"כאשר הילדים רואים שאביהם מתרגש בקידוש, שש ושמח על בוא השבת, וכשהם רואים את האמא שלהם, היידישע מאמע, כשהיא עומדת בחרדת קודש ומאזינה למילות הקידוש בכוונה ובשמחה, כל האווירה בבית הופכת שבתית יותר, ומרוממת ונעלה יותר"

חז"ל הקדושים העידו אודות גודל מעלת אמירת "ויכולו השמים והארץ", וכתבו עליה דברים נפלאים מאוד…

אומנם הדברים ידועים, אבל אין ספק שצריך להיזכר ולהזכיר אותם שוב ושוב, כי כפי ששמעתי פעם מאיש חינוך ותיק, שהקידוש בליל שבת קודש, הוא אבן יסוד בחינוך הילדים. "כאשר הילדים רואים שאביהם מתרגש בקידוש, שש ושמח על בוא השבת, וכשהם רואים את האמא שלהם, היידישע מאמע, כשהיא עומדת בחרדת קודש ומאזינה למילות הקידוש בכוונה ובשמחה, כל האווירה בבית הופכת שבתית יותר, ומרוממת ונעלה יותר".

וכך אומרת הגמרא במסכת שבת, דף קיט ע"ב: "אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכולו, אל תקרי ויכולו אלא ויכלו".

פעם אירע שהרבי הקדוש רבי מנחם נחום משטפנשט זיע"א, בעת שקידש בהתלהבות גדולה על היין בליל שבת, טעה באמירת הקידוש והתבלבל בין המילים. כמובן שהוא מיד תיקן את עצמו והמשיך באמירת הקידוש עד תומו.

עמדו שם החסידים, והחלו להתלחשש ולדון בינם ובין עצמם מה התכוון הרבי בטעותו. הרי לא יכול להיות שהרבי טעה, כנראה שהיו לו פה כוונות נסתרות. זה טוען בכה וזה טוען בכה.

שם הרבי לב לדיון הזה, ואמר להם: "אני רוצה לספר לכם סיפור", כך אמר להם הרבי. "היה פעם איש אחד, ביש גדא, 'שלימזל' מקצועי. שום דבר לא הלך לו, הוא ניסה לעבוד בעבודות רבות, ואף פעם לא הצליח, כך הוא התדרדר מדחי אל דחי, עד שהיה מהלך ברחוב בבגדים קרועים ובלויים, אין לו בית, אין לו רכוש, כלום.

"פתאום רץ אחריו המזכיר של מושל העיר, ואומר לו: 'הלו, אדוני! אתה לא מאמין מה קרה לך עכשיו! קיבלנו מברק שקיבלת ירושה ענקית. אחד מקרובי המשפחה הרחוקים שלך מת, והותיר אחריו הון עצום, חיפשו ומצאו שאתה הכי קרוב אליו, וכל הכסף עובר אליך. יש לך עכשיו ארמונות, יאכטות, בוסתנים מלאי פרי, אורוות מלאות סוסים משובחים, אוצרות מלאי כסף וזהב…'.

"נו… מה אתם חושבים?", שאל הרבי את החסידים, "האם האיש הזה שזכה בכל העושר האגדי הזה התבלבל קצת כשהוא שמע על כך, או שהוא שמר על קור רוח???

"כמובן שהוא התבלבל!", ענה הרבי מיניה וביה, "ועכשיו תגידו לי אתם… אתם יודעים מה עשיתי מקודם? עשיתי קידוש! אמרתי 'ויכולו', חז"ל הקדושים אומרים שאני נעשיתי שותף לקב"ה במעשה שמים וארץ. חצי שלו וחצי שלי… אנחנו שותפים! איך אפשר לשמור על קור רוח? ודאי שאני אתבלבל באמירת הקידוש!!!"…

אז כשאנחנו עושים קידוש, צריכים לחשוב על כל זה. להתבונן במילים הנפלאות והקדושות הללו, למצוא בהן את הכח והיכולת לשמוח לא רק במהלך אמירת הקידוש, לא רק במהלך הסעודה שאחרי הקידוש, אלא במשך כל השבת ובמשך כל השבוע שלאחריה.

כי עיקר ותכלית קיום המצוות, היא לשמוח בזכות שזכינו לקיים אותן. ה'ארחות צדיקים' אומר בשער השמחה, שמצווה שאדם עושה אותה בשמחה, שווה פי אלף ממצווה שהוא עושה שלא בשמחה. הזכרנו את האר"י הקדוש, שאומר שעל ידי קיום המצוות בשמחה, אפשר להגיע לרוח הקודש בלי תעניות וסיגופים. והכי הכי חשוב, השמחה בקיום המצוות, זה החינוך הכי טוב שאפשר לתת לילדים, כי מה כל אדם רוצה? להיות שמח ומאושר! אנחנו רק צריכים להראות לילדים שלנו, שהשמחה האמיתית והאושר הנצחי, נמצאים ממש מתחת לאף שלהם, בתוך הגמרא וב'קיצור שולחן ערוך'… לא צריך לחפש אותה במקומות אחרים!

 

 

(מתוך שיחה לחג הסוכות ללקראת שבת)