מאיזה מרחק ראייה צריך לעשות קריעה על ירושלים ובית המקדש? │ כיצד ינהג אדם שרואה את ירושלים בחורבנה? │ מדוע אסור להיכנס לבית המקדש? │ וכיצד עושים את הקריעה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תשעה באב ושאר תעניות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקס"א]
קריעת הבגד בראיית ערי יהודה
כתב השולחן ערוך, אדם שרואה את ערי יהודה כשהם בחורבנם, אפילו כאשר יושבים בהם יהודים, בכל זאת, כיוון שישמעאל יושבים בהם, נחשב הדבר שרואה את ערי יהודה בחורבנם, וצריך לומר, 'ערי קדשך היו מדבר', ועושה קריעה, אבל כאשר רואה את ערי ארץ ישראל, אין צריך לקרוע, משום שהם אינם חשובות כל כך.
מרחק הראייה המחייב בקריעה
החיוב לקרוע, הוא רק כאשר הוא סמוך לערי יהודה, והמרחק המחייב בקריעה, הוא כמו המרחק שמהצופים לירושלים, אבל אם הוא במרחק יותר מזה, זה לא נחשב לראייה, ואינו מתחייב בקריעה, ומי שהגיע לצופים, צריך לקרוע אפילו שהוא לא ראה את בית המקדש, ואם ראה וקרע קצת, אפילו שלא ראה כל כך טוב, בכל זאת כשהגיע אחר כך קרוב יותר וראה יותר טוב, אינו צריך להוסיף על הקריעה, אבל לכתחילה ימתין עד שיגיע למקום צופים, כדי שיראה בצורה ברורה ויקרע, ויש חולקים, וסוברים שאין שיעור לדבר, ואפילו כאשר רואה את ערי יהודה ממרחק יותר גדול כמו המרחק שמהצופים לירושלים, צריך לקרוע.
ראיית ירושלים ובית המקדש בחורבנם
כאשר אדם רואה את ירושלים בחורבנה, אומר, 'ציון הייתה מדבר שממה', וחייב לקרוע, וכן כשרואה את בית המקדש, אומר, 'בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה', ועושה קריעה, והמרחק המחייב בקריעה בראיית ירושלים, הוא מן הצופים, ואחר כך כשרואה את בית המקדש, קורע קריעה נוספת, וכל קריעה היא טפח, וירחיק ג' אצבעות בין קריעה אחת לשנייה, אבל אם הוא הגיע לירושלים דרך המדבר, שאז הוא רואה קודם כל את המקדש, קורע על המקדש טפח, ואחר כך כשיראה את ירושלים, מוסיף כל שהוא על הקריעה הראשונה, וטעם הדבר הוא, משום שכאשר הוא ראה קודם את בית המקדש, הוא כבר יצא ידי חובת קריעה בפעם הראשונה, כיוון שבית המקדש קדושתה יותר מירושלים, והיא נכללת בתוכה, ולכן, בקריעה על המקדש, הוא כולל גם את בית המקדש, וגם את ירושלים.
הנהגת האדם בראיית ירושלים בחורבנה
כשרואה את ירושלים בחורבנה, חייב להשתחוות, ולקרוע את בגדיו ולבכות, ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בית המקדש, ולקונן ולומר 'מזמור לאסף' עד סוף המזמור, וכשקורע, מברך ואומר, 'ברוך דיין האמת' בלי שם ומלכות, וכן אומר את הפסוק 'בית קדשנו ותפארתנו' וכנ"ל.
יש שכתבו, שמסתבר, שביום שאדם רואה את ירושלים בחורבנה, דהיינו, שזו הפעם הראשונה שהוא רואה את ירושלים בחורבנה, הדין הוא, שהוא אסור בבשר ויין בכל אותו היום.
כניסה לבית המקדש
אדם שנכנס בימינו אנו לבית המקדש, חייב כרת, משום שכולנו טמאי מתים, וקדושה הראשונה שבית המקדש נתקדש בה, קדשה לאותה שעה וגם לעתיד לבוא.
קריעה נוספת על ראיית ערי יהודה נוספות
אדם שראה את ערי יהודה כאשר ישמעאלים מושלים עליהם, אומר 'ערי קדשך' וכנ"ל, וכשרואה את ירושלים קורע קריעה נוספת, אבל אם אחר כך חוזר ורואה עוד אחת מערי יהודה, אינו צריך לחזור ולקרוע, ואפילו תוספת קריעה אינו צריך, ושלא כמו שמבואר לעיל, שכאשר ראה קודם את בית המקדש וקרע ואחר כך ראה את ירושלים, שמוסיף על קריעתו, אלא בזה אינו מוסיף כלל על קריעתו.
אופן הקריעה
כל הקריעות הנ"ל, עושה בידו ולא בכלי, ועושה אותם מעומד, וקורע את כל בגדו באופן שמגלה עד ליבו, ולכן קורע מצד שמאל משום שהלב מצד שמאל, ואסור לו לאחות את הקריעה הזאת לעולם, דהיינו, תפירה מבפנים וקשירה אחרת עליה מבחוץ, אבל מותר לו לעשות לזה תפירות שאינם ישרות.
ראיית ירושלים פעם נוספת בתוך ל' יום
אדם שרואה את ירושלים שוב תוך שלושים, אפילו שבפעם הראשונה לא קרע, כגון שגר בתוכה, אינו צריך לקרוע על ערי יהודה, משום שאין לו בזה תוספת צער, אבל אם יצא מירושלים וחזר לערי יהודה לאחר שלושים יום, צריך לקרוע על ערי יהודה, ומי שנולד בירושלים, אפילו כשגדל, אינו צריך לקרוע, משום שבקטנותו הוא פטור, וכשגדל, הוא לא צריך לקרוע שהרי הוא ראה אותה בתוך שלושים יום.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א