סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מעשה נורא מהרה"ח ר' חיים אלעזר ראזנפעלד, מנהל ביד רמה ובהנהגה טובה את המוסד הידוע לשם ולתהילה 'בית לפליטות'. וכך סיפר:
"לפני כמה שנים ערכנו הכנות לנשואי כלה יתומה בחודש חשון תשע"ה. באחד הלילות פניתי לנדיב ידוע בחו"ל ברצוני לזכות אותו בהשתתפות נכבדה בהוצאות הנישואין. הלה נענה בשמחה ואמר, הנה אנכי שולח לכם מזוודה מלאה בכל טוב, מעילים ותכשיטים וכו'.
"כמעט שהתחרטתי על פנייתי אליו, שכן לא לזה הוצרכתי, אלא ל'ממון ודמים' לשלם על הוצאות הנישואין, ליל החתונה וכיו"ב. אבל הלה לא הרפה ובמשך שבועיים 'רדף' אחרי באומרו – ביום פלוני אשלח לך את המזוודה עם שליח פלוני וכו' וכו'. למעשה הודיעני הנדיב, שביום כ"ה חשון לפנות הבוקר ינחת השליח בארה"ק, וביקש ממני שאשלח 'שליח לקבלה' מהאורח המגיע".
קיצורו של דבר, ממשיך רבי אלימלך בידרמן לספר, ר' חיים אלעזר ביקש מאברך הדר בהר נוף (שנוו"ב עובדת בבית לפליטות) שיתקשר עם נהג המונית המוליך את החבילה, אך נוצר ביניהם 'טלפון שבור'. ובינתיים השעון מתקדם, 'זמן תפילה' הקבוע של האברך המסודר מאד מטבעו מתקרב, ונהג המונית איננו.
האברך ביקש מהנהג להביא את החבילה לביהכנ"ס 'בני תורה' שבהר נוף, אך ללא הצלחה, עד שהוברר שהנהג טעה והוא עומד כמה רחובות בסמוך לביהכ"נ כי נסע לביהכ"נ אחר. בלית ברירה יצא האברך מ'בני תורה' למצוא את הנהג, כשתוך כדי הילוכו הוא טוען בטרוניא לרח"א בטוב טעם ודעת מתוך 'קאך' (בחמימות ורוגזה) שהוא מפסיד את ה'מנין הקבוע' שלו. ס' פא'הרג'ט מיר דעם גאנצן טאג (זה מקלקל ומשבש לי את כל היום).
וכאן אירע 'תוקפו של נס'. כי אחר שתי דקות עלו ערביים ימ"ש לערוך טבח בביהכ"נ (כזכור לכל) – ועיקר הצלחתם ל"ע היתה על היושבים ב'שולחן' שם קבע מיודענו מקומו.
והנה, בדקו ב'עין רואה' (מצלמות אבטחה) ומצאו מה שאירע באותן שעות שאירע הטבח ל"ע, שם נראה האברך כשהוא יורד במדרגות כשבידו האחת מחזיק הטלפון סמוך לאזנו וידו השניה מתנענעת מעלה ומטה לפי קצב דיבורו – כשהוא מבכה את מצבו לפני ר' ח"א – ס' פא'הרג'ט מיר דעם גאנצן טאג… והוא לא יודע, כי ב'חסד' זה אינו הורג אלא 'מחיה' את יומו ושאר כל ימי חייו, ובלא זה היה נמנה בין ה'קדושים'…
ללמדך כוחו של 'חסד' מהו, וגם ללמד דעת כי הנראה כרעה אינו אלא טובה עצומה 'לחיותנו כהיום הזה'.
(באר הפרשה)