ואלה שמות – בר"ת: ו'חייב א'דם ל'קרות ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום.
מעשה פלא שהתרחש בבני ברק: פלוני, סוחר גדול ומצליח, למדן לא קטן. במשך ימות השבוע היה טרוד בעסקיו וכאשר הגיעה שבת קודש היה שוקע בלימוד עיוני מעמיק. השעות הארוכות הללו העניקו לו זרימת דלק ואנרגיה לכל ימות השבוע. אך דא עקא, שבהלכה המפורשת של שנים מקרא ואחד תרגום הוא זלזל קצת. התקשה להמיר שטיקל רבי עקיבא אייגר עסיסי, במילים הארמיות של אונקלוס. כמובן, אף אחד לא ידע על זלזולו זה, וכל רואיו העריכו אותו על שקיעותו בלימוד בשבתות קודש.
ביום בהיר ניגש אליו מכר ירא ודחיל תושב העיר. ללא הקדמות מיותרות התעניין האיש: האם אתם מקפידים על שנים מקרא ואחד תרגום? מיודענו נדהם מהשאלה הישירה. הוא השיב תשובה לא אמיתית, ותמה: מדוע אתה שואל?
אספר לכם, משיב היהודי: "הלילה, ליל שבת קודש, חלמתי חלום שבאו אלי מן השמים ואמרו לי לעורר אתכם ולשאול מדוע אינכם מקיימים את ההלכה הזו. אך אם לדבריכם אתם כן מקיימים את ההלכה, אות הוא שלא באו אלי מן השמים, אלא סתם חלמתי חלום של דברים בטלים… חלום חלמתי, ותסלחו לי על ההטרדה"…
מיודענו הסוחר, שידע היטב שלא מדובר בחלום של דברים בטלים, מזועזע כולו החל להקפיד על קיום ההלכה המפורשת בשולחן ערוך, "חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום" (או"ח סי' רפ ה סעי' א').
כעבור זמן אף אזר אומץ לגשת אל בעל החלום ולהעניק לו 'יישר כח' על קיום השליחות.
(מנחת נתן, הובא ביתד נאמן שמות תשע"ג)