מאת: הרב אליהו שור
תל אביב של מעלה.
בשנים שעברו היתה ‘תל אביב' שוקקת אף בחיי תורה וחסידות שפיכו בה בעוז ובגאון, בין רחובותיה ושווקיה היו מתהלכים חסידים ואנשי מעשה, עמלי תורה וקובעי עתים אשר שמרו בכל מאודם על אורחות חייהם בשמירת התורה והמצוות אף בינות משוללי האור והמצוות אשר סביבותיהם.
ביחוד היה ניכר בה זן מיוחד של בעלי בתים, זן שקשה קצת למצוא היום. היו אלה בעלי בתים אשר היו עוסקים אמנם במלאכתם מלאכת הכפיים לפרנסת ביתם וילדיהם, אך למעשה היו קשורים בקשר בל ינתק לתורה הקדושה ולעמל בה. כאשר בכל הזדמנות אשר היו יכולים ‘לגנוב' מזמנם כדי ללמוד עוד שורה גמ' או לקנות עוד קטע תוס', היו המה עטים על כך כמוצא שלל רב, ומסתערים בינות לדפי הגמ' ושורותיה, לעמול ולהתייגע בין בתריה ואותיותיה.
אחד מהם היה ר' יצחק, יהודי חסיד גור, אשר היה קשור לרבותיו מגור זי"ע בכל אות נפשו. והיה אף הוא דוגמא לבעל הבית של תורה. באשר אף אם אמנם התעסק בנקיון כפיו ביקב יין מהודר אשר היה ממוקם בעיר פתח תקוה, בכל זאת היה קשור בעבותות אהבה לתורה הקדושה ולנותנה.
כאשר בכל עת היית מוצאו באחד מהמצבים הבאים: או כשהוא עמל בשורות הגמ' הקטנות, או דבוק בקונו בתפילתו, או כשהוא שופע אמרות קודש ודברי תורה חסידיים מכבשונם המבהיל של שרפי קוצק ולביאי גור, כמו גם משאר תלמידי הבעש"ט זי"ע. ואילו מלאכתו אשר עבד בה, אך פרט שולי היתה זו לגביו, פרט אשר ההכרח לא יגונה, ובשל כך הוצרך לצאת לעמל יומו, אך היה זה רק בגדר חובה, לא בגדר ‘וחי בהם'. היה ר' יצחק חי רק בתורה ובדיבורי החסידות. בשום פנים ואופן לא בעבודה ביקב היין.
כאשר כך היה נראה סדר יומו של ר' יצחק. מיד באשמורת הבוקר היה מתגבר כארי לעבודת בוראו, ולאחר טבילה זריזה במי המקוה היה ישוב עם החברותא מול דפי הגמ' כהכנה הכי נאותה לקראת עומדו קדם מי שאמר והיה העולם. אחריו היה עומד לתפילה מתוך הלכה פסוקה, מתפלל בהתלהבות עצומה וברגש רב כבן המתחטא בפני אביו שעה ארוכה במתינות ומתוך כוונה.
אחריה היה שוב מתיישב לחטוף כמה שורות גמ'. ורק לאחר מכן היה יוצא לעמל יומו ביקב אשר בפתח תקוה, שם היה עובד את עבודתו במסירות, בנאמנות ובנקיון כפיים. ויחד עם חבריו לעבודה הפיק תוצרת מרובה של יין ארץ ישראלי משובח!
יש מקום לתת את הדעת על הרחבת היקב והכפלתו, וקליטת עובדים נוספים
ההזמנה לכינוס עובדי היקב לא הפתיעה איש מבין צוות העובדים. היה זה נוהל שגרתי, פעם בחודש היו כל עובדי המפעל ומנהליו מתכנסים יחדיו כדי לסכם את החודש העבר, כמו גם לתכנן את קצב עבודת החודש הבא ואת תוצרתו ושיווקו.
אך על אף שעצם הכינוס לא הפתיע איש, הרי שתוכן הכינוס הפתיע גם הפתיע. באשר במהלך הכינוס התוודעו כל אנשי הצוות לכך שמנהלי היקב החליטו שבאשר מצליחים הם מאד במכירות יינם ושיווקם, הרי שיש מקום לתת את הדעת על הרחבת היקב והכפלתו, וקליטת עובדים נוספים בגין כך.
צוות העובדים לא היו יכולים שלא לברך על כך. כל התרחבות של מפעל בארץ ישראל משמחת היא מאד, לא כל שכן התרחבותו של מפעלם שלהם. ואכן בימים הבאים נשמעו רעשי הטרקטורים וקולות המנופים אשר הרחיבו ובנו את האולם הנוסף, את מכשירי היקב וקווי הייצור.
יום אחד מבחין לפתע ר' יצחק ברחש בחש אשר מתרחש באולם הנוסף. אנשי מקצוע יוצאים ובאים, שמצחם חרוש קמטים, ויוצאים כלעומת שבאו – בידיים ריקות.
היה זה לקראת סיום בניית השלב הנוסף והכשרתו הסופית. ר' יצחק גילה מיד התעניינות, כשהא מתעניין מה תוקע את סיום כל הבנייה והכשרת המפעל כולו. היטב קישר את הרחש בחש ואת השיחות הערות שניהלו מנהלי העבודה והאדריכלים עם מנהלי המפעל לעובדת עיכוב בפתיחת השלב הנוסף. כשלכן תהה לדעת מהו עיכוב זה בסוף הבנייה אשר תוקע את הכול.
מה התברר? התברר שהבעיה היא שמנהלי המפעל ייבאו מכשיר מיוחד שתמהר את תהליך הבשלת היין, וגובה המכשיר הוא כשני מטרים, ומבנהו מחייב שיהיה שקוע כל כולו בתוך האדמה פנימה, ורק צינור יבצבץ ממנו מלמעלה להכיל את כל אשר ניתן בו, לכן חפרו הפועלים בור ענק בגובה המכונה וחיפוהו בטיט מלמטה, אחר בנו את כל החדר ואת גגו.
היה המכשיר עשוי בעדינות מירבית, ודחיפתו פנימה היתה שוברתו לרסיסים
הבעיה החלה כאשר המנוף שהובא להכניס את המכשיר היקר והכבד לתוככי הבור הענק שחפרו לכבודו, לא היה יכול להיכנס לאולם עקב גובהו החריג, שהרי המנופים גובהם רב מאוד הוא…
וכיון שכן לא היתה דרך האיך לשבץ את המכשיר במקומו הנכון. שכן על אף שהיו יכולים להכניס את המכשיר עצמו לתוככי אולם המפעל ע"י מסילות ברזל ופלדה, עם כל זאת לתוך הבור פנימה לא היו יכולים להכניסו, רק ע"י מנוף, ולא ע"י אפשרות אחרת.
לא בכוחות אנוש – שכן כבד היה המכשיר מאוד, גובהו שני מטרים, והיקפו כעשרה מטרים ויותר, וכיון שכן אין ביד בני אדם לדחוף ולהכניס מכונה כבירה כל כך. אף לדוחפו ע"י טרקטור לא היו יכולים, שכן בנוסף לגובהו והיקפו המופרז, היה המכשיר עשוי בעדינות מירבית, ודחיפתו פנימה היתה שוברתו לרסיסים. כיון שכן עמדו אנשי המקצוע ומנהלי המפעל חסרי אונים ואובדי עצות, באשר אי הכנסת המכשיר למקומו שיבשה את פתיחת החלק הנוסף במפעל ואיימה על קיומו. לכן לאחר שייגעו את מוחם שוב ושוב החליטו הם שאין ברירה כי אם לשבור את הגג ולפרקו (!) ואזי להכניס את המכשיר למקומו המוכן לו. ולאחר מכן לצקת שוב גג חדש, ולפתוח את המפעל לרווחה, פעולה שעלותה אמנם מאות אלפי שקלים, אך לא היתה להם ברירה אחרת, והמה נגשו לבצע זאת על אתר.
ר' יצחק ששמע זאת, הפעיל מיד את מוחו, וכיון שמוח תלמודי היה לו, הרי שהורגל לחשוב על כל פרט אף ‘מחוץ לקופסא', לכן כעבור אך כמה דקות היה בחיקו פתרון מושלם לבעיה שנוצרה. מיד הכריז ר' יצחק באוזני מנהליו והאדריכלים שבידו פתרון פשוט שעלותה היא אך אלף שקלים, או אפילו פחות, ובלא לשבור את הגג!
הצעתו של ר' יצחק היתה פשוטה, הרי המכונה כבר נמצאת בתוככי המפעל ע"י מסילות הברזל והפלדה, וכל ה'פלונטר' הוא רק האיך להכניסה לבור, ללא מנוף ובלי להזיק לה, על כן הצעתי היא כך: יביאו למפעל הרבה חתיכות קרח גדולות, וישימו אותם בתוך הבור, עד למילוי כל הבור בחתיכות אלו. בשלב זה ישנעו את המכשיר עד לשפת הבור, ואזי ידחפו אותו על גבי הקרח אשר ממלא את כל הבור, כך יעמוד על פתח הבור ממש, אך לא ישקע בתוכו, באשר על גבי הקרח הוא עומד ולא באוויר הבור. וכאשר יתחיל הקרח להפשיר, יתחיל המכשיר לשקוע אל מקומו לאטו, וכאשר יהפך כל הקרח למים, יתייצב על מקומו המוכן לו כשהוא איתן וחזק!
גאוני בפשטותו…