ערב אחד בשלהי אלול בעת יושבי בשטיבל ניגש אלי אברך. "תשמע, יש לי סיפור שאתה חייב לכתוב במטמונים". הטיתי אוזני אליו, וישא אלי את משלו ויאמר:
היום לאחר הכולל חזרתי לביתי לארוחת צהרים, והנה קיבלו את פני בסבר פנים זעופות. 'מה קרה היום?' הרהרתי בלבי, אך זוגתי שתחי' לא נתנה לי זמן רב מדי להרהר. "כמה פעמים אמרתי לך ללכת לעירייה ולסדר את חשבונות המים והארנונה", טענה. "הנה, היום ניתקו לנו את המים! מה נעשה עכשיו?". וכך המשכתי לקבל על ראשי קלחת של צוננים במקום המקלחת שנמנעה עתה ממני בגלל העירייה.
לא ידעתי מה לעשות. הרי מהצ'ק שקיבלתי לפני יומיים מהכולל כבר כמעט לא נשאר מאומה, ובוודאי לא בשביל לכסות את החוב הגדול. אך מיד התחזקתי בביטחון בבורא כל העולמים, הזן מקרני ראמים עד בצי כינים, ושמתי פעמי לבניין העירייה לראות מה אוכל לעשות בנידון.
הגעתי למקום, ניגשתי אל חבר העירייה מקהילתנו ושחתי לו את המקרה. חבר העירייה התרומם ברוב חשיבות ממקום שבתו וניגש יחד עמי למחלקת הגביה, שם דיבר עם מי שהיה צריך לדבר, ותוך מספר דקות העניין סודר. החוב נפרס למספר תשלומים שהייתי יכול לעמוד בהם, שילמתי באותו מעמד את חמש מאות השקלים שהיה עלי לשלם לאותו חודש, והפקיד אמר כי בתוך כמה שעות יחובר בחזרה מונה המים. ואכן, כשחזרתי הביתה כבר היתה שם שמחה וששון כמו שנאמר "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
חזרתי לשטיבל – ממשיך האברך – וסיפרתי את המעשה בקהל עם. בין העומדים שם היה אברך, שהקשיב היטב לסיפור והפנימו. ולמחרת – אבוי! הלה חוזר הביתה ומגלה לתדהמתו שגם לו ניתקו את המים! אך עד מהרה נזכר במה שפלוני סיפר אתמול בשטיבל, ולבו עלץ בתוכו. 'הרי גם אני יכול עתה ללכת אל העירייה, לשלם חמש מאות שקלים, ויחברו לי בחזרה את המים', הרהר. וממחשבה למעשה, הלך לעירייה, נכנס למחלקת הגביה, ניגש לפקיד הראשון שנקלע למול עיניו, הוציא מכיסו חמש מאות ש"ח ונתן לו. הפקיד שואל אותו: "מה זה ועל מה זה?" והוא מספר לו: "אתמול בשטיבל סיפר אברך אחד שניתקו לו את המים והוא שילם חמש מאות ש"ח וחיברו לו בחזרה. גם לי ניתקו היום את המים, לכן הבאתי חמש מאות ש"ח כדי שתחברו אותי שוב". ענה לו הפקיד: "והרי אתה חייב הרבה יותר מכך, אי אפשר לחבר אותך עד שתשלם את כל החוב!".
"הרי גם אותו אברך היה חייב הרבה יותר?" – תמה מיודענו. לאחר בירור קצר אצל מנהל המחלקה הסביר לו הפקיד: "ר' איד! אותו אברך עשה פריסה של כל החוב לתשלומים, ולכן כשהוא שילם את הסכום של אותו החודש, הראה בזה את רצינותו, ולכן חיברנו לו בחזרה את המים. אבל אתה משלם רק חמש מאות ש"ח מכל החוב, זוהי בדיחה לעומת הסכום שאתה חייב".
שח לי אותו אברך: "חשבתי שרעיון זה מתאים לימי התשובה. הרי מבואר כמעט בכל הספרים, שתשובה צריך לעשות כל אחד לפי מדרגתו. ואם כן, יכול שיאמר האדם – הריני עושה תשובה על מה שאני יכול, ולכל השאר אינני מתייחס כלל, כי הרי אינני יכול ביום אחד לחזור בתשובה על הכל, ואם כן אנוס אני על השאר. אך מהסיפור הנ"ל הבנתי, שאף אם אין האדם חוזר בתשובה על כל העוונות שבידו, כיון שאינו יכול לעמוד בכך, מכל מקום צריך הוא להכין לעצמו תכנית מסודרת על הכל – שיידע איך יגיע בסופו של דבר למדרגה שאליה עליו להגיע. רק באופן זה יכול התשלום הראשון להתקבל"…
(מתוך מאמר מורחב בגיליון 'מטמונים' בהוצאת מכון 'אור כשלמה')