אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל… עַל פִּי ה' (במדבר לג א-ב)
מרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר פעם מעשה מופלא ששמע ממרן הגרח"ע גרוזד'נסקי זצ"ל, שבדידיה הווה:
פעם הורו הרופאים לרבי חיים עוזר לנסוע למעיינות המרפא בקארלסבאד, והיה עליו לשהות שם פרק זמן קצוב, שכלל גם את הימים הנוראים, דבר שלא הורגל בכך, כי תמיד חוזר היה ממקום הנופש ל'שבת סליחות'. הוא התמרמר על כך מאוד ולבו היה דווה עליו, על מה עשה לו ה' ככה, מדוע נגזר עליו להיות רחוק ממרכזי התורה והיהדות, רחוק מאוירת 'אלול' ששררה ברחובות ליטא בימים קדושים אלו ולהיות בנכר, באווירה המנוכרת והקרה של מקום המרפא, והיתה לו מכך עגמת נפש נוראה, צער איום עד למאוד.
בשבת שובה, במנחה, ראה בבית הכנסת אדם שחזות פניו העידה עליו שאינו מכאן. ניגש אליו וקידם את פניו בשמחה: "שלום עליכם, מיהו מר?" השיב הלה: "יהודי מאמריקה".
"ומה מעשיו כאן?" שאל אותו. סיפר האיש כי היה לו אח בפטרבורג, וזה עתה נפטר. אמרו לו מכריו: מדוע שהאלמנה תינשא לאיש זר והילדים יסבלו תחת ידו של אב חורג? הלא עדיף שהוא, הגיס, ישא את גיסתו האלמנה וידאג לבני אחיו. הרעיון נראה לו, והוא כתב על ההצעה לאלמנה, וגם בעיניה מצא הדבר חן, והם נדברו להיפגש מחר בדאנציג, שם ישאנה לאשה כדת משה וישראל.
שמע רבי חיים עוזר את הדבר ונחרד: "הלא אשת אח שיש לה בנים, ערווה היא, ואיסור גמור לקחתה!". משראה שהלה אינו משתכנע, אמר לו בחכמתו: "כסבור מר שזוהי חומרא של ה'חיי אדם'? הנני להראותו שזהו פסוק מפורש בחומש!" – נטל את החומש, פתחו, והראהו את האיסור וחומרתו.
נענה הלה ואמר: "יאמין לי מר, שאינני משתכנע משום אדם, ואיש לא ישכנעני לבטל את תכניתי. אבל אם רבה של וילנא יורה לי כן – אציית לדבריו!".
או אז הפתיע רבי חיים עוזר את אותו אדם ואמר לו: "אני הוא הרב של ווילנא!"… ואכן שכנע אותו לבטל את תוכניתו.
אמר רבי חיים עוזר: "עתה ידעתי מדוע הוצרכתי להשאר בקארלסבאד לימים הנוראים!"…
סיים מרן הגרא"מ שך את סיפור המעשה ואמר: "ראו נא, כי כדאי לפני הקב"ה להשאיר את רבן של ישראל בנכר, בימים הקדושים והנוראים, מחוץ לקהילתו הגדולה ולמרכזי התורה והיראה שהורגל בהם; כדאי לו לגרום לו לעגמת נפש עד לדכדוכה של נפש, ואף כדאי היה לגרום לאותה חולשה של בריאותו שאילצתו להישאר שם – כל זה כדאי היה לפניו כדי להציל יהודי אלמוני, יהודי פשוט, מלעבור על איסור!".
(גיליון דברי תורה – בעלזא)