימו בכל שבוע ושבוע בקביעות ובהתמדה. לאורחים שהיו מסבים על שולחנו ותוהים לפשר המנהג המוזר, לא היה מרחיב את הדיבור יתר על המידה, רק היה מפטיר שזוהי הנהגה קדושה שקיבל מאיש קדוש, ועל כן הוא מקיימה בכל עוז.
מלבד מהתועלת המרובה שקיבלו הוא ובני ביתו מקיום הקבלה אשר הבטיח לרבי, בהרגשת קדושת השבת, היתה לכך גם תועלת משנית. היתה זו שעה של הרעפת תשומת לב מהאבא לכל ילד באופן פרטי, והיא השפיעה רבות על הילדים לא רק בשבת קודש בלבד, כי אם גם בכל ימות השבוע, כאשר במוחו וליבו של הילד, אפילו הרך בשנים, היתה חקוקה תמונתו שלו רוקד עם אביו בשמחה עצומה, תוך הרעפת אהבה וחיבה מצידו של האב, מה שתרם רבות לצמיחתו של הילד בתורה ויראת שמים.
*
מזל טוב! מזל טוב! ההתרגשות בבית היתה עצומה, בחסד השי"ת נולדה בת בשעה טובה ומוצלחת. האב היה מלא שבח והודיה להשי"ת, והתכונן בחדווה ל'קידושא רבא' אשר יערוך בבית הכנסת להודות ולהלל על רוב חסדיו של מלך קל חי העולמים.
בהגיע ליל שבת קודש לא חשב האב פעמיים, ולאחר שרקד עם שורת ילדיו, כל אחד בתורו, מיהר לסור אל עריסת התינוקת שעמדה בחדר-הילדים, כדי לרקוד אף עמה את השיר המיוחד הזה הספוג בקדושת שבת קודש.
רעייתו ניסתה להניאו. "הן רק תינוקת היא זו, רק חצי שבוע מעת באה לעולם. אפילו שֵם יהודי אין לה עדיין. למה לך לרקוד עמה עתה? בשבת הבאה כשתתחזק מעט תרקוד אף עמה בשמחה ובששון באין מפריע, אך השבת, כשהיא רק בת חצי שבוע, למה לך זאת?"
אך האב התעקש. "קבלה היא קבלה! אם קיבלתי על עצמי בפני הרבי לרקוד עם כל ילדיי בשיר זה, עלי לקיים זאת עם כל ילדיי בלא יוצא מן הכלל, אפילו עם התינוקת, ללא שום הוראת היתר!" רעייתו, בראותה את דביקותו האיתנה בקבלה, הסכימה עמו אף היא.
ובזאת ניגש אל העריסה, הוציא את התינוקת הזערורית, פנה עמה אל הסלון, לשולחן השבת, והחל לרקוד עמה, כשעיניו זולגות דמעות התרגשות והודיה להשי"ת, על גודל המתנה אשר קיבל בשבוע זה.
לפתע נשמע רעש עצום ומחריש אוזניים מחדר הילדים. הנוכחים כולם נבהלו וגם נחפזו, והאמא אצה רצה לחדר לבדוק מה קרה שם. לחרדתה, ראתה את הארון בחדר-הילדים מרוסק, קרשיו פזורים על הרצפה שבורים ומנופצים. כנראה התרופפו הברגים במהלך השנים, עד שהגיעה הקריסה הבלתי-נמנעת.
אך בהבטה שניה קלטה את הנס הגדול!!! עריסת התינוקת מעוכה לגמרי מתחת לכמה קורות כבדות מהארון שנפלו עליה. זאת כיוון הנפילה של הארון היה בדיוק לעבר אותו מקום בו עמדה העריסה!! בדיוק באותו מקום!!
הם אפילו לא רצו לדמיין מה היה קורה אם האב לא היה מתעקש להוציא את התינוקת לשירת 'שבת קודש' המסורתית… עתה קלטו שניהם את גודל הנס אשר אירע להם בזכות דביקותו הבלתי מתפשרת של האב לעמוד בקבלה שקיבל על עצמו אי אז לפני שנים רבות כל כך…
זוהי כוחה של עמידה עקבית ובלתי מתפשרת בקבלה טובה. כקרבן התמיד בשעתו, מצלת היא אף ממוות בטוח לחיים שמחים ומאושרים!
(ע"פ גליון 'החינוך והמנחה', הובא בניוזלטר 'אור לישרים')
