הרב בנימין בירנצוייג
"ביום הזה באו מדבר סיני" (יט, א)
מהו "ביום הזה"? מדוע לא 'ביום ההוא'?!
וביאר רש"י הקדוש: 'לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' – מהו 'ביום הזה'? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו'. גם בספר דברים (כו, טז) כתב כן רש"י על הפסוק "היום הזה ה' אלוקיך מצוך" – 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם'.
עבודה קשה היא עד מאד, להרגיש יום יום ביושבנו להגות בתורה הקדושה, כאילו ניתנה היום בסיני! כיצד עושים זאת? כיצד מרגישים כך?! הרי אותה תורה למדנו אתמול ושלשום ולפני שנה ושנתיים, ואיך נחוש בה את ה'כחדשים'?!
בספר 'אהל משה', הביא באור שביארו תלמידי סלבודקא, המחשה נפלאה נסוכה בניחוחות אוויר פסגות של סלבודקא: הנה קשה לאדם לאכול באותו יום מספר ארוחות שהן שוות ממש במראיהן וטעמן, וק"ו שקשה לאכול כך מספר ימים או תקופה, אך מי שהינו רעב, יאכל כל מה שיניחו לפניו, ואפי' יהיה אותו סוג האוכל שכבר אכל תמול שלשום, ומי שלא אכל מספר ימים, האוכל ערב לו כאילו לא אכל מימיו, ואין כל משמעות למה שאכל אוכל כזה בעבר, והכל מחמת הרעב הכבד שיש עליו.
וזו כוונת חז"ל, שהתורה צריכה להיות בכל יום בעיניך כחדשים, כי רצון התורה שאדם יהיה לו רעבון לתורה, ואם יהיה במצב כזה, הרי שהתורה אכן תהיה כחדשה אצלו בכל יום, ואין הלימוד של אתמול יכול להשביעו היום, כי הוא במצב רעבון.
נפלא למתבונן!
><><><><><><
ויש להוסיף ולחזק בהרגשתנו ענין זה של 'יהיו בעיניך כחדשים', שהנה התורה הקדושה היא לא לימוד חכמה עליונה, הנלמדת, להבדיל, כשאר חכמות. התורה הקדושה היא תורת חיים כפשוטו! כשאני לומד תורה אני מתחבר לחיים! אני חי ומפיק חיות לבריאה כולה – "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
מסופר שבאחת האסיפות שנועדו לדון בדרכים להפצת התורה, ישבו כמה מגדולי ישראל, וביניהם מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה'ברכת שמואל' מקמניץ. אחד הנואמים שנשא דברים בהתלהבות יתירה אודות שבחה של תורה, אמר בתוך הדברים שהתורה היא כמו אוויר לנשימה! וכשם שללא אוויר א"א לחיות – כך בלי תורה אין חיים!
אכן משפטים חזקים המעוררים לאהבת וחשקת התורה, אלא שלמרן בעל ה'ברכת שמואל' דברים אלו צרמו מאד, ונראה היה כי רוחו סוערת בקרבו בעקבות הדברים, ואכן מיד כשתם נאומו, עלה ה'ברכת שמואל' לבמה ואמר: "אמנם לא קראו לי לדבר וגם אין בכוונתי לדבר… אך התחייבנו למחות על כבודה של תורה… והיות ושמעתי דברים מזעזעים שפוגעים בכבודה של תורה, אין ברירה ואנו חייבים למחות"… והחל לדבר בהתרגשות נוראה ואמר: "מי שאמר שהתורה היא כמו אוויר לנשימה – אסור לומר כך! אוויר הוא לא החיים, החיים תלויים באוויר, האוויר הוא היכי תמצא כדי לחיות, אבל התורה זה החיים בעצמם!!!!! בלי התורה אין חיים כלל! התורה היא חיות האדם והעולם כולו!"…
<><><><><
פעם בא יהודי לפני מרנא ה'חפץ חיים 'זיע"א. בנו לומד בישיבת ראדין, ולפי מושגי האב בנו כבר למד דיו. בא האבא לבקש רשות מה'חפץ חיים' ולקבל ברכתו ליטול את בנו שיעזור לו במסחרו.
"למה תפסיקהו מללמוד?", שאל ה'חפץ חיים'. ענה לו האב: "מה אומר לכם רבי? ככל שאני רואה 'רבי עקיבא איגר' שני כבר לא יצא ממנו, אז לפחות שיעזור לי בפרנסה!".
"במה אתה עוסק?", התעניין ה'חפץ חיים', ענה לו האב: "ירקן בשוק, והעבודה מאד קשה!", הקשה עליו ה'חפץ חיים': "תמהני עליך, למה לך לעבוד כל כך קשה? הרי 'רוטשילד' שני כבר לא יצא ממך, אז למה לעבוד כל כך קשה…".
"מה הפירוש?", הזדעק האב "צריך לעבוד בשביל לחיות!", ענה ה'חפץ חיים': "אכן צדקת, צריך גם ללמוד בשביל לחיות!!".
<><><><><>
שני בחורים למדו יחד בישיבה, לאחד לא היה חשק כלל ללימוד התורה, וכאשר הגיעו לסוגיא של 'לימא מתניתין דלא כסומכוס', אמר לחברותא שלו: "מה איכפת לי אם המשנה היא כסומכוס או לא… ורצה לעזוב את הישיבה לעבוד".
ניסה הבחור השני להסביר לו, שכל מילה בתורה היא קדושה, ולא כך היא דרך הלימוד בתורה, אבל כשהמשיכו בסוגיא, והגיעו לתוס' ששואלים: "א"כ יוצא שהרישא היא כסומכוס ולא הסיפא….", שוב התכעס אותו בחור ואמר: "עזוב אותי… שהרישא תהיה כסומכוס או לא, מה איכפת לי? מה זה נותן לי?". קם ממקומו בכעס, ועזב את הישיבה לצמיתות.
בהמשך גויס אותו בחור לצבא, והיה נע ונד שנים מספר, עד שכעבור כעשר שנים הצליח להקים בית.
החברותא שלו עלה והתגדל בלימוד, והפך לאחד הבחורים הטובים בישיבה, וכשהגיע הגביר הגדול קלונימוס זאב ויסוצקי לחפש בחור לביתו, הציע לו ראש הישיבה את הבחור הזה, ואכן השידוך יצא לפועל, הוא נעשה אברך, המשיך בלימודו וחמיו פרנסו בשפע ככל אשר היה נצרך לו, וזכה לתורה וגדולה על שולחנו.
לימים, הגיע הבחור השני למפעל של 'ויסוצקי', כדי להתקבל לעבודה. גלגולים רבים עברו עליו, והוא הגיע עד פת לחם, והנה הוא שמע על חתנו של בעל המפעל, שהיה החברותא שלו מהישיבה, הוא נפגש עימו ופרץ בבכי ואמר: "נראה שכן יש נפקא מינה אם המשנה הולכת כסומכוס או לא!". אכן, התורה היא לא חכמה פילוסופית, התורה היא חכמת אלוקים ומשכך היא חיים ללומדיה, כל מילה והבנה בתורה – מחיה את לומדיה ואת כל העולם כולו!
><>><><><><
מעתה, אדם הנצרך לחמצן כל יום, האם שייך לומר שהוא מרגיש בחמצן טעם של החמצן של אתמול? הרי זה החיים שלו, וכל יום הוא נושם חיים מחדש בזכות החמצן! כך היא התורה, היא לא סתם חכמה להתפלסף בה, היא חכמת חיים ללומדיה, כל יום שלומדים מתחברים מחדש לצינור החיים! ובמושג 'חיים' לא שייך ישן! לא שייך טעם של אתמול! כל רגע של חיים הוא חדש ומתחדש בפני עצמו!
אם כך נחשוב כשנבוא ללמוד תורה – אז יקל עלינו להרגיש 'בכל יום כחדשים'!!