ישראל וייס
מעשה שמעתי מפיו של ידיד קרוב, אשר שמע בעצמו מפיו של בעל המעשה, וכך סיפר ידידי:
"לפני שנתיים החלטתי לנסוע לראשונה להתפלל על ציונו של הרה"ק רבי ישעיה בן רבי משה מקרעסטיר.
שמעתי שמספרים סיפורי נפלאות, ואני מטבעי סקפטי ולא מאמין לשום סיפור שאיני מכיר את המספר ואת המקור הראשון לאותו סיפור, כי חזקה על מספרי הסיפורים שתמיד יוסיפו כהנה וכנה, ואי אפשר לדעת מה אמת ומה שקר.
אבל בכל זאת, היה זה בבחינת 'קלא דלא פסק' שחז"ל הקדושים אומרים שיש לחוש לכזה דבר, כשכולם מדברים שוב ושוב ומספרים סיפורי מופת רבים, הבנתי שבוודאי יש דברים בגו, והגם שיש צדיקים רבים בעולם, וקברי צדיקים כהנה וכנה, נראה שיש סייעתא דשמיא מיוחדת למי שמתפלל בין היתר על ציונו של הצדיק הקדוש הזה.
ארזתי כמה חפצים ונסעתי לקערסטיר, שם העתרתי בתחנונים ונשאתי תפילה לפני בורא עולמים, שיושיע אותי בעניינים שבהם אני זקוק לישועה, בזכותו של אותו צדיק קדוש ונשגב.
סיממתי את תפילתי שבקעה מעמקי לבבי, קינחתי את דמעותיי ויצאתי לרחובה של עיר, כדי להירגע מעט מסערת הנפש שעברה עלי במתחם הציון.
והנה צדה עיני דמות מופלאה. צועדים להם בני זוג, אב ואם, הם נראים יהודים אמריקאים לכל דבר במראה ובאידיש האמריקאית שהתגלגלה על לשונם., היהודי לא נראה צעיר במיוחד, אבל הם דחפו לפניהם עגלה ובה תינוק קטן שבקושי מלאו לו חודש ימים, והאושר העצום שניבט מפניהם, גרם לי להבין שיש כאן סיפור מיוחד במינו.
עקבתי אחריהם, וכשהיתה הזדמנות ניגשתי ליהודי ושאלתי אותו מה ראה להביא לקרעסטיר תינוק רך כל כך. האם הוא בנופש כאן בהונגריה או שהגיע במיוחד ליום ההילולא.
היהודי לא חיכה שאתחקר אותו יתר על המידה. הוא שש ושמח לספר את הסיפור שלו…
"כבר 13 שנה חלפו מאז נישואי", הוא מספר בהתרגשות, "ולא זכינו לפרי בטן. מה לא עשינו? ביקרנו אצל כל רופא אפשרי ניסיונו את כל סוגי הטיפולים וכמובן לא שכחנו אף סגולה. הכל בכל מכל כל, אבל לא נושענו.
"כמובן שלא התייאשנו, המשכנו להתפלל ולהשתדל וקיווינו שיום אחד תבוא הישועה בדרך לא צפויה.
"בשנים האחרונות התחילו לעשות 'עסק' גדול מהנסיעה לקברו של רבי ישי'ה בן רבי משה מקערסטיר, והחלטנו לנסות גם אנו, אולי יחוס עלינו בורא עולם בזכותו של הצדיק הזה, אולי ירחם.
"הגענו שנה שעברה ביום ה'יארצייט', התפללנו מעומק הלב וכעבור זמן מועט נושענו ב"ה, ואכן לפני חמישה שבועות נולד לנו בננו בכורנו, וישראל שמו בישראל 'ישעיה'…".
אחרי ששמעתי את הסיפור הזה, מסכם איש שיחי, כבר לא הייתי צריך עוד חיזוקים מיוחדים. רצתי פנימה אל מתחם הציון, ומארתי שוב את ספר התהילים, כשהפעם אמרתי אותו בשמחה ובהתרגשות, וידעתי נאמנה שתפילותיי בוודאי תתקבלנה לרצון לפני אדון כל.
אין צורך לספר שכך אכן קרה, וכששבתי לארץ זכיתי לראות את ההתגשמות של כל הבקשות שלי בזו אחר זו, בדרכים מופלאות ובאופן שלא הותיר מקום לספק כי מאת ה' היתה זאת.