מאת: הרב משה מיכאל צורן
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"
ברצוננו לספר מעשה שהיה לאחרונה באחת הקהילות החשובות בירושלים, ואת הפרטים על כך קיבלנו מהגבאי הראשי של בית הכנסת המרכזי בקהילה, המכיר את הפרטים מקרוב.
אחד מֵחברי הקהילה, מספר הגבאי, הלומד בכולל חשוב וגדול בירושלים, התברך בשני בנים מופלגים ביותר הלומדים באותו כולל בו לומד אביהם. וכשאמרנו 'מופלגים' התכוַונו לכל הפרטים האמורים להימצא בקרב תלמידי חכמים מופלגים. גם מתמידים, גם יראי-שמים, גם בקיאים בכל מכמני תורה, וכו' וכו'.
רבים התפלאו במהלך השנים כיצד קרה הדבר הזה, ומדוע זכה האברך ההוא לזרע-קודש שכאלו? לא מדובר בפליאה גדולה כל-כך, שכן כבר מצאנו דברים כאלה אצל אנשים רבים, ומן-הסתם מדובר בזכויות שאינן ידועות לנו, וגם לא לאף אחד מן הקרובים, ואפילו לא לבעל-הזכויות עצמן, כפי שנראה להלן.
ראיתי במו-עיניי
והנה, לפני זמן-מה נולד בן לאחד הבנים, ובאירוע הברית השתתף אחד מראשי הכולל בו לומדים האב והבנים. כשהתכבד לדבר, פתח ואמר שהדברים שהוא מתכונן לספר, הם חשובים ויסודיים מאוד, בשל המסר החשוב שיש בהם, ובכוחו לחזק לומדי תורה רבים הנתקלים לעתים תכופות בקשיים המונעים מהם ללמוד כראוי.
הוא הקדים ואמר, שכיון שהדברים מוסבים על הסבא עצמו היושב כאן אתנו, ביקשתי ממנו רשות להעביר את הסיפור, והוא הסכים לכך בחפץ-לב, ואמר שגם הוא-עצמו רצה מזה-זמן לספר את הדברים לילדיו.
"אני מעיד על הדברים שאספר עכשיו, שראיתים במו-עיניי ושמעתים במו-אוזניי", סיפר ראש הכולל, ת"ח ידוע ומפורסם. "זה קרה ביום אחד, באמצע סדר-שני של הכולל, כאשר נכנסתי במקרה לאחד מחדרי-הספח שליד ההיכל המרכזי שלנו, ופגשתי שם את האבא של אבי-הבן, דהיינו סבו של הילד הנימול.
"הסבא לא הבחין בכניסתי, כיון שהוא ישב עם הפנים לארון הקודש, ואני נכנסתי דרך הפתח האחורי של חדר-הספח. התקרבתי מעט אל הסטנדר שלו, ואני רואה שהוא מחזיק בידיו ספר… סיפורי צדיקים.
"התפלאתי, כיון שהיה זה כאמור בשעות הלימוד של הכולל, ומה מצא האברך הזה לעיין ב…סיפורי צדיקים. לא שהיה לי משהו נגד הספר הזה, אבל עכשיו צריך ללמוד את המסכת שלומדים בכולל, ומדוע הוא יושב כאן ומעיין בסיפורי צדיקים?" – אמר ראש הכולל לנגד עיניהם המשתאות של המסובים בברית המילה.
"המתנתי לראות כיצד יתפתחו העניינים, והם התפתחו… ועוד איך…".
הסבא פתח את ההיכל
לפתע ניגש האברך שלנו, הלא הוא הסבא היושב כאן לצדנו, אל ארון הקודש שהוצב גם בחדר-הספח ההוא (ששימש בעת הצורך גם כחדר תפילה), פתח את ההיכל, הכניס את ראשו עמוק-עמוק אל בין ספרי התורה, והחל לבכות בכי תמרורים.
"ליבי קפא על מקומו", סיפר ראש הכולל. "מעשים שכאלה קראתי גם אנכי בסיפורי צדיקים, אבל מעודי לא נתקלתי ישירות במקרה כזה… כיון שהסבא שלכם היה עסוק כל-כולו בְּבִכְיוֹ, הוא לא הבחין שאני עומד ממש מאחוריו ומאזין לכל מילה.
"ואז, תוך כדי הבכי שלא נעצר, הוא פנה אל הקב"ה בקול רם, ואמר לו כדברים האלה:
'אבי שבשמים, אתה לבדך יודע את המצב בו אני נתון כעת, ורק הנך יודע באיזה קשיים מדובר. בימים האחרונים הרגשתי שאני ממש לא מסוגל לפתוח את הגמרא, אבל כמו שלימדוני כל רבותיי – אם אינך יכול לפתוח גמרא, תפתח כל ספר שאתה יכול לפתוח, ותעיין בו… ניסיתי לפתוח משנה ברורה וגם לא הצלחתי; ניסיתי קיצור שלחן ערוך וגם לא הצלחתי.
'לכן, החלטתי שאני הולך לכולל כרגיל, כמו כל יום, אלא שבמקום שבתיק שלי תהיה גמרא וספרי הלכה, אניח שם סיפורי צדיקים, ובהגיעי לכולל אקרא אותם, ובטוחני שתהיה חשובה לפניך קריאת סיפורי הצדיקים, והתעלותי מהם, כמו לימוד הגמרא – – –
'וגם אוסיף לבקש ולהתחנן לפניך, שקריאת סיפורי הצדיקים שלי, המלמדת על כך שגם כאשר יש לי קשיים אין אני מתעצל ומתרפה, אלא עושה כל מה שביכולתי לעשות, בזכות זה תעזור לי שהקשיים שיש לי לא יתעוררו אצל בניי הבאים אחריי, אלא הם יוכלו ללמוד בלא הפרעות. תן להם את כל הכוחות הדרושים, כדי ללמוד בעיון ובשמחה!'".
נקודת-זכות גדולה
כל מי שהיה נוכח בברית המילה, התרגש למשמע הדברים, וראש הכולל הוסיף וסיפר שהדבר התרחש לפני שנים רבות, "כשאתם בכלל עוד לא נולדתם, ולפני כמה שנים, כשהתברר איזה ילדים מוצלחים יש לסבא שלכם, גיליתי לו שהייתי נוכח במעמד המרטיט ההוא…
"הסבא הוסיף להתפלל ולבכות לפני השם יתברך", סיפר ראש הכולל, "ואם תשאלו אותי – אין לי ספק שעיקר הצלחתכם בתורה נובעת הן בגלל התפילה החמה שנשא באותה הזדמנות, אבל בעיקר מפני שהוא הוכיח להשם יתברך שהוא מתאמץ לעשות את כל מה שהוא יכול לעשות ברגע זה".
המדובר בנקודת-זכות גדולה עד מאוד! שכן הקב"ה מנסה את האדם בנסיונות הללו, ומערים עליו קשיים הנראים לכאורה כבלתי-עבירים, כדי לבדוק אותו האם יקרוס ויעזוב את הלימוד, או שמא יעשה את מה שמוטל עליו בעת הזאת.
סלל את הדרך
"לאחר שגיליתי לו ששמעתי הכל, הוסיף סבכם לספר לי על סוג הקשיים שתקפו אותו אז, באותה תקופה, ושערותי סמרו למשמע הדברים. שכן היה מדובר בקשיים שבאמת מכבידים על החיים השוטפים.
"ולמרות הכל, החליט אבא שלכם לשמור על סדרי הכולל, ולא להחסיר ולא לאחֵר, אלא שמפני שהתבייש לקרוא סיפורי צדיקים, הלך לעשות זאת בחדר הצדדי של הכולל.
"בטוחני", אמר שוב ראש הכולל בסיימו את דבריו, "שזו היא אחת מִסִּיבּוֹת ההצלחה העיקריות שלכם. הסבא סלל לכם את הדרך להצלחה, ובמיוחד שאתם לומדים באותו כולל בו לומד הוא-עצמו, כך שאתם כבר דורכים על 'המשעול הבטוח'.
"אין פלא אפוא שבאותו מקום שבו התגבר הסבא על כל הקשיים, וגילה נאמנות מופתית כלפי השי"ת, מצליחים הילדים להגיע להישגים כבירים כל-כך בלימוד התורה!
"כמו ששלושת האבות-הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, סללו את הצינור דַּרְכּוֹ מטפסות התפילות היישר אל כסא הכבוד, ומעתה כל יהודי יכול לבוא ולהתפלל, ותפילותיו נשמעות בשמי-שמים – כך גם במקרה שאנחנו מדברים עליו, הילדים פשוט צועדים על אותה דרך שנסללה על ידי אביהם", סיים ראש הכולל.
מה כבר יהא שכרי?
הדברים הללו, שהועברו אלינו כאמור באמצעות גבאי בית הכנסת בקהילה בה מתגורר הסבא, צריכים לעורר את כולנו. שכן, הקשיים שמערים היצה"ר, היו תמיד בעוכריו של כל יהודי, שביקש להתמסר כליל לעבודת ד'. למרות החיים המודרניים של ימינו (ודא עקא – בגללם), המצב כיום איננו הרבה יותר קל.
אם מדובר בקשיי פרנסה, הדבר הוא הרבה יותר קשה. ברם, כמה מרנין המחזה בבתי המדרשות, כאשר אנשים מתכנסים בצוותא-חדא – כדי לקנות עולמם בשעה אחת.
זה קשה. אפילו קשה מאוד. במיוחד לאור המחשבה העולה בליבו של הלומד, מה כבר יהא שכרי מכל עמלי אם אבוא לשעה אחת לביהמ"ד? האם אהיה מסוגל לקלוט את דף הגמרא לאחר יום עבודה כה קשה? — ובשל כך הוא עלול להישאר בביתו, ולהעביר את כל שעות הערב בבטלה גמורה.
יש בכוחם של דברים אלה שאמרנו – שלא תובעים מהאדם יותר מכפי יכולתו – להיות מגדל-של-אור לכל יהודי שאינו מאמין בכוחותיו… יידע נאמנה: אם אין ביכולתו ללמוד אלא שעה בכל יום, לא תובעים הימנו יותר!
אמנם כן, אם יש בכוחו ללמוד את כל הש"ס 100 פעמים בימי חייו, והוא ילמד רק 99, יתבעוהו על הפעם המאה. ברם, זה המסוגל ללמוד רק מסכת אחת, או אפילו רק פרק אחד, או רק דף אחד ויחיד, במשך כל מאה ועשרים שנותיו, והוא מצדו יעשה כל המאמצים על מנת למצוֹת את יכולתו זאת, הרי שבעלמא דקשוט יקבלו את פניו כצדיק גמור! והאמת, שבסופו של דבר, אם ילמד שעה, ימצא שיש לו עוד שעה… כי מצוה גוררת מצוה.
מה שדורשים ממנו הוא ניצול הזמן! רק זאת! אם יְמַצה את מיסת-הפנאי העומדת לרשותו עד תומה, יזכה גם הוא ליהנות מן האור הגנוז ללומדי התורה, כי הרי "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו", ואין תובעים מן האדם יותר ממה שבכוחותיו לעשות.
בשמחה ובחדוות-נעורים
ידיעה זו תעניק לאדם שלוות-הדעת, ואז יהא באפשרותו לבוא בשמחה ובחדוות-נעורים אל בית המדרש, ולא יימָנה על הנבערים שבבני האדם הַתָּרים אחר עיסוקים ושעשועים לבַדֵּר בהם את נפשם, שהראיה הטובה ביותר לאי-תועלתם של שעשועים אלה, היא… כדורי הארגעה שזקוקים הם לקחת לאחר שובם מהשעשועים.
או-אז יראה את "העונג האציל של עמל החכמה", כדברי מרן החזו"א זצ"ל באחת מאיגרותיו, וישאף אל קרבו את שמחת החיים האמיתית הצפונה בחיים של תורה, ויימשך כבכבלי קסם אל בתי הכנסיות ובתי המדרשות.
האם במקרה כגון זה מותר לי להתפלל שהלידה תהיה בשבת?
ב'ספר חסידים' מובא, שמצוָה על אשה מעוברת ובני משפחתה, להתפלל שהלידה לא תהיה בשבת-קודש. באחד משיעוריו הביא הגר"י זילברשטיין מקרה שהגיע אליו שבו מצוה על המעוברת להתפלל שהלידה כן תהיה בשבת…
המעשה היה באשה שחזרה בתשובה שלימה, אבל בעלה לא הגיע עדיין לדרגה זו. הוא אמנם שומר שבת, מניח תפילין, שומר על כשרות וטהרת המשפחה, ועוד, אבל נמצא עדיין בחברה לא-טובה, והחברים שלו אינם נמנים על באי בתי המדרשות.
"אם הלידה שלי תהיה בשבת", אמרה האשה, "הרי שברית המילה תתקיים בבית הכנסת, ברוב-עם, ובקרב ציבור יראי השם, שיקדשו שם שמים באומרם 'שמע ישראל', ו'אנא ה' הושיעה נא'.
"אבל אם הלידה תהיה ביום חול, הרי גם הברית תהיה באמצע השבוע, באולם שמחות, ובין בָּאֵי-הברית יהיו כל המי-ומי מבין חבריו הלא-טובים של בעלי. הסעודה עלולה להיות מעורבת, ו'שעירים ירקדו שם', ובקיצור – הברית תגרום לחטאים רבים, וכל מה שהקב"ה לא רוצה שיעשו, יעשו שם…
"האם במקרה כגון זה מותר לי להתפלל שהלידה תהיה בשבת?" – שאלה האשה. והשבתי, אמר הרב, שלדעתי אכן כך היא צריכה להתפלל.
שהרי היסוד לדבריו של 'ספר חסידים' שצריך להתפלל שהלידה לא תהיה בשבת, נובע מכך שכאשר אדם נכנס לבהלה, הוא עלול לעשות דברים שאסור לעשותם בשבת, ואילו כאן המצב הוא הפוך לגמרי…
נהג האמבולנס רצה להתפטר
זכורני שנהג אמבולנס חרדי בא אליי פעם ואמר שהוא רוצה להתפטר מעבודתו, כי נראה לו שבשבת אחת עשה דבר שהיה אסור לו לעשות…
החשש הזה שאדם יעשה דברים שאסור לעשותם, אינו יוצא מגדר ספק וחשש גרידא. ואילו במקרה של האשה ההיא, הרי אין ספק שאם הברית תתקיים ביום חול, ייעשו בה עבירות רבות רח"ל, ויכעיסו את הבורא יתברך. ולכן עלינו לתפוס את הוודאי, ולהשליך את הספק.
"ואם כן במקרה שלך", אמרתי לאשה, "ראשית – הינך יכולה להתפלל אל ה' שיחזיר את בעלך בתשובה שלימה, ועד שזה יקרה כדאי באמת שתתפללי שהלידה כן תהיה בשבת, כדי שהברית תתקיים אף היא בשבת"…
כשראיתי שליבה של האשה עדיין לא היה שלם עם התשובה, אמרתי לה שכתוב גם שילד הנולד בשבת, יהיה צדיק. וכאמור, במקרה שלה, כשמדובר בספק של חילול שבת ע"י הלידה, וב'ודאי' של קיום-עבירות בברית ביום חול, כדאי להתפלל שהלידה תהיה בשבת.
ובמיוחד לאחר שזכינו כיום לבית החולים 'מעייני הישועה', שבו אין חילולי שבת, כיון שכל המלאכות נעשות על ידי גוי.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה')