י. יעקובי
בזכות שמחת פדיון הבן
כזה הוא הרה"ג רבי ברוך ק. שליט"א שעושה בדרך כלל מידי בוקר את הנסיעה בקו זה ובשעה זו לירושלים להרביץ תורה. אף אתמול בבוקר תכנן כהרגלו לעלות על הקו המדובר בשעה היעודה שיבא אותו להרביץ תורתו באחת משכונות העיר ירושלים. אלא שבאותו בוקר הוא נקרא על ידי מכר קרוב לבוא לשמוח עמו בפדיון בנו, שהוא דבר נדיר, וכדי לשמח את המכר, הוא החליט שילך רק לכמה דקות, בכדי שלא יפסיד את האוטובוס הקבוע בדרכו להרביץ תורה בישיבה בירושלים.
אלא שיד ההשגחה סובבה, והכהן שהיה אמור להגיע לפדות את הבן איחר מעט בשל פקקים שהיו בכניסה לעיר. אותו מרביץ תורה ביקש רק למסור מזל טוב לאבי הבן ולהמשיך בדרכו, אלא שאותו מכר אומר כי יודע הוא שהכהן ממש נכנס בתוך רגעים ומבקשו שישמחו מאד אם ישאר לפדיון עצמו.
"אם המדובר בכמה דקות" – חשב לעצמו אתו מרביץ תורה – "לא כדאי להפסיד פ"ד תעניות בשביל כמה רגעים" ובצירוף שמחת החבר, החליט להשאר דקות ספורות נוספות בתקוה שלא יפסיד את האוטובוס הקבוע עמו הוא עולה ירושלימה. אלא שהמעמד כרגיל לקח עוד כמה דקות, וכשיצא אותו מרביץ תורה במהירות לעבר תחנת האוטובוס הסמוכה כדי להספיק את אותו קו 304 שהוא רגיל לעלות עליו מדי יום, הוא רואה אותו חולף על פניו, וקריאותיו לאנשים שעמדו בתחנה שיעצרו אותו לא נשמע דיין, והאוטובוס חלף…
רק כעבור זמן מה כשהיה אותו מרביץ תורה על האוטובוס הבא בדרכו לירושלים, הוא שמע את הנורא מכל שאירע לאוטובוס שבו היה אמור לנסוע, והבין יותר מכל מהו מד' מצעדי גבר, והכל מאת ד' הוא.
המזוודה שלא הכבידה
ואם מחפשים מקרה קרוב עוד יותר, כזה הוא המקרה עם הבה"ח אברהם מ., שעמד אף הוא בתחנה לעלות על האוטובוס המדובר בדרך לשבוע נוסף בישיבתו בירושלם. אלא שדקה קודם הגעת האוטובוס עצר לו נהג בן תורה אדיב שהוא מכירו, שהציע לו לנסוע עמו, והבחור החל לומר כי אינו רוצה להכביד עליו בשל מזוודתו, והנה הוא רואה כבר את קו 304 מגיע ובא מאחור, והוא כבר יסע עמו…
הנהג לא ויתר ואמר לו, "אתה רוצה להפסיד לי את המצוה בגלל מעט טירחה של העלאת מזוודה לתא המטען?!" הוא יצא מהרכב, וסייע לו להרים את המזוודה לתא המטען, העלה אותו לרכבו ועוד בדרך הספיקו לשוחח בדברי תורה.
רק לאחר הגעתו לירושלים ביושבו בישיבה, שמע אותו בחור שמחפשים אותו בדחיפות מהבית. אמו ידעה כי הוא אמרו היה להיות באוטובוס המדובר, והיתה בטוחה שאם שמו אינו מופע ברשימות הפצועים אירע לו הנורא מכל… ואיזו שמחה היתה לה לאמא ששמעה שהחסד של אותו יהודי במודיעין עילית, הציל את חייו של בנו, שהיה אמור להיות על אותו אוטבוס ומי יודע מה היה עולה בגורלו.
שינוי המקום באוטובוס
מקרה לא פחות מרגש הינו המקרה של הבה"ח חיים י. שעשה אף הוא את דרכו לישיבה בה הוא לומד בירושלים. הוא עלה על האוטובוס וביקש לשבת במושב ריק במרכז האוטובוס, אלא כעבור שניות אחדות חשב לעצמו, שמן הדין היה ראוי יותר שלא ישב מאחורי נשים, ובצד שמאל המקביל מעט מאחור ישנו מושב ריק נוסף שהוא אחורי איש. קם ועבר מהמקום שספג את החבטה.
רק מאוחר יותר כשחילץ עצמו דרך השמשה בקדמת האוטובוס, למול המראות המזוויעות שראה לאחר אותה תאונה שהיה שותף לה, הבין איזה נס גדול אירע לו, כשהחליט ברגע של קרן אור לשנות מקומו למקום מבטחים. שומר מצוה לא ידע דבר רע.
מצות כיבוד אב
הרה"ג ר' דוד ו. שליט"א רגיל לנסוע מדי בוקר של יום ראשון מביתו בקו 304 בדיוק בשעה זו. בשונה מהרגלו הפעם הוא התלבט אם לעלות על האוטובוס הקבוע שבו הוא רגיל בנסיעתו בשל הצורך לסעוד את אביו שחלה לאחרונה, והוצרך לשוחח עם הרופאים אודות מצבו. הוא תכנן לעצמו שיוכל לדבר עם הרופאים אולי בדרך, אך כשראה שהאוטובוס מלא וחשש לדבר במקום שישמעו את דבריו, החליט כי למען אביו ישאר עוד מעט בעירו, וכך החמיץ את האוטובוס האמור רק כדי לשוחח עם רופאיו של אביו באופן הראוי לכיבוד אב בהידור. "כבד את אביך ואמך"… "למען יאריכון ימיך"…
"דפי הגמרא שמרו עליו"
"אמא , אני מחוץ לאוטובוס, אל תדאגי"
י.ק. בחור ישיבה המתגורר במודיעין עילית והיה בדרכו לישיבה בירושלים תיאר את רגעי האימה: "הייתי בדרכי לישיבה בירושלים כשהתרחשה התאונה, התאונה עצמה התרחשה ממש בתוך שניות, כך כשמצאתי עצמי מחוץ לאוטובוס היתה לי תחושה שאני בתוך חלום בלהות. לא מעכל שזה באמת קרה. איך זה יכול להיות שאלתי את עצמי…" את הרגעים שלאחר מכן הוא מתאר בעצב: "המראות היו קשים. קשים מדי. זעקות שבר, בכיות וקריאה לעזרה נשמעו מתוך האוטובוס. והיתה גם דממת מוות… זה היה נראה כמו זירת פיגוע המוני רח"ל. ניסיתי להיות אדיש לרגע למראות הקשים כדי שזה לא ישפיע עלי. כוחות ההצלה הגיעו בהמוניהם והגישו עזרה. בחור צדיק הסתובב וחילק מים לפצועים"…
ההתרגשות נשמעת היטב בקולו הסדוק של י. אמו בקשה לשוחח אף היא: כשהחלו להגיע דיווחים על תאונה בדרך לירושלים לא דאגתי, מכיוון שלא ידעתי שבני עלה על האוטובוס לירושלים. את השיחה הראשונה קיבלתי ממנו…
"אמא אני מחוץ לאוטובוס. אל תדאגי. מצבי טוב, ברוך השם…" רק אז התחלתי לחבר בין הדברים. אבל כששמעתי את קולו והבנתי שהוא בסדר נרגעתי והודיתי לקב"ה שחסך ממני את רגעי האימה וחוסר הוודאות שהיו מנת חלקם של קרובי משפחה של פצועים רבים. רגע לפני שאנחנו מסיימים את השיחה היא מבקשת ממני: "תכתוב שאני מודה לקב"ה על כך שקיבלנו את הילד שלנו במתנה. הוא ילד שיושב ולומד בהתמדה. דפי הגמרא שמרו עליו…"
תפילת הדרך שהצילה את האברך הצעיר
הרב יונתן קליין משחזר ל"יתד מאמן" ומודה לקב"ה על גודל הנס שעשה עמו: "בדיוק ברגע שסיימתי לומר את תפילת הדרך התרחשה התאונה. אין לי ספק שתפילת הדרך היא שהצילה אותי ואת רוב הנוסעים. זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע"…
את הדרך ממודיעין עלית לכולל בו לומד הרב יונתן קליין הוא מכיר היטב. זה המסלול היומיומי שלו. כך גם אתמול. שום דבר לא הכין את ר' יונתן ושני חבריו לספסל הכולל שעלו על קו 304 בדרכם לכולל בו הם לומדים בשכונת הר נוף בירושלים, לאירוע ה מחריד כליו יקלעו בעוד מספר דקות.
"בדיוק סיימתי לומר את תפילת הדרך", משחזר ר' יונתן ל'יתד נאמן', "וראיתי איך שהאוטובוס פוגע ברכב שעמד בצד הדרך, הנהג שניסה לברוח מהתאונה הסיט את האוטובוס בחדות למד ימין. האוטובוס החל להתנדנד מצד לצד. זה היה מפחיד מאוד. הכל עניין של שניות. ואז הוא התהפך על צדו הימני".
"ישבתי בצדו השמאלי של האוטובוס. ספגתי מכה קשה, אך למרות זאת הצלחתי לקום והייתי מהראשונים שהצליחו להיחלץ מתוך האוטובוס. המחזה היה קשה. צעקות היו היסטריות. פחד מוות…"
"כשיצאתי מהאוטובוס, הבחנתי בידי המרוסקת לחלוטין. פחדתי שהאוטובוס עלול להתלקח ולמרות הכאבים העזים התרחקתי מהאוטובוס וחיכיתי לכוחות ההצלחה. הם הגיעו מהר. אמבולנסים וכונני איחוד הצלה. חובשים ניגשו אלי ומכיוון שהייתי בהכרה מלאה הם העדיפו לגשת לפצועים שנשקפה להם סכנת חיים. לאחר מספר דקות פינו אותי להית בחולים 'שערי צדק' בירושלים".
מה מצבם של שני החברים שהיו איתך?
"החברים נפצעו באורח קצת יותר חמור ממני. הם מוגדרים כפצועים באורח בינוני. הם יהיו בסדר בעז"ה. חשוב לי להדגיש ואני מאמין כך באמונה שלימה, שתפילת הדרך שבדיוק סיימתי לאומרה בכוונה היא שהצילה את חיי. כמי שהיה שם בתוך התופת הנוראה הזו, אני יודע שהתפילה הצילה את חיי. זה היה יכול להיגמר הרב יותר גרוע ח"ו"..
(יתד נאמן,יום שני ו' באדר א' תשע"ט)