הרב בנימין בירנצוויג
"ולא תחללו את שם קדשי" (כב, לב)
טועים ההמון בענין לאו חמור זה של חילול ה', שהוא דוקא אם עושה עבירה או מעשה רע בפני אלו הרחוקים מתורה ומצוות ויאמרו 'הנה כך מתנהגים שומרי מצות?' או שיש שחושבים שחילול ה' הוא רק אם נעשה דבר החמור ביותר, אבל על עבירה קלה וכדו' לא יחשב בזה חילול ה'….
וטעות היא בידם! שחילול שם שמים הוא בפני כל אדם מישראל ואפילו בדבר הקל ביותר שעובר על רצון ה' מחלל בזה שם שמים רח"ל!! דברים אלו מפורשים בדברי רבי אליעזר ממיץ בספר היראים (מצוה ו) שכתב דברים נוקבים עד מאד: את ה' אלוקיך תירא ותן כבוד לשמו ושמור מחללו, דכתיב בפרשת אמור "ולא תחללו את שם קדשי", ומקרא זה נוקב וירד עד לתהום, ועל לאו זה ידוו כל הדווים, כי חילול השם ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור, שכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים, נקרא מחלל שם שמים.
על דבריו אלו של בעל היראים היה מרן החפץ חיים חוזר ומשנן תמיד, כדי להדגיש ולקבע בלבבות עד כמה חמור הוא עוון חילול השם, שעל כל זלזול קטן במצוה כבר נקרא מחלל שם שמים רח"ל. ומעיד תלמידו של מרן החפץ חיים הגאון רבי שמואל גריינימן זצ"ל שכשהחפץ חיים היה מזכיר דברי בעל היראים, פעמים רבות היו עינו זולגות דמעות מתוקף דבריו הקדושים והנוקבים.
><><><><><><
ונאה דורש נאה מקיים היה מרן החפץ חיים בענין חמור זה של חילול השם, והיה נזהר בכל פעולה שעשה שלא יצא מזה ח"ו חילול ה', ומספר בנו הגדול הגאון רבי לייב זצ"ל על אביו שבזקנותו סמוך להסתלקותו, היה קשה לחפץ חיים מאד הלימוד מחמת חולשתו, ובכל זאת היה מבקש שיניחו חומש פתוח בפניו, כדי שלא יגרם חילו השם, אם יכנס אצלו אדם וימצאהו יושב בטל.
עוד סופר על מרן החפץ חיים כי בצעירותו מפני מחלה וחולשה גדולה פקדו עליו הרופאים להפסיק מלימוד לתקופה ארוכה, והא קיים דברם מפני הצווי של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", רק שחשש מאד מפני חילול ה' שיראוהו שאינו לומד, והלך לשאול בעצת מרן רבי ישראל סלנט, האם מותר לו לפתוח ספר לפניו רק למראית העין שיחשבו שעוסק בתורה ולא יגרם חילול ה'?
><><><><><><
עד כדי כך חשש החפץ חיים מעון זה של חילול ה', שהוא עשה פעולות כדי למנוע חשש זה, החפץ חיים נהג בכל הליכותיו כאדם פשוט, וכך היה נוהג במשך שנים רבות ללבוש בגד העושי מעור של צאן שהיה בגד של איכרים פשוטים, והכל כדי להצטנע כדרכו בקודש, וכל זה היה עד שנת תרנ"ה, וכמו שמספר חתנו מה ששמע מפי קדשו שאמר: שעד שנת תרנ"ה התלבשתי בחורף בבגד איכרים פשוט העשוי מעור של צאן, אבל אחר שהתפרסמתי, היה בזה חשש של חילול ה', ונאלצתי ללבוש בגד של עור התפור סחורה במחוץ ועור מבפנים'. דבר זה אף כתבו החפץ חיים בספרו חפץ חיים לאוין ב' שככל שאדם חשוב ומפורסם יותר יש לו להקפיד עד למאד על כל הנהגה מפני חילול ה' היוצא מכל מכשול קטן בהנהגתו.
בספר 'מעשי למלך' מובא שהחפץ חיים היה רגיל לומר שבן תורה הוא בבחינת חייל בעל דרגה גבוהה אשר בגדי השרד הניתנים לו מהמלך והדרגות אשר על כתפיו מחייבים אותו להתנהג בדרך כבוד כאשר הוא לובש מדיו ועונד את דרגותיו יודעים הכל שהוא מן המקורבים למלכות, ואם יתנהג שלא בדרך כבוד הוא מחלל את כבוד המלכות.
פעם אחת איחר הח"ח לבוא לבית הכנסת בשחרית, לאחר סיום התפילה עלה על הבימה והכריז, שסיבת איחורו היא לא משום שנרדם, אלא מפני שהיה שקוע באיזו סוגיה תלמודית חמורה, ולשם אישור הדבר הרצה לפני הקהל את חידושי התורה שהצליח לחדש באותה שעה.
סיפר רבי מרדכי קופשטיין רבה של ראדין, שפעם אחת נזדמן הוא יחד עם הח"ח בעיר וילנא, ידעתי כי מרן הח"ח חייב לעזוב בו ביום את העיר בשל ענין דחוף, והנה הופתעתי כאשר ראיתיהו משתהה ברחוב בוילנא, כששאלתיו על סיבת הדבר, סיפר לי הח"ח שאמנם נחפז לדרכו אלא שבעוברו ליד איזה בית, קראו לו למנין תפילת מנחה, ולמרות שכבר התפללתי חששתי שמא אם לא אכנס יגרם חילול ה', על כן דחיתי את הנסיעה ונכנסתי לבית להתפלל מנחה.
עוד מסופר, כי פעם אחת לאחר שסיים תפילתו בישיבה, סר לבית מדרש הסמוך ומצא שם במקרה אחד מבחורי הישיבה, הח"ח הלך מיד לאותו בחור ואמר לו, דע לך שכבר התפללתי ונכנסתי לכאן רק לעיין באיזה ספר, הוא חשש שמא יחשוב התלמיד שאיחר לתפילה ויהיה בזה חילול ה', ולכך גדול וזקן הדור כופף את ראשו לבחור רך בימים ואמר לו הדברים הנ"ל.
בספר ביד הלשון עמ' 177 הביא מעשה נפלא: כשהגיע הח"ח לגיל שבעים שנה אמר: שעד עתה היה שרוי בפחד שמא לא יגיע לגיל שבעים, ויהיה בכך חילול ה', שהרי מבואר בכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" ששמירת הלשון מאריכה ימים, ואם לא יגיע לגיל שבעים יהיה בכך חילול ה', שיאמרו הבריות שלמרות מה שפעל בענין שמירת הלשון, לא זכה לאריכות ימים, והוסיף, שאמנם אין עכשיו חילול ה', אבל עדיין אין קידוש ה', ואכן בהגיעו לגיל תשעים שנה, אמר, שכעת יש קידוש ה', ועשה סעודת מצוה על הוצאת הספר 'חפץ חיים'!!