סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעו נא למעשה נס ופלא שאירע ממש לאחרונה (תשע"ט). באחד הבנינים שברח' שד"ל בבני ברק דרים שני שכנים. זה מכבר היה דר מלמעלה יהודי מבוגר בעל ממון, ומתחתיו אברך מן השורה. כשבא האברך לדור באותו הבנין היה הדבר על תנאי שעליו להשתתף בביטוח של המעלית, וסך הכל עליו לשלם בכל חודש 500 שקלים (סכום מכובד אצל אברך מן השורה), מה גם שהמעלית הייתה נשברת ומתקלקלת כל 'שני וחמישי' (ועלות התיקונים לא היתה בכלל שירות הביטוח). והאברך היה משתתף בהוצאות כי כך הותנה עמו – אעפ"י שלא היה לו כל צורך במעלית (שהרי הוא דר בקומה התחתונה).
כל זה נמשך כשבעה חדשים, אז נסתלק לעולמו השכן שממעל והדירה נשארה ריקה, מלבד איזה שיעור תורה שקיים שם הבן מפעם לפעם – לעילוי נשמת אביו המנוח בעל הדירה.
לאחר כמה שבועות נשברה המעלית באופן שהוכרחו להחליף בה חלקים רבים – בסך עשרים אלף שקלים. נענה האברך: עד כאן! כי כבר אין במעלית צורך נחוץ כל כך, וה-20,000 שקלים שבין כך אינם תחת ידי ישארו בידי בעל הגמ"ח…
כעבור מחצית השנה (לפני כחודש ימים) 'נזכר' לפתע בנו של המנוח ז"ל שיש מעלית בבנין, והיא דורשת תיקון. לפליאת השכן – האברך, מה יום מיומיים? והרי זה כששה חדשים עומדת לה המעלית בקומה העליונה בדלתיים פתוחות ואין לה כל דורש ומבקש, מה לך כי נזכרת בה, מדוע לבזבז סתם עשרים אלף שקלים? – אמר לו הבן: "הרי ידעת שבזמנים קבועים יש בדירת אבי שיעור תורה, ואולי בקרוב אשכיר את הדירה, על כן, ראשית דבר הנני רוצה להעמיד את המעלית על תילה ולתקנה". וכל כך בער בו העניין, עד שהזמין בו במקום טכנאי מומחה למעליות.
היה זה בשעה 11:00 בבוקרו של יום. הטכנאי הגיע, פנה אל הקומה העליונה שכפי הידוע המעלית עומדת שם בדלתיים פתוחות, ולתדהמתו היא סגורה ונעולה. מיד פרץ אותה הטכנאי, ומצא בה נער, ילד קטן היושב על רצפת המעלית כשהוא לכוד בה זה כשעתיים! כי בבוקר בהליכתו לבית תלמודו הייתה השעה מוקדמת, ונכנס לשחק באותה מעלית, ומשנכנס ושיחק בכפתוריה נסגרה עליו הדלת. צעק הנער ואין מושיע לו, כי רק שכן אחד – האברך הנ"ל דר באותו הבנין, בקומה שמתחת, ולא נשמע קול הנער…
ראה כמה סיבב הקב"ה והכניס לפתע אחר ששה חדשים 'ברען' (תבערה) בבנו של המנוח לתקן את המעלית תיכף ומיד, ואין כאן כל הסבר אחר, רק לומר שהקב"ה בורא ומנהיג את העולם, וסיבב כל זה להציל נפש אחת מישראל.
(באר הפרשה)