מאת: הרב ישראל היימן
שמערל היה האביון של העיירה. עני ורש כמו בסיפורים האמיתיים… בביתו אין פרוטה לפורטה והוא חי מהיד לפה בצמצום גדול. על כל פרוסת לחם קטנה הוא עמל קשות. כל שבת היא משימה כמעט בלתי ניתנת ליישום. בניו ובנותיו מתהלכים קרועי בגדים ובעיניהם רעבון תמידי.
אנשים טובים ניסו תמיד לעזור לו, היו שתרמו לו מידי פעם סכום קטן, היו ששכרו אותו לעבודה כזו או אחרת ושילמו עליה כמה פרוטות. שמערל חי במלחמה מתמדת. הוא תמיד הסתובב עם תחושה של חוסר, מחפש מהיכן ניתן לקושש את המטבע הבא…
אם בסיפורים טובים עסקינן אז גם שמערל שלנו יום אחד מצא את המזל החמקמק… מדובר באיזו סחורה כמעט בלתי שמישה שמישהו נתן לו למכור, הצטרפה לזה השמועה אותה הוא שמע ממש במקרה שבעיירה סמוכה יש לסחורה הזו ביקוש גדול, התזמון של ההגעה לעיירה ההיא בדיוק כאשר עשיר העיירה חיפש את הסחורה המסויימת הזו במשך ימים ארוכים ומשום מה לא מצא, הניבה רווח יפה ומכובד שפתח את השערים המסחריים גם בעיני הסוחרים האחרים…
מה לנו להאריך, מזלו של שמערל נהפך לו לברכה. אמנם לא בין לילה, אבל אחרי שנה של עבודה מאומצת הוא בהחלט כבר לא היה עני ואביון. הילדים כבר לא סבלו מקור ומרעב והוא כבר לא ישב בין פשוטי העם במערב בית הכנסת.
עברה שנה ועוד שנה ושמערל העפיל במעלה ההצלחה. הוא הפך להיות סוחר מן המנין, אמיד ומכובד, כזה שיכול להרשות לעצמו כבר קצת יותר… הבקתה בה הוא גר כבר לא תאמה את מעמדו החדש והוא שכר קבלן ופועלים שיהרסו אותה ויבנו בית ראוי לשמו. חדרים מרווחים סלון גדול ומטבח משוכלל.
חודשים של בניה חלפו, במהלכם גר שמערל בבית זמני, בסופם הוא פנה להעביר את תכולת ביתו הישן ששוכנה בארגזים זמניים לבית החדש. שמערל הסתובב כמלך בגדוד ופיקח על העברת החפצים וסידורם בבית החדש. הוא רווה נחת מכל רגע כאשר הפועלים חיכו למוצא פיו ושיבצו כל חפץ במקומו הראוי לו.
עם התקדמות המלאכה עננה נראתה על פניו של שמערל. הוא חיפש שוב ושוב משהו מסויים בין הארגזים הרבים. כאשר חיפושיו לא נשאו פרי הוא פנה אל הפועלים ושאל אותם בפנים מוטרדות: "האם מצאתם את הכוס הכחולה? כוס מחרס פשוטה וכחולה שהייתה אמורה להיות כאן? היא חשובה לי מאד, היכן היא?"
הפועלים לא הבינו את הלך רוחו של העשיר החדש. 'כוס כחולה מחרס פשוט? ניתן לקנות אותה בכל חנות לכלי בית מזדמנת, מה הוא צריך אותה דווקא? מדוע הוא מוטרד ממנה?' חשבו הפועלים.
רק כאשר מצאו הפועלים את הכוס שהוחבאה באחד הארגזים ושמערל החזיק אותה בידיו, שמעו הפועלים וכל המתאספים את סיפורה של הכוס והבינו את העניין.
את הכוס הזו, פתח שמערל, קיבלתי כסגולה מאחד הצדיקים הגדולים. הוא עבר כאן בעיירה ואני ניגשתי אליו לבקש את ברכתו להצלחה ולצאת ממעגל העניות הנוראה שהייתה מנת חלקי עד לפני כמה שנים.
הוא בירך אותי ונתן לי את הכוס עליה הוא בירך כסגולה להצלחה.
מאז שמרתי אותה ואף קידשתי בה מידי שבת. הרגשתי שזה כוס שמימית שברכת הצדיק גלומה בה ומלווה אותי.
נכון, סיים שמערל, יש לי היום ברוך ה' כל כך הרבה רהיטים מפוארים, כלי אוכל ושאר מותרות, אבל את הכוס הפשוטה הזו אני רוצה לשמור… היא חשובה לי ואתם כנראה מבינים למה…
במשל נפלא זה ביאר המשגיח דליקווד – הגה"צ ר' מתתיהו חיים סולומון שליט"א את התמיהה הגדולה על יעקב אבינו.
כאשר יעקב עובר את מעבר יבוק הוא חוזר לאחוריו ומשאיר את כל מחנהו לבד רק כדי לאסוף כמה פכים קטנים שנותרו שם. חז"ל מגלים לנו שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם. והשאלה היא פשוטה, מדוע? הלא וודאי לא מדובר באיזו 'תאוות ממון' גרידא… אי אפשר לומר את זה על שום צדיק בכלל ובוודאי לא על יעקב אבינו. אז מדוע ממונם כה חביב עליהם?
מאיר הגה"צ שליט"א בנועם אמרותיו: דווקא בגלל שצדיקים כמו יעקב אבינו יודעים שממון דבר מאוס הוא, דווקא בגלל שלגוף הממון ולעצמותו אין להם שום קשר רגשי כלשהו, כי אין להם חיבור אמיתי לעולם הזה ולתהפוכותיו. הם יודעים ומרגישים שכל חפץ, אפילו הקטן ביותר, אם הוא נמצא אצלם סימן שרצון הבורא הוא שהחפץ הזה ישרת אותם. חיים עם אמונה חזקה כזו נותנים את ההרגשה שכל חפץ שיש לי הגיע בדיוור ישיר מאת בעל הבירה. חפץ כזה לא ניתן לאבד אותו כך בחוסר שימת לב…
כל שקל שנכנס לחשבון הבנק הוא התגלות של רצון הבורא, כל צלחת שנשברת בבית זו הוכחה נחרצת שתפקידה עלי אדמות הסתיים, כל פעם שחוזרים מקנייה בצרכנייה עמוסי שקיות צריך לחפש את הבול האלוקי ששלח לנו דווקא את המוצרים האלו וזיכה אותנו בם…
אם נתייחס לדברים בצורה כזו נוכל גם להגיע לדרגה העצומה הזו של 'צדיקים ממנום חביב עליהם יותר מגופם'.