"וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית ל"ג, י"א)
בכל פעם שכ"ק אאמו"ר זצוק"ל נסע לארה"ב, היה מתאכסן בבית הרב מרדכי שוורץ שליט"א. לפני מס' שנים, ביקש אחד הגבירים הגדולים מאבי הק' שיבוא להתאכסן בביתו, ובשכר זה ירים תרומתו בעין יפה בסכום נכבד למעלה ממאה אלף דולר.
אבי הק' השיב לו כך: "הרי את התרומה אינני לוקח לעצמי אלא עבור הישיבה; בישיבה צריכים את התרומה בשביל לימוד התורה, ובתורה הרי כתוב שאל ישנה אדם אכסניה שלו, נמצא שאקח כסף שלא על פי תורה כדי ללמוד תורה, זאת לא אעשה בשום פנים ואופן".
כיוצא בזה היה אאמו"ר זצוק"ל קפדן גדול בכל ענייני יראת שמים וכבוד התורה, כשבדברים אלו לא נשא פנים לאיש. זכורני שהיה גביר אחד שהיה תומך בישיבה באופן נכבד מאוד, ופעם הבטיח לתת צדקה למטרה מסויימת, אך כשהגיעה שעת מעשה, רצה להתחמק ולא לקיים את הבטחתו. אאמו"ר זצוק"ל דיבר איתו אז בלשון חריפה ביותר, עד שאמר לו: "איני רוצה יותר להכיר אותך!". בנוסף לכך היה קנאי גדול לדבר ה', לא רק במצווה אחת אלא בכל מצווה ומצווה, והיה מזהיר אנשים על שמירת שבת, ברחובה של עיר יחד עם כל בני הישיבה. וכשהגיע לנחמו ראש עיר שלא פעל למען השבת, הוריד אאמו"ר זצוק"ל את ראשו עד שיצא, ולא רצה להסתכל בפניו.
אחד מתלמידי ישיבתנו הק', שנעשה ברבות הימים גביר אדיר בארה"ב, עשה עסקה עם חברו והגיעו לידי ויכוח גדול, שלא יכלו להגיע לעמק השווה. הסכימו השותפים ביניהם שאאמו"ר זצוק"ל יפשר ביניהם, ואכן שניהם יצאו מרוצים מהפשרה, כאשר בתמורה לכך, נתנו לאאמו"ר זצוק"ל מתנה סכום של מליון דולר. אך אאמו"ר זצוק"ל לא רצה ליהנות מממון זה כמלוא נימא, והעדיף לחלק את הכסף למטרות שהיו חשובות בעיניו:
רבע מליון נתן לשיפוץ המקווה בישיבה; חמישים אלף דולר נתן ל'חמת גדר' כדי שלא תהיה שם תערובת אנשים ונשים; חמישים אלף דולר נתן כדי שיבנו עירוב בשכונת קטמון, שעד אז היה עירוב רק בהשגחת הרבנות, ורצה שיבנו עירוב מהודר, ובאותה תקופה באו נציגי השכונות מסביב וביקשו לחזק אצלם את העירוב, ופעל למען זה גדולות ונצורות, וכן הלאה חילק את כל הסכום הזה לצרכי צדקה.
כבר בשחר טל ילדותנו, חינך אותנו אאמו"ר זצוק"ל למידות ודרך ארץ, שבשעת האכילה אין להתכופף אל האוכל ואל הצלחת, אלא יש להגיש המאכל אל הפה. והנה כשהמאכל לאחר גלגוליו מוצא את מקומו בצלחתו של אדם גדול, הוא שש ושמח כי אף נחלת שפרה עליו, שהנה עוד רגע קט יבוא אל תיקונו, ויעבור ממדרגת צומח למדרגת מדבר אצל איש הישראלי, לאחר עשיית ברכה כדת כראוי וכנכון, וממילא אין צריך האיש להתכופף אל המאכל, כי הרי המאכל משתוקק מתי יבוא לידו של האיש ויתעלה זכרו על ידי זה, וכך המאכלים רצים לקראתו של הצדיק.
אך מאידך לא כן הוא, אם איתרע מזלו, והתגלגל המאכל לתוך צלחתו של אדם שאינו צדיק, שאז המאכל מצטער על כך ואינו רץ לקראתו של הסועד, ואין לו לסועד אפשרות אחרת אלא להתכופף מלוא קומתו ולרכון אל צלחתו. על פי זה יש לבאר בטוב טעם את הפיוט 'מנוחה ושמחה' – "במצוות שבת ק-ל יחליצך קום קרא אליו יחיש לאמצך", ומעתה אם בכהאי גברא עסקינן, הקורא אל השי"ת ומברכו בכוונה תחילה, "נשמת כל חי וגם נעריצך", אז "אכול בשמחה כי כבר רצך", היינו שהמאכל כבר רוצה אותך, המאכל רוצה להיכנס לקרבו ובני מעיו של האיש המובחר הלז.
(מתוך המבשר תורני, פרשת תצוה אדר תשע"ז)
נאה דורש נאה מקיים. ובזכות אבותיך הקדושים תזכה ונזכה כולנו יחד לבנין בית המקדש בקרוב בימינו ממש
להעלות עולות וזבחים לרצון
על מזבחך אמן