"כי יראתי כי אמרתי פן תגזול" (לא לא)
היה היה גנב גדול, בקי ומומחה במקצועו, מידי יום היה מבצע גניבות ענק, וברוב זריזותו ומומחיותו לא נתפס מעולם.
והנה הגיעה שמועה לאזניו אודות 'בורסת היהלומים' הענקית שבעיר 'אנטוורפן' שבבלגיה, שם נמכרים היהלומים היקרים ביותר בעולם. בגניבת יהלום אחד שכזה, יכול היה להתעשר עושר רב! קם אפוא אותו גנב, והפליג למלאכתו אל אנטוורפן הרחוקה…
בהגיעו אל 'מקום העבודה', החל לבחון מקרוב את אמצעי השמירה שבמקום, לאחר מעקב מדוקדק גילה, שהגנבה בתוך בנין זה היא כמעט בלתי אפשרית – אמצעי השמירה וכללי האבטחה הנוקשים שבמקום, לא השאירו שום אפשרות ריאלית לביצוע גניבה מוצלחת. אך לא איש כהאי גנב בישא דנן יאמר נואש; 'אם כבר הגעתי עד כאן', אמר לעצמו, 'לא אצא מכאן בידיים ריקניות!'.
הוא נשאר במקום כמה ימים נוספים, ועקב מקרוב אחר מהלכי הבורסה כולה. הוא בדק היטב את כל האפשרויות כולן. מתחילה חשב לשלוח את ידו במחזורי היבוא והיצוא של היהלומים, בכניסתם אל הבורסה או ביציאתם, אך עד מהרה גילה שכל 'משלוח' של יהלומים מתבצע ברכב משוריין ומוגן, ומלווה בשני שומרים חמושים באקדחים דרוכים בכל שעת הנסיעה, ובליווי המארז מן הרכב ועד הכספת. ממילא אפשרות זו ירדה מן הפרק… כיוצא בדבר – כל שאר הדרכים שנבחנו סביב הבניין בעין מומחית, נפסלו בזו אחר זו.
כראות הגנב שמיהלומי הבורסה עצמה לא תעלה גניבתו בידו, החליט לשנות כיוון ולנסות את מזלו אצל הלקוחות העשירים רוכשי היהלומים. הוא הניח שהם, כנראה, אינם נוקטים אמצעי זהירות קפדניים כל כך כבבורסה עצמה, ומתוך תיקו האישי של אחד הנגידים הנכבדים, יוכל יותר בנקל 'למשוך' יהלום יקר ערך!
שוק בורסת היהלומים של בלגיה הומה לקוחות בכל העת. אנשים למאות נכנסים ויוצאים, ויהלומים יקרים נמכרים בזה אחר זה. בטרם החל הגנב לתור אחר אחד העשירים, בחן מקרוב את התצוגה המפוארת של יהלומים נוצצים, המוצגים למכירה בבורסת הענק. לאחר שעבר בין עשרות הדלפקים, מצא בתצוגה היקרה ביותר יהלום אחד גדול ומופלא, שמחירו האגדי נסק למיליונים. הוא החליט 'לסגור ענין' על זה היהלום; נשאר בקרבת מקום, הסתובב לו בין השורות כמו אחד העשירים הגדולים, הבאים לבחון את התצוגה, ותוך כדי הילוכו הכבוד, הגניב מבטים חטופים על עבר אותו יהלום יוקרתי, כדי לתפוס מי הוא אותו עשיר שיניח ידו עליו.
לא ארכה השעה, ואל המקום הגיע אחד מעשירי תבל, שבא במיוחד לבלגיה כדי לרכוש יהלום יקר תפארת! לאחר סבב חיפושים ברחבי הבורסה, קנה את אותו יהלום שהועיד לעצמו הגנב לגניבה.
היהלום הוצא אחר כבוד ממקום מושבו בתוככי הזכוכית המשוריינת והמוגנת ועבר לידי העשיר הנכבד, תחת עיניו הבולשות של הגנב, שעמד מרחוק ולא גרע עין מכל התהליך כולו מתחילתו ועד סופו. הוא ממש נדהם מיופיו ומיוקרתו של היהלום הנוצץ! כראותו את העשיר יוצא בעד שערי הבורסה, עם היהלום הטמון היטב בתוך תיקו האישי המונח בחיקו, יצא תכף בעקבותיו וערך בסתר מעקב צמוד אחריו לכל מקום שהלך. הוא המתין לשעת הכושר שתתאים לביצוע מזימתו השפלה.
לאחר כמה שעות, שם העשיר את פניו לעבר הנמל המקומי, קנה לעצמו כרטיס הפלגה באחת מאניות הפאר שעגנו במקום, ועד מהרה נכנס פנימה ונבלע בבטן האניה.
כראות הגנב את המצב החליט שדווקא כאן, בטלטולי הדרכים יוכל בנקל להעביר את היהלום הנכסף לרשותו – כאן בין תאי האניה, קלה היא יותר מלאכת הגנבה… לפיכך מיהר הגנב הממולח לרכוש גם כן כרטיס הפלגה באותה אניה, ומיקם את עצמו באותו חדר בו נמצא העשיר הנכבד.
במהלך ההפלגה מיעט העשיר לצאת מתאו המפואר, ולהסתובב בין קומות האניה כשאר הנוסעים, כנראה מחשש לעשרו הגדול שנשא עמו… אולם בכל זאת הצליח הגנב לפשפש בתוככי מזוודותיו של העשיר יותר מפעם אחת – אם באישון לילה, בעוד הנגיד נם את שנתו, ואם בעת שעלה אל הסיפון לשאוף מעט אוויר.
ברום, להוותו, מכל אותן 'גיחות' העלה חרס בידו; הוא הפך וחיפש היטב כל רחבי החדר ובכל מסתריו, ולא הצליח לגלות ולא כלום. גם כשהצליח באחת הפעמים להניח את ידו על תיקו האישי של העשיר – לא מצא בו יותר מכמה שטרות בלבד, אבל יהלום אין!
התעלומה היתה גדולה – הרי הוא בעצמו עקב אחר העשיר בעיניים חדות מרגע ביצוע הרכישה, ולא גרע עין ממנו עדי הגיע הנה אל אניה זו! ברור היה לו אם כן, שהעשיר מחזיק את היהלום כאן בבטן האניה, והתפלא מאד על כך שאינו מצליח להשיגו.
פעם אחת חזר העשיר לפתע אל החדר מן הסיפון העליון, ו'תפס' את הגנב דנן 'על חם', בעודו מחטט ומחפש בין מזוודותיו השונות… להפתעתו של הגנב לא נבהל העשיר ולא נרתע כלל – אדרבה על פניו נראה חיוך ערמומי והוא הביט בגנב בלגלוג, כאומר: יודע אני היטב מה תחפש, אך כלום לא יעלה בידך!
הגנב מצידו הבין על אתר שהפעם בגניבה זו נכשל, ואת היהלום היקר כבר לא יוכל, כנראה, להעביר לרשותו. הוא נפל, אפוא, לרגלי העשיר הגדול, ביקש את סליחתו, והתחנן על נפשו שלא להסגירו לידי רב החובל, והבטיח שלא להציק לו יותר. העשיר בטוב לבו נענה להפצרותיו וסלח לו על מזימותיו.
בטרם פנה הגנב, ביקש מן העשיר להבהיר לו פשר דבר: "הרי עקבתי אחריך כל הזמן מרגע צאתך מבנין הבורסה עדי הגיעך אל המקום הזה, בטוחני שהיהלום נמצא כאן באניה, הפכתי כל פינה בחדר ולא מצאתיו, כיצד יתכן כזאת?"
העשיר חייך חיוך צופן סוד: "קלטתי אותך מן הרגע הראשון!", סיפר לגנב, "עוד בתוככי בנין הבורסה שבבלגיה היו תנועותיך חשודות בעיני, ועם כל אמצעי ההסוואה שנקטת חששתי ממך… לפיכך החבאתי את היהלום היקר במקום שלא יעלה על דעתך לעולם! והלא הוא מונח בכיס מעילך שלך! התלוי כאן על הקולב… שם ידעתי שלא תחפשהו כלל…".
כך שב הגנב בידיים ריקות! ולא עלתה לו גניבתו ולא כלום!
מוסר ההשכל הנלמד מטיב זה המעשה:
חבל לך לחפש את היהלום בין אוצרותיו של חברך, 'לך לך אל עצמך!' – היהלום טמון בתוכך עצמך! יש בך אוצרות נפלאים שלא יסולאו בפז, חפש אותם חיפוש אחר חיפוש, עד שיתגלה היהלום שלך – שבתוכך!
(מתוך 'טיב המעשיות')