- בלילה לא הצלחתי להירדם, ואפילו זלגו לי כמה דמעות
"אתם ניצבים היום" – אומר רש"י, שכיוון שראה משה רבינו שהוריקו פניהם של ישראל מרוב פחד, לאחר ששמעו את התוכחה של פרשת 'כי תבוא', רצה לחזק אותם ולהרגיע את רוחם ואמר להם: "אתם ניצבים היום לפני ה' אלוקיכם", אתם עדיין בניו של הקב"ה, וזכיתם להתייצב לפניו.
שואל הרבי מלעלוב זיע"א, מה קרה פה בעצם? אם הקב"ה הוכיח את ישראל – הוא רצה שיפחדו ויחששו. למה משה רבינו בא להרגיע אותם ולהפיג את הפחד שלהם? אלא, הוא מסביר, זה בדיוק העניין, אם אתם פוחדים, התמלאתם ביראת שמים, אז אתם בסדר גמור, אתם צדיקים, הקללות לא נאמרו עליכם, הן נאמרו למי שאין לו יראת שמים.
והאמת היא שאנחנו צריכים להשאיר את הלב שלנו פתוח ורגיש, ובכך נחסוך מעצמנו צרות גדולות. כמו ששמעתי פעם בשמו של האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זצ"ל, שאמר שהסיבה שיש חולים רבים במחלות קשות ל"ע, נובעת מכך שאין מספיק השתתפות בצער הזולת. אם כל אחד מאתנו יצטער באמת ובתמים על כל חולה מישראל, על כל אדם שקשה לו ושנאלץ להתמודד עם בעיות חמורות, אם נצטער על הבעיות של אחרים, לא נצטרך שיהיו לנו בעיות משלנו.
וזה מביא אותי למה שקרה בשבוע שעבר, עם אחד מוותיקי הפעילים של ארגון 'אחינו'. מדובר בפעיל שעוסק רבות בשיבוץ בחורים בישיבות, וליווי שלהם עד להשתלבותם המלאה. הסיפור התחיל כשאחד הבחורים ששובצו על ידו לישיבה כלשהי, הגיע למצב שבו הנהלת הישיבה החליטה לשלוח אותו לביתו באופן מיידי.
אביו התקשר נואש לאברך, שסייע לו מלכתחילה להיכנס לישיבה, והפעיל המיוחד של 'אחינו' יצר מיד קשר עם צוות הישיבה, והצליח לרכך מעט את ההחלטה. הישיבה הסכימה להחזיק את הבחור עד סוף זמן אלול, בתנאי שהאברך שלנו יגיע בעצמו לישיבה, ויחתום על התחייבות גמורה, שבסוף הזמן הוא לוקח איתו את הבחור, ומסדר לו ישיבה אחרת. כמובן שהפעיל ביטל את כל התוכניות שלו לאותו בוקר, והגיע לישיבה כדי לחתום על מסמך ההתחייבות.
"אני לא מבקש מכם שום דבר", אמר להנהלת הישיבה כשהגיע, "רק דבר אחד אני רוצה! שתרגישו כמו שאני מרגיש. אני לא מכיר את הבחור הזה באופן אישי, אני לא מכיר את משפחתו, אני לא מקבל תוספת למשכורת ב'אחינו' בזכות ההשקעה היתירה שלי במקרה שלו, ובכל זאת בלילה לא הצלחתי להירדם בגלל המחשבה שלי על עתידו של הבחור.
"אפילו זלגו לי כמה דמעות", הוסיף הפעיל, "כשחשבתי על זה שכל עתידו מונח על כף המאזניים, ובגלל איזה מעשה שטותי שעשה, הוא עלול להידחות מהעולם שלנו, לעולמות אחרים ורחוקים מאוד מעולמנו. אם גם אתם הזלתם דמעה על הבחור הזה, ובכל זאת החלטתם שמקומו אינו כאן בישיבה, ההחלטה שלכם מקובלת. אבל אם עשיתם זאת בלב אטום, דעו שעליכם לבדוק מה קרה ללב היהודי שלכם!".
את הסיפור הזה שמעתי ממנכ"ל 'אחינו': "כששמעתי את הסיפור הזה, התרגשתי!", הוא אמר לי. "אם הפעילים שלנו יכולים להוזיל דמעות של ממש, על בחור שעלול להתגלגל לרחוב, למרות שהוא לא קשור אליהם בשום דרך, זה אומר שהם באמת עושים את מלאכתם לשם שמים, מתוך אמונה ורצון אמיתי לעזור!". עם כאלו פעילים, אפשר לזכות להצלחה על טבעית. הלב היהודי…
- עד לאותו רגע הכל הלך לנו 'עקום', ופתאום, ברגע אחד הכל התהפך!
הלב הזה, הלב הטוב והרגיש, זה משהו שאי אפשר לזייף אותו, זה בא מבפנים. חלק מהאנשים נוטים לתכונה הזאת של לב טוב מטבעם, וחלק צריכים לעבוד על זה, ולפתח את המידה הזאת בעבודה עצמית רבת שנים.
סיפר לי חבר ירושלמי, שמדי שנה הוא נוהג לנסוע לבית העלמין בחיפה, ביום היארצייט של הסבתא של רעייתו. "אשתי לא מוותרת אף פעם על היארצייט של הסבתא, וכך, למרות שיש מניין של בני משפחה שגרים באזור חיפה, אנחנו מגיעים במיוחד מירושלים כדי להשתתף באמירת התהילים והקדיש.
"השנה יצאנו לדרך שעתיים וחצי לפני, כמו בכל שנה, אבל מיד בתחילת הדרך הבנו שיש פקקים, הכבישים עמוסים, עבודות בכביש בשלושה מקטעים לאורך הדרך, שתי תאונות בנוסף, והרי לך איחור של שלושת רבעי שעה.
"כשהגיעה השעה היעודה התקשרתי לבני הדודים החיפאים, קיוויתי שאולי חלקם מאחרים וכך לא יחכו לי יותר מדי זמן, אבל להפתעתי הפעם כולם הגיעו בזמן פחות או יותר, מה שעשה את כל הסיפור לעוד יותר לא נעים.
"אמרתי להם שאם יש להם מניין שלא יחכו לי. היה יום מאוד חם, והם באו כל אחד מהעבודה ומהלימודים, לא רציתי שיחכו במיוחד לי ולרעייתי.
"הם אכן החלו באמירת התהילים והקדיש, ואני ואשתי היינו די מדוכדכים מזה שלא נזכה לפחות לשמוע 'קדיש' על הקבר של הסבתא, אחרי כל הנסיעה הקשה הזאת מירושלים.
"והנה, הגענו למקום ואני רואה שהם עומדים וממתינים לי… 'מה, לא התחלתם עדיין?', שאלתי בהפתעה מוחלטת. ואז התברר לי שהם כן התחילו, ואפילו סיימו לומר את התהילים והקדיש, הם כבר חשבו להתפזר, אבל אז אחד מהם אמר: 'תשמעו, בני הדודים שלנו באים במיוחד מירושלים. כל שנה הם נמצאים כאן בזמן, מחכים עד שאנחנו מגיעים מכל קצוות הארץ, ועד שמתאסף מניין. השנה הם מאחרים, אולי כדאי שנחכה להם, לפחות נגיד איתם כמה פרקי תהילים וקדיש, שלא ירגישו שהם הפסידו!'".
החבר מספר לי שההרגשה שהעניקה לו ההמתנה הזאת, שינתה את כל מצב הרוח שלו ברגע אחד. "עד לאותו רגע הכל הלך לנו 'עקום', הדרך עם הפקקים, הכל היה כזה לא מוצלח, מתח וחוסר סבלנות. פתאום, ברגע אחד הכל התהפך. הם באמת מיהרו, רגע אחרי שסיימתי לומר את הקדיש הם פשוט 'טסו' כל אחד לשגרת יומו, אבל למרות זאת הם חיכו לנו במשך יותר מעשרים דקות, תחת השמש הקופחת, רק כדי שלא תהיה לנו הרגשה רעה…
"בדרך חזור אמרתי לאשתי, שאני בטוח שהמעשה הזה שעשו בני הדודים שלה, בוודאי גרם לסבתא נחת רוח גדולה מאוד בשמים. אולי אפילו יותר מכל ההתכנסות ואמירת הקדיש. הוויתור הזה, החשיבה על הזולת, ההקרבה מהנוחות שלך ומהאילוצים שלך, כדי שלבן הדוד שלך תהיה הרגשה טובה יותר, זה לב טוב. ומי שיש לו לב טוב, יש לו את כל המידות הטובות".
3 אני זוכר את הדמעות והתפילות המרטיטות, של הגה"צ רבי שמעון גלאי ושל הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א
ביום ראשון הקרוב יחול יום ההילולא של רבינו הכהן הגדול מאחיו, מרנא החפץ חיים הקדוש, אשר לבו הטהור היה רחב כאולם.
זכיתי, כאחד מבני החבורה בארגון 'דרשו', להשתתף בכמה מאותן נסיעות היסטוריות של 'דרשו', לציונו של מרנא החפץ חיים, כי הרי הקשר בין 'דרשו' ובין ה'חפץ חיים' הוא קשר בל יינתק, שמחובר בכל כך הרבה נימים של לימוד טהור ומתוק ב'משנה ברורה', ב'חפץ חיים', בספרי המוסר שכתב רבינו זיע"א, בהדפסת ספריו על ידי 'דרשו', בההדרת המשנה ברורה עם החיבור 'ביאורים ומוספים', בלימודי ההמוני של 'הדף היומי בהלכה' ובעוד דרכים רבות ומגוונות.
הלב הטוב, שעליו אנחנו דיברנו גם מקודם, הוא המאפיין הכי בולט של רבינו החפץ חיים, ושל כל גדול בישראל, כי בלי מידות טובות, אי אפשר לגדול בתורה, ובלי לב טוב, איך יוכלו שאר המידות להיות טובות?
החפץ חיים בעצמו כותב בספריו, שהוא היה מפציר בעשירי עירו לקנות עצי הסקה בזול בימות הקיץ, לאחסן אותם בתנאים טובים, ולמכור אותם במחיר עלות בימות החורף לתושבים היהודים. כך, הסביר רבינו, אפשר לקיים חסד עצום, לסייע לעניי ישראל וכל זה מבלי שהדבר יעלה בכלל כסף. הרי העשיר ממילא לא משתמש בכל כספו בימות הקיץ ומחזיק בחסכונות, ומדוע לא ישתמש בהם כדי להרוויח מצווה חשובה כל כך, ובמיוחד שאינו מפסיד את הקרן… אגב, כך נהג החפץ חיים בעצמו ובסמוך לביתו היה מחסן מלא עצי הסקה, למטרה זו.
זוכרני את הרטט שחלף בגוום של גדולי הדור, ששמשו כחברי המשלחת של 'דרשו', בבואם אל אדמת הקודש בבית העלמין שבפאתי העיירה ראדין. את הבכי הסוער של הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת 'קרית מלך', את הדמעות והתפילות המרטיטות של הגה"צ רבי שמעון גלאי יבלחט"א, את זעקותיו המצמררות של הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, שבכה בכי תמרורים בהזכירו את החולים והנזקקים המצפים לישועה, ואת ה'מי שברך' השקט והחודר כליות ולב של הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א, שהעתיר בתפילה ובתחנונים למען הכלל והפרט, ובמיוחד למען אלו שקיבלו ושיקבלו על עצמם ללמוד 'דף היומי בהלכה'.
איך מגיעים לדרגה כזאת? איך יכול אדם גדול וחשוב, רב מפורסם או ראש ישיבה, לעמוד בפני קהל לא קטן, ולפרוץ בבכי סוער, כאילו היה ספון בחדרי חדרים ואין רואה את דמעותיו?
זה רק הלב הטוב, האהבה העזה שלהם לכל יהודי. זאת המידה של 'לב טוב' שהחפץ חיים כל כך טיפח בקרב תלמידיו והלומדים בספריו הקדושים.
רבותי, בהגיע יום ההילולא של הצדיק הזה, אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מרגיש שזה 'החפץ חיים' שלי. זה 'החפץ חיים' שלנו, של כל מי שלומד בספריו, דבק בדרכו ועוסק בתורתו. כי הותיר לנו רבינו ברכה אחריו, ספרים מופלאים הכתובים מלבו הטהור, בשפה נעימה ומשובבת לב, כאילו היינו ניצבים לפניו ושומעים את הדברים מפה קדשו. כל מה שאנחנו צריכים זה רק לפתוח 'אהבת חסד', להתעורר ולהתרגש (ובעיקר אני ממליץ: הצטרפו ללימוד ההלכה, ומבחני הדף היומי בהלכה של 'דרשו') כך נהפוך כולנו לתלמידיו של ה'חפץ חיים' הקדוש, וכך יהפוך ה'חפץ חיים' הקדוש להיות 'החפץ חיים שלנו'.
צפו ברגעי הוד, ממסע דרשו לראדין:
4 טובי הרופאים שמימיהם לא הצליחו לומר 'איני יודע', חזרו בשנה החולפת אין ספור על רביעיית המילים
חודש אלול כבר בעיצומו, ואפילו מתקרב לסופו. ומה מגיע אחריו? יום הדין, היום בו נעבור כולנו כבני מרון לפני מי שאמר והיה העולם, היודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם.
השנה כולם מדברים כמובן על… הקורונה. יהיו שיטענו שבשנה שעברה לא התפללנו מספיק טוב, ב'מנע מגיפה' מנחלתיך, וכך היכתה המגפה ברחבי העולם בשנה הנוכחית. בתקוה שבראש השנה הקרוב נתפלל טוב יותר, נזכה לדעיכתה והיעלמותה המוחלטת של המחלה הזאת, שמשגעת את העולם כולו, ובגללה עתידים רבים להתפלל בראש השנה הקרוב בתנאים לא פשוטים.
אבל אחד החברים שלי הרב ש.א.ח. מעיר את תשומת לבי. "תראה מה זה", הוא אומר לי, "בראש השנה אנחנו מתפללים 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', 'ובכן תן פחדך', 'יכירו וידעו כל יושבי תבל' ועוד תפילות בסגנון הזה שבהן אנחנו מבקשים שהעולם כולו יכיר במלכותו של הקב"ה, שברצונו מיישר וברצונו מעקם, כל המתחולל בעולם מכוחו ועל פי ציוויו, ואין לטבע או לחכמיו שום שליטה על מה שקורה כאן או בכל מקום אחר.
ומה קורה לתפילות הללו? אנחנו לא רואים כמעט שכל יושבי תבל מבינים שהכל מאתו יתברך.
עד שבאה התפרצות הקורונה.
השנה, כולם הבינו שהטבע הוא שברירי, המדע אינו מושלם בלשון המעטה, טובי הרופאים שמימיהם לא הצליחו ללמד לשונם לומר 'איני יודע', חזרו בשנה החולפת אין ספור על רביעיית המילים הקבועה: "אנחנו עדיין לא יודעים".
ופתאום כולם מבינים, מסין עד אמריקה ומאוסטרליה עד יפן, שאין עוד מלבדו. 'יכירו וידעו כל יושבי תבל '
5 קבלו בניין למוסד בחינם !!
ואם בלב טוב עסקינן אספר לכם עוד משהו קטן ואחרון להשבוע… השבוע התקשר אלי יהודי בשם הרב יצחק פינס, תושב חדרה, שמספר שהוא שם לב שבעיר יש מבנה ישן שמתאים מאוד לשמש כישיבה, ולאחר שבירר התברר לו שבעצם המבנה הענק מיוחד לצרכי דת, ומי שיקבל על עצמו להפעיל במקום מוסד תורני, יכול אולי לקבל אפיל הקצאה רשמית.
"יהיה צורך להשקיע קצת בשיפוצים להתאים את המקום, אבל זה מבנה ענק שלמעשה כבר היו לו שימושים דומים בעבר וכל מה שצריך זה קצת לצבוע, לסדר את החשמל, לשים מזגנים וכדו', ויש לך מקום לבית מדרש עם פנימייה וחדר אוכל ומטבח וכל מה שצריך בשביל ישיבה של 100 בחורים ואף יותר" הוא אומר.
בטוב לבו הוא מציע אפילו לסייע למעוניינים בכך, והחלטנו לנהוג גם אנו בטוב לב, ולפרסם את המספר שלו לכל מאן דבעי, בתקווה שאכן יניב המאמץ תוצאות ובמקום תוקם ישיבה שתפרח ותשגשג לאורך ימים ושנים.
אז אם אתם מכירים מישהו שמחפש מקום לישיבה, תפנו אותו בבקשה לרב פינס,
בטלפון 052-76-39131.