יקותיאל יהודה גנזל
שלשום בערב התחסנתי. חיסון ראשון נגד קורונה עם חותם של חברת פייזר.
לא מהקשישים אנוכי ולא ממחויבי החיסון. גם פרוטקציה ('קְשׁוֹרִים' בעגת אנשי-נוצות-הטווס) מאוסה עלי בתכלית המיאוס. איך זכיתי לדקירה המיוחלת, אתם שואלים? קיבלתי הודעה שבקופת-החולים (מאוחדת, יש לתת קרדיט) נותר מלאי של חיסונים באותו יום וכל הרוצה ליטול את המחט, יבוא וייטול. כמי שאמון על הוראת גדולי ישראל, פניתי להתחסן.
ולמה אני מספר לכם על החיסון ולמה אני הופך את אשנב האמונה המשותף שלנו לחלונית אוטו-ביוגרפית. כי אני רוצה לשתף אתכם בשתי תובנות חשובות שליוו את קבלת החיסון.
בחמש-עשרה הדקות שהמתנתי מחוץ לחדר לאחר קבלת החיסון, כמתבקש; ראיתי שוב ושוב אברכים, חסידים וליטאים, המגיעים למקום, מציצים פנימה וכמו מסתפקים בחשש האם לקפוץ לטבילת-דם ולהתחסן. כשהבחנתי בהיסוס שעל פניהם, שאלתי אותם, בזה אחר זה, ממה הם מפחדים? נדהמתי לשמוע מכולם (בסך-הכל ארבעה אברכים) שהם פשוט מפחדים מרגע הדקירה, המחט מבעית אותם, הם סובלים ממחטופוביה (בטוח שיש מונח כזה בספרי רפואת הגוף. או הנפש). שכנעתי אותם עם השקר הידוע: "זה לא כואב. בכלל-בכלל", והם נכנסו להתחסן. עלי ועל צווארי.
כשאחד מהם הצטרף אלי להמתנת רבע-השעה, הוא אמר לי משפט חזק:
"תראה מה זה יצר-הרע. כל החיים הוא מסית אותנו ליהנות הנאה קצרה. הנאה של רגע אחד. ולמרות שאנחנו יודעים שעל כל רגע של הנאת-עבירה, אנו עתידים לסבול ייסורי מרורים ממושכים לאחר שנעמוד לפני בית-דין של מעלה; הוא מצליח לתעתע בנו ולהגביר את תאוות הנאת הרגע על חשבון ייסורי העתיד הממושכים. ופה, בחיסון, הוא עובד בדיוק הפוך, הוא מכניס לנו פחד מרגע אחד קטן של כאב (וזה באמת רגע קטן וכאב נסבל לגמרי!) ופתאום אנחנו לא מוכנים לסבול רגע אחד בשביל ליהנות מבריאות בטוחה – בעזרת השם – לאורך ימים ושנים".
כמה נכון, ככה חזק.
כצאתי ממאסר חמש-עשרה הדקות אל האוויר הדלוח של חיפה, עיר האמוניה הרעילה, פגשתי באחד מדמויות ההוד של העיר, בנם של קדושים ועובד ה' מופלג מאד, הלא הוא הרה"צ ר' הערשל הורונצ'יק שליט"א. סיפרתי לו על החיסון, ידעתי שהוא יגיב בווארט משובב נפש. והוא מיד הגיב לי באמרה חיסונית שהוא שמע בימים האחרונים:
"בפרשת ויגש, אצל יוסף הצדיק, מתרגם אונקלוס את התיבה 'להתאפק' – 'לאתחסנא'. הוי אומר: ההתאפקות היא החיסון הרוחני. כשיצרו של אדם מושך את ליבו לדבר עבירה, הוא מעורר בו משיכה לעוון ולחטא, והאדם נעצר, הוא מתאפק, הוא משתמש בכל כוחותיו כדי לבלום את היצר-הרע; הוא מקבל כוחות שמימיים גדולים מאד. הוא מתחסן בחיסון הטוב ביותר, חיסון המעניק לאדם כוח לפעול ככל אשר ירצה. ואת החיסון הזה לא מקבלים בשתי מנות וזהו, בחיסון הזה עלינו לחסן את עצמנו יום-יום, בעוז!"
(המבשר)