יום רביעי י"ט באייר תש"פ
מדוע נוטלים ידים לפני אכילת ה'כרפס'?
לפני אכילת ה'כרפס' בליל הסדר, יש ליטול ידים ללא ברכה, משום שכל מאכל ש'טיבולו במשקה', טעון נטילת ידים לפני אכילתו. ואף אלו שבשאר ימות השנה אינם נוהגים ליטול ידים לפני אכילת מאכל שטיבולו במשקה, יטלו ידיהם לפני אכילת הכרפס. ולמרות שלא מברכים על הנטילה, יש להסמיכהּ לאכילה ככל האפשר, ואסור להפסיק ביניהן בדיבור.
ואם אוכל כזית, נחלקו הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה, או שברכת המזון שלאחר מכן פוטרת גם את הכרפס; ולכן, מספק, יש לאכול פחות מכזית, כדי שלא להתחייב בברכה אחרונה.
ויש אומרים שצריך לאכול מהכרפס כזית, ולא לברך ברכה אחרונה; וכן דעת הגר"א. וכמו כן, לדעת הגר"א, יש לברך על נטילת ידים לאכילת כזית מִדָּבָר שטיבולו במשקה, ולכן צריך לברך על נטילת הידים שלפני אכילת הכרפס.
[שו"ע תעג, ו, משנ"ב נא-נב, ושעה"צ סט-ע; וראה ביה"ל ד"ה פחות; ביאורים ומוספים דרשו, 63]
מדוע יש לחלק את המצה האמצעית ביד ולא בעזרת סכין?
לאחר אכילת ה'כרפס' בליל הסדר, יקח בעל הבית את המצה האמצעית מבין השלוש שמונחות לפניו (ראה שו"ע לעיל, ד) ויחלקנה לשני חלקים, שהאחד גדול מחבירו.
את החלק הגדול, יש להטמין לצורך ה'אפיקומן', הנאכל בסוף סעודת ה'סדר'. ויש שנהגו שהילדים חוטפים את האפיקומן, ולאחר מכן משיבים אותו לבעל הבית לקראת אכילת האפיקומן; ויש שהקפידו שלא יעשו כן.
ואת החלק הקטן יותר, יש להשיב למקומו בין שתי המצות השלימות שעל השולחן, ובו מקיימים את מצוַת אכילת מצה; והטעם לכך, משום שהמצה נקראת בתורה 'לחם עוני', ודרכו של עני לאכול פת שאינה שלימה. ומסיבה זו, יש לחלק את המצה ביד ולא בעזרת סכין, כדרכו של עני שפורס את הפת בידו.
[שו"ע תעג, ו, ומשנ"ב נז-נח; ביאורים ומוספים דרשו, 68 ו־70]
המתארח אצל אביו בליל הסדר – האם צריך לספר לילדיו את סיפור יציאת מצרים?
בליל הסדר, צריך לומר את ה'הגדה', או לפרש את עניָניה, בלשון המובנת לכל המסובים; ובכך תתקיים גם מצוַת 'והגדת לבנך', האמורה על סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.
והמתארח עם בניו אצל אביו, או חמיו, וכדומה; ובעל הבית מספר את סיפור יציאת מצרים לכל המסובים – יש אומרים שאינו מחויב לספר בעצמו לבניו, ויש חולקים.
ולכל הדעות, עליו לומר בעצמו את כל ה'הגדה', ולשתות את ארבע הכוסות לפי סדר ההגדה; ואף הנשים מחויבות בכך, אך במידת הצורך, הן יכולות לצאת ידי חובתן בשמיעה מפי בעל הבית, אך לכתחילה, עדיף שכל אחד מהמסובים יאמר את ההגדה בעצמו. ויש שכתב, שאף כאשר אדם מסב לבדו לשולחן ה'סדר' – יאמר את ההגדה בקול; אך בדיעבד, אף אם לא השמיע לאוזניו את הנאמר, יצא ידי חובה.
[שו"ע תעג, ו, ומשנ"ב סג-סד; ביאורים ומוספים דרשו, 72-74]