בחורף תשע"ד, כחצי שנה לפני כניסת השמיטה, נכנסתי לתפילת מנחה במעונו של מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדי לזכות ולשאול שאלות בדברי תורה לאחר התפילה. התפילה הסתיימה וכמאה המתפללים שעמדו בחדר ובחדרים הסמוכים, רצו להתברך ממרן שליט"א ולדרוש בעצתו. בני ביתו של מרן שליט"א הציעו לי להמתין מעט, עד שההמונים יעברו ויתברכו במהירות וכך אוכל לדבר עם מרן שליט"א ביתר נינוחות. נעמדתי מאחורי רבנו שליט"א והמתנתי.
ניגש בן ישיבה ובידו מכתב ארוך. הבטתי בבלנק המודפס. התנוסס עליו שמו של אחד מגדולי מרביצי התורה באירופה. סימנתי לבחור ושאלתיו ברמז האם אני יכול להסתכל בדף והוא נענע בראשו בהסכמה.
במכתב כתב אותו גדול בתורה שהוא הגיע לאחרונה לגיל שבעים והוא סובל קשות מכאבים ברגליו. הוא פירט את כאבי הרגליים שלו וכתב בפרוטרוט שהוא פישפש ומישמש במעשיו וחיפש בנפשו מדוע הקב"ה הענישו בכאבי הרגליים, אך לשווא. הוא לא חטא ברגליו, ככל הידוע לו. הוא ביקש מרבנו שליט"א ברכה ועצה מה עליו לעשות, כדי שרגליו יתרפאו והוא לא יסבול מכאבים.
מרן שליט"א קרא את כל הדף ואמר לשליח, כנראה נכדו של אותו גדול בתורה, שימסור לו רפואה שלימה. "תגיד לו שאמרתי שילמד שביעית", אמר מרן שליט"א.
השליח שאל: "ללמוד משניות שביעית?" ונכדו של הגר"ח, ידידי הרה"ג רבי אריה קניבסקי שליט"א, אמר בקול שאכן כן, הרב אומר שילמד משניות מסכת שביעית, אך מרן שליט"א הרים את ידיו ואמר: "לא, לא רק משניות. שילמד את הכל, משניות, את כל הסוגיות בש"ס על שביעית, את הירושלמי, רמב"ם, הכל, כל מה שיש על שביעית!"…
לאחר ששאלתי את שאלותיי, תהיתי בפני בני הבית מה הקשר בין כאבי רגליים לבין לימוד הלכות שביעית, וקיבלתי תשובה נפלאה. בתורה הרי כתוב שהקב"ה ציווה את הברכה על שומרי השביעית, גם בשנה השישית והשמינית, ומרן הגר"ח שליט"א סבור שבשנה השישית ניתן ללמוד ענייני שביעית, להיחשב על ידי כך כשומר-שביעית ולזכות על ידי כך גם לברכה המיוחדת שהקב"ה העניק לשומרי-השביעית, כבר בשנה השישית. כך שאם לאותו גדול בתורה כואבות הרגליים, או שזקוק הוא לישועה בכל נושא, כדאי לו (וגם לנו) ללמוד הלכות שביעית ולזכות לאותה ברכה מיוחדת, כבר בשנה השישית, ולא לחכות לשנה הבאה!
אנו נמצאים בתשעת הימים בהם אנו מתאבלים ביתר שאת ועוז על חורבן הבית.
כולנו מקיימים ומדקדקים בכל ההלכות והמנהגים הנהוגים בימים אלו, אך עדיין ישנם רבים שמרגישים שחסר להם בתחושת הצער והכאב שאפף את הדורות הקודמים בימים אלו. אנו רוצים להרגיש יותר, אבל לא מצליחים מספיק.
אז אולי במקום להצטער על כך שאנחנו לא מספיק מצטערים ומנסים להתקדם, אפשר פשוט להתקדם במשהו, אפילו משהו שנראה קטן, כי הרי 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים'.
ראיתי לאחרונה באחד הספרים שכותב על דברי חז"ל 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', שהמלה 'כל' באה לרמז ולומר לנו ש'כל' אחד ואחד שקצת חושב על בית המקדש ועל החורבן ועושה משהו, אפילו קטן, בגלל זה, הרי הוא בכלל "המתאבל על ירושלים"!
תקראו סיפור נפלא:
בת ישראל שהתקשתה מאד בשידוכים תינתה את צערה בפני הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטין זצוק"ל. אמר לה הגר"י זצ"ל: "שבת היא מקור הברכה. תקבלי על עצמך להרבות בכבוד שבת. אפשר להרבות בכבוד שבת אם תקבלי את השבת מוקדם יותר, אך אם זה גורם לך ללחץ ולמתחים, אפשר, למשל, לרכוש זוג נעליים חדש, מיוחד לשבת קודש. זוג נעליים שנועלים רק בשבת קודש". (מובא בספר סולם יעקב).
—כמה אור של חיזוק טמון בעובדה מתוקה זו. אשה, מעצם טבעה, שמחה תמיד בזוג נעליים חדש. לכאורה, מה עניין רכישת נעליים לחיזוק ולקרבת ה'?
אך כשקונים זוג נעלים לכבוד שבת ומייחדים אותו לכבוד שבת, הרי זה עצמו קרבת השי"ת. כי הכוונה הייתה לכבוד שבת!!!
ומה ענין שמיטה לאבלות החורבן?
אנו יודעים שחז"ל אמרו ש'במוצאי שביעית בן דוד בא'.
בתחילת החודש נערך כינוס לחיזוק לימוד הלכות שביעית ויסוד מסלול לימוד 'קנין שביעית' ובמהלכו הביא הגרי"ש קניבסקי שליט"א את דבר אביו מרן שר התורה שליט"א ליסוד 'קנין שביעית' ואמר: "כידוע ששמירת הלכות שביעית מקרבת את הגאולה ומצילה מכל הצרות. ואמר מרן החזו"א זלה"ה שזה ע"י שיקיימו הלכותיה בשלמות וזה ע"י שילמדו את ההלכות על בוריים כדאיתא סוף פ"ק דקידושין לימוד מביא לידי מעשה. גם אלו שאין להם שדות ע"י הלימוד נחשב כמו שהם מקיימים כמו שכתב הח"ח זלה"ה בתורה אור".
משיח צדקנו יכול להגיע בכל רגע ורגע, אך חז"ל גילו לנו ברוח קדשם שישנם זמנים מסוגלים במיוחד לבואו. אחד מהם הוא מוצאי שביעית, ולפיכך, באמונה שלמה בצדקת דברי חז"ל, נשמעים בכל מוצאי שביעית ממרן הגר"ח שליט"א ביטויים פשוטים וברורים, לפיהם המשיח יגיע בקרוב, שהרי כך הבטיחונו חז"ל, שבמוצאי שביעית בן דוד בא.
אנחנו מאמינים בכך בכל לב. והנה, יש בידינו אפשרות קלה ופשוטה לקרב את הגאולה, על ידי שמירת הלכות שביעית והתעסקות בלימוד הלכותיה ופארותיה.
רבים וטובים מקדישים בבית מספר דקות בשולחן שבת, כדי לטעום מהלכות השמיטה. שנת השבע מתקרבת אלינו בצעדים מדודים ובראש השנה הקרוב נברך את ברכת "שהחיינו" ונכוין בשמחה גם על השנה המיוחדת מאד, שתגיע אלינו לטובה ולברכה.
מסכת שלימה חוברה על שנת השמיטה, מסכת שביעית, והררי ספרים וחיבורים נכתבו על הלכותיה, מנהגיה וטעמיה. לא כדאי להגיע לשמיטה לא מוכנים ומומלץ להכין את עצמינו לשנה שלימה, גדושה בהלכות וזהירויות. השמיטה והלכותיה תקיף את כל כולנו במהלך השנה הקרובה, וגם בחלק מהשנה שלאחריה, וגם אם נרצה, לא נוכל להקיף את כל הידע הנצרך בפרק זמן קצר. לכן כדאי להתכונן, ללמוד, להכין וללמד אותנו ואת ילדינו.
אפשר ללמוד בסעודות שבת ממגוון ספרי הלכה המותאמים גם לילדים. ספרים הכתובים וערוכים בשפה קולחת ובהירה, מנוקדים ומחולקים לקטעים ידידותיים, לפעמים בתוספת סיפורים ומשלים, נידונים מעניינים ושאלות שאפשר לפתח יותר. ככל שנגדיל את עומק החוויה, המשל והנידון, כך נזכור יותר את הדברים ונוכל ליישמם למעשה בשנה הקרבה.
אנו רוצים להתאבל יותר על חורבן בית מקדשנו ולהרגיש שאנו פועלים לריבוי כבוד שמים והשבתינו אל חיקו של אבינו שבשמים. נלמד הלכות שביעית, והרי "שמירת הלכות שביעית מקרבת את הגאולה ומצילה מכל הצרות", כדברי מרן רשכבה"ג הגר"ח שליט"א. נכוין, אפילו נגיד בפה במפורש, שאנו רוצים שמשיח צדקנו יבוא כבר, ואנו רוצים לזכות לקרב במעשינו הטובים את בואו, כי אכפת לנו מכבוד שמים המחולל בראש כל חוצות. כי אכפת לנו מה"בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" (ברכות ג, א). אכפת לנו מהריחוק שלנו, מ'מחיצת הברזל' השרויה בינינו לאבינו מלכנו.
והרי כל המתאבל על ירושלים- זוכה ורואה בשמחתה.