מעשה נפלא סיפר המלמד דרדקי, אמן פדגוג, הרה"ח ר' אליהו חשין שליט"א לתלמידיו בכתה ב' בת"ת בירושלים:
לפני כמה שנים היה בכיתתו תלמיד שרצה מאד להצליח ללמוד, דא עקא ששכלו היה אטום וסתום באופן לא שגרתי, ולא הצליח להכניס לראשו שום כלום ממה שלימד בכיתה.
כשראה את גודל צערו של התלמיד האהוב, נסע אל מרן שר התורה רבינו הגר"ח שליט"א, לספר על קושי תלמידו וצערו.
מרן הגר"ח ביקש לדעת איזה חלקים הוא מתפלל עמהם בכל שחרית, ואז ייעץ לו שיאמר לתלמיד שיתאמץ מאד בבקשת 'והאר עינינו בתורתך', ואם יוכל – אף להוזיל דמעות שם.
התלמיד תפס עצה זו – המשיך הרב חשין לספר לתלמידיו – והנה נפתחה לו סייעתא דשמיא, עד שכעת בכתה ח' הוא עומד לסיים ש"ס משניות בהבנה מצויינת.
התלמידים הרכים שמעו את הסיפור בהתפעלות רבה, אולם גם המלמד היקר לא שיער את גודל הפעולה שיפעל סיפור זה על נפשם הרכה.
היה זה בהפסקה, בכתה הסתובבו התלמידים, מהם משוחחים ומהם משחקים, כשלפתע התיישב אחד הילדים והליט את פניו בידיו רכון על השולחן.
תחילה לא הבינו מה ארע לו, עד שקלטו – הנה הוא מתפלל לה': "והאר עינינו בתורתך"…
או אז, בזה אחר זה, התיישבו כמנין ילדים והתחילו לזעוק מעומקא דליבא ולהוזיל דמעות כמים, בצעקה לה' ובלהט – "והאר עינינו בתורתך"!
וכך נמשך המחזה כמה דקות, מותיר אחריו שולחנות מורטבי דמע…
אכן 'שערי דמעות לא ננעלו'. מי יודע איזה שפע עליון הורידו תפילות חמות אלו, הבוקעות ועולות מהבל פה שאין בו חטא, לפתוח לבבות יהודים אטומים ולהאיר עיני כלל ישראל בתורה ויראה.
(מאמרי 'עינינו גל' בתוך 'אוסף גיליונות' פר' וירא תשע"ט)