לעשות טובה כד יג
ממש פחד בעת נסיעה
לפני כשלושים וחמש שנה. בחור ישיבה בטשעבין ניגש לר' אברהם והתאונן כי הוא נוסע מידי חודש מחיפה לירושלים – מביתו לישיבה, ולא פעם, שחילוני יושב לצידו ומתחיל לשאול: מדוע לא הולכים לצבא? ושאר שאלות חדשות או ישנות אודות הציבור החרדי, וגם שאלות ביהדות, וקשה לו עם כל העניין הזה.
ר' אברהם זצ"ל השיב לו מה שהשיב. איך להתנהג בכאלו מצבים, כיצד לענות או להתחמק לחלוטין (ואכמ"ל).
ואז פתח והוסיף בתוכחה נסתרת:
אומר לך משהו על עצמי. אני נוסע באוטובוסים מאות פעמים בשנה, ואין לי חשש וקושי לשוחח עם חילוני, כי הם רדודים מאד וחכמתנו גדולה משלהם עשרות מונים, אין יותר קל מלנצח חילוני, מה יש לפחד מהם?!…
ור' אברהם המשיך: "אני חושש מאד שמא יישב לידי יהודי חרדי ירא שמים, ויתחיל לשאול אותי על הגדול ההוא, על התלמיד חכם ההוא, על הרבי שלו או הרבי שלי – מי גדול יותר ומי חשוב יותר. מי פחות, למה ומדוע? מהשיחות הללו אני פוחד. מאד". והפחד ניכר על פניו, גם באותה שעה.
ומה אני עושה כאשר מתיישב לידי מאן דהוא שרוצה לדבר עימי בנושאים אלו?, אני מחזיק גמרא בידי ואומר לו: אני מורה וצריך למסור שיעור ואני מתכונן עכשיו לשיעור, אם אתה מעוניין לשוחח בנושאים שונים, אני משאיר אצלך את הכתובת שלי, ותוכל לבא מתי שאתה רוצה, וכמובן, שמעולם לא באו אלי הביתה…
ארוחת ערב לילדים הקטנים
באחת מצמתי הדרכים בחייו פגש ר' אברהם ביהודי תושב חו"ל שנשוי עם גיורת (שהתגיירה היא ובנה). הם נקשרו. ומעולם לא ידעו מה הרקע לקשר (ר' אברהם השיב פעם "הוא קרוב משפחה שלי", אך לא היה ידוע איך). היהודי היה עמוס טרדות ובלבולי חיים…
בשלב מסוים התחדדו בעיות שונות, ר' אברהם הציע: תשלחו אותו לארץ הקודש, ואני אדאג לו.
ברוך הבא. הילד הגיע. שק של מצווה.
ר' אברהם סיפר לתלמידו הג"ר ישראל איזנשטיין שליט"א בכאב כי קרוב שלו הגיע מלונדון "סידרתי לו חיידר שיכנס ללמד בו מחר בראש חודש חשון, אבל מקום לינה ללא בעיות של יחוד ועוד, עדיין לא השגתי". הרב איזנשטיין שהיה מטופל בילדים הסכים שהילד ישן אצלם בבית. הוא וכמובן רעיתו, נרתמו למצווה.
ר' אברהם הביא להם סדין ומצעים חדשים, ליווה את הילד לביתם, דובב ועודד את הילד ואותם, ומשפחת איזנשטיין הוסיפה לביתה עוד נער מחוץ לארץ. "שלום עליכם".
כבר בערב הראשון הם הבינו כי המלאכה לא קלה וכי יצוצו בעיות שונות באכלוס הילד, אך עם כל זאת, קיבלו עליהם את החסד באהבה. ביום, הוא שהה בחיידר, ובערב הגיע לאכסניית איזנשטיין…
ביום הרביעי לשהותו בביתם.
בשעות אחר הצהרים, הרב איזנשטיין עמל בתורה באותה שעה בכולל אברכים, והוא נקרא לטלפון בהול – "מחפשים אותך בטלפון הציבורי".
הרבנית איזנשטיין לחשה בסערה לשפופרת "מה עושים כאן, ר' אברהם בא לבית, והוא מעוניין לסייע לי בארוחת ערב לילדים"…
ר' אברהם הסביר: הרי מוטל עליכם ילד נוסף בשעות הערב והלילה, ממש לא קל איתו, לכן אני רוצה להטות כתף, חשבתי לעצמי שאבוא מפעם לפעם בשעות הערב לסייע עם הילדים שבבית, אני יכול לשחק עם כל הגילאים, עם בני התשע וגם עם הקטנים, ומי כמוני שגם יכול להאכיל ילדים קטנים ארוחת ערב…
כמובן, שהרב איזנשטיין והרבנית סירבו להשתמש בכתרה של תורה, ולא העלו על דעתם רעיון שכזה… מנעו זאת ממנו בכל תוקף.
אבל הביקור הכנה הזה הטעין בהם כח רב לחודשיים הבאים בהם הילד עדיין שהה בביתם עד שר' אברהם סידר לו מוסד מסודר עם פנימיה.
איך הצליח ר' אברהם לשלב את הילד היקר במוסד ירושלמי?
היה זה בוקר סגרירי נדיר, ירושלים כוסתה במעטה שלג של ממש.
ר' אברהם ניגש להרב איזנשטיין: תשמע, ברצוני ללכת עתה יחדיו למוסד פלוני, נצעד לשם בשלג ונבקש יחד מהמנהל שיכניס את הילד אליו. "עכשיו?! דווקא עתה, הרי אין אוטובוסים ונאלץ להתבוסס רגלי בשלג לא קל בכלל" שאל הרב איזנשטיין.
"אדרבה" הסביר ר' אברהם "כך הם יבינו את נחיצות המצווה שאנו טורחים כל כך למענה, ויהיה קשה להם לסרב". השניים יצאו לדרך הלוך וחזור ברגל. מנהלי המקום שקפאו על שמריהם, השתוממו למראה ר' אברהם ושותפו הרטובים עד לשד עצמותיהם נכנסים ביום של חופש ירושלמי ומתחננים על קבלת הילד החביב, ואכן קיבלו אותו למוסד לתקופה קצרה. הוא נפלט משם. ר' אברהם התגלגל איתו ולמענו במוסד אחר, עד שהנער התייצב יותר. השתקם גדל והיה לאיש.
הילד לא ידע מעולם כי ר' אברהם קרוב שלו, אבל הכל ידעו כי יש לנער קרוב שמסייע לו – – –
אתה צודק!
וכי אפשר לומר לאדם שהצדק איתו בשעה שהטעות כולה שלו?! תמה יהודי באוזני ר' אברהם. הנה השכן שלי חושב רק על עצמו, עינו צרה בשכנים האחרים, וכי מותר לי לומר לו שהוא צודק?! או אם אשתי סבורה בטעות מרה כי דווקא כך יש לעשות, וכי אשפיל את עצמי לומר לה "את הצודקת", איך אתן לה עידוד לטעותה, ריבונו של עולם!
תמיהות ללא מענה.
זו טעות קשה!. טעות מרה שאנשים טובעים בה! הסביר לו ר' אברהם:
אדם לא מוכן להודות על האמת, קשה לו עד מאד, כך מבואר בתורה שבכתב ומפורש עוד יותר בתורה שעל פה. וכיון שכן, אם לא תבהיר לו שברור לך כי רק הוא הצודק, או לפחות שאתה מבין היטב כי יש צדק רב בדרך שלו, המריבה ביניכם תתנהל חודשים רבים נוספים.
זו הדרך הכמעט יחידה לחיות עם השני, וזה המתווה הראשון להאזנה של הזולת – אם רצונך שהשכן יקשיב לך, הוא צריך להבין כי אתה חש בצדקתו.
ר' אברהם יעץ לידידו: ברגע שהויכוח יפציע ביניכם (בין שכנים) אל תיתן לו לפצוע אותך, אל תעמוד על דעתך, אלא אדרבה תאמר לו כי הוא צודק "שכני היקר אתה צודק!" – חשבתי על הענין ואני מכיר כי המהלך שלך נבון חכם וצודק, יש לך הגיון טוב, הכיוון שלך חכם מאד. אז מתחיל הסיכוי להצלחה – הסיכויים שהוא יהיה מסוגל לשמוע את הצד שלך, רק אם הוא הצודק, אז יבין שגם לך יש ילדים וגם לך כואב משהו, ינסה להטות לב לצערך ולמחשבותיך ולטכס עצה יחד. זו הדרך הבדוקה והמנוסה שלא לשקוע בריב ומדון בין בעל ואשה ובויכוח ואסון בין שכנים וידידים.
שיהיה נעים סביבך
הייתה לו לר' אברהם עבודת ה' מיוחדת (והיה סבור כי זה חובה מדינא דגמרא) להקפיד שלבני הבית יהיה נעים בסביבתו ובקרבתו בכל מצב. כמובן שהשליטה על מידת הכעס, היא הפנינה שבכתר במצבים מעין אלו. ההרגשה לידו העניקה מתנה לסובבים – בבחינת "מעין עולם הבא".
מצבים קשים המביאים את הכעסים מצויים בכל בית, ובכל אירוע, אם הייתה אפשרות, הוא היה זורק משפט שינמיך את המתח, ואם לא, לפחות מנע את הגברת אווירת המתח, בכך שהוא עצמו נותר בפנים רגועות. זכה ר' אברהם להוות דוגמא מרהיבת עין לדברי חז"ל "תלמידי חכמם מרבים שלום בעולם". כי מי ששרוי בתורה כח השמחה והשלום איתנים בנשמתו.
(מתוך הספר "ויאמר הנני" )