במוצאי יום הקדוש שעעל"ט (תשפ"ג) בעת שהותי בארצינו הקדושה, זכיתי לסייעתא דשמיא גדולה מאד בענין מסויים באופן נפלא ביותר, וכן למחרת יום הכיפורים ראיתי עוד כמה עניינים של סייעתא דשמיא שהיו עבורי לטובה ולישועה באופן נפלא מאוד.
כשהתכוננתי לחזור לאמעריקא (בליל שישי פרשת וילך), בדרכי לשדה התעופה עם החבילות, ביקשתי מאת הנהג שיעצור על יד ביתו של ידידינו המשפיע המפורסם הגה"צ רבי אלימלך בידרמאן שליט"א, אולי אזכה לסייעתא דשמיא למצוא אותו בבית הגם שהוא כמעט לא נמצא בבית.
כשהגעתי לביתו נקשתי על הדלת, ואכן להפתעתי ולשמחתי הוא באמת היה בבית. רבי אלימלך היה מרוגש מאד לקראת בואי, ושוחחנו בנעימות זמן מה. בתוך הדברים סיפרתי לו על הישועות הגדולות שזכיתי לראות במוצאי יום הקדוש והיום למחרת יום הכיפורים.
הגה"צ רבי אלימלך שמע מה שסיפרתי לו, ואמר לי שאם רואים ישועות גדולות כאלו מיד במוצאי יום הכיפורים, מן ההכרח לומר שזה תלוי באיזה מעשה טוב שעשיתי בעצם יום הקדוש, ועל כן הוא שאל אותי אם אוכל לומר לו איזה דבר טוב מסויים עשיתי ביום הקדוש שנוכל לתלות בזה את הישועות הגדולות שראיתי במוצאי יוה"כ. אמרתי לו "אין לי עסק בנסתרות, אבל אם מותר לי לומר בדרך אפשר ולתלות את הישועה בדבר מה, אז אספר לכם מה שנראה לי לתלות בזה", וכך סיפרתי לו:
היה זה בדקות האחרונות של יום הקדוש (אצל מרן אדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א בקרית וויז'ניץ בני ברק) – בדרך כלל אחרי תפילת נעילה נשאר תמיד כמה דקות, ואז שרים כל הציבור ניגון מסויים, והשנה נשאר עדיין עוד דקה אחת, על כן פתח הרבי בהתלהבות גדולה את השיר "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים…"
בעת ששרו את הניגון, נתעוררתי מאוד, ולבי עלתה על גדותי'ה ברגשי שבח והודי' והכרת הטוב להקב"ה, ומתוך שמחה עצומה הרמתי ידי להקב"ה ואמרתי בקול ובפה מלא ובהתרגשות נפלאה עד למאד "הייליגער באשעפער, איך דאנק דיך און איך לויב דיך אויף דעם מורא'דיגער גוט'ן יאר וואס דו האסט מיך געגעבן ברוב רחמיך וחסדיך" [רבוש"ע, הנני משבח ומודה לך על השנה המאושרת והטובה שנתת לי].
והמשכתי ואמרתי: זכיתי השנה לעשות שני שידוכים לשני ילדיי שיחיו – חתן וכלה בלעה"ר, וזכיתי להשיא את בני שיחי' בשעה טובה ומוצלחת, ובע"ה שבוע אחרי סוכות תתקיים החתונה של בתי תחי'. זכיתי השנה להו"ל הרבה גליונות "נועם שיח" שנתקבלו ב"ה בכל רחבי תבל בחביבות יתירה באהבה ורצון, וכן זכיתי להו"ל שני ספרים "נועם שיח – ובלכתך בדרך", והקב"ה עזרני למצוא נדבן לשניהם בקל ובנקל. זכיתי שכמה מחשובי המתפללים בבית מדרשנו היו לי לעזר בסבר פנים יפות בעת נישואי בני להקל את העול מעל ראשי.
כמו כן נתתי שבח והודי' להשי"ת על החסד שעשה עמי שזיכני להיות השליח לדבר מצוה – להיות השדכן לשדך בין אלמן ואלמנה, שלשניהם היה יתומה בבית, ועי"ז זכו להקים בית חדש בישראל ושתי היתומות הקטנות קיבלו בית חדש, זו שלא היה לה אבא קיבלה אבא וזו שלא היה לה אמא קיבלה אמא. כמו"כ פירטתי עוד טובות שהשי"ת עשה עמדי, ותיכף אח"כ אמרתי מתוך התרגשות נפלאה: הייליגער באשעפער, "עד הנה עזרוני רחמיך ולא עזבוני חסדיך ה' אלקינו", והנני מבקש, "ואל תטשני ה' אלקינו לנצח"…
הגה"צ רבי אלימלך האזין לדברי בכובד ראש, ונתרגש עד למאוד, והוא נענה ואמר בהתרגשות נפלאה "זה לא בדרך אפשר – זה ברור כשמש שהישועה תלויה בהודאה שנתת בדקות האחרונות של יום הקדוש, ההודאה והשבח להקב"ה היא הצינור והמפתח להשפעת הישועות הטובות.
והוסיף הגה"צ ואמר: אנו אומרים בתפילת הימים הנוראים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים", ואח"כ אנו אומרים "וכתוב לחיים טובים". ויש להבין, מפני מה בתחילה מבקשים רק על "חיים" ורק אח"כ כשאומרים "וכתוב לחיים", מוסיפים ואומרים "חיים טובים", אלא הביאור הוא, כי "וכתוב" אומרים מיד אחרי מודים, ולאחר ההודאה מגיע חיים טובים…
אח"כ אמר לי: כעת יש לך עוד סייעתא דשמיא, כי אני מתכונן כעת להגיד שיחה, והנני הולך לספר עוד הלילה את הסיפור הנפלא שאירע עמך – בשמך… (אפשר לשמוע בקול הלשון – #7646, אידיש – מוסר וחסידות, נועם שיח מפי רבנים ומגידים)