השבוע ב'עמוד היומי' בגמרא (שבת ל ע"ב) מובא המעשה עם דוד המלך, שביקש מהקב"ה לדעת באיזה יום ימות, ולא הסכים הקב"ה להודיע לו, כי גזירה היא שאין מודיעים לאדם באיזה יום. וכשביקש לדעת לכל הפחות באיזה יום בשבוע ימות, השיב לו הקב"ה שימות בשבת. לאחר מכן מספרת הגמרא, שבכל יום שבת היה דוד המלך יושב ועוסק בתורה בלי הפסקה, ופירש רש"י שעשה כן כדי שלא יקרב מלאך המות אליו. ועל צורת הסתלקותו של דוד מספרת הגמרא, שכשבא מלאך המות ליטול את נשמתו, לא יכל לעשות כן כי התורה הגינה עליו. ומה עשה מלאך המות? הלך ועשה רעש באילנות הסמוכים, והלך דוד לראות אותם, אבל עדיין המשיך דוד בלימודו, אך תוך כדי ירידתו של דוד המלך במדרגות, שבר מלאך המות מדרגה אחת מתחתיו, ואז נוצר רגע אחד שהפסיק דוד והשתתק רגע אחד מלימודו, ובאותו רגע נטל מלאך המות את נשמתו.
דברים דומים אנו רואים בגמרא בכמה מקומות, במסכת בבא מציעא (פו, א) מבואר ששלחו את מלאך המוות ליטול את נשמת רבה בר נחמני, והוא לא יכל להתקרב אליו, עד שהקים רעש וסבר רבה שבאו חיילי המלך לחפש אחריו, והפסיק מתלמודו ואמר שנוח לו למות ולא להימסר בידי המלכות, ואז נפטר. וכך מבואר במסכת מועד קטן (כח, א) לגבי רב חסדא, שכשבא מלאך המות ליטול את נשמתו לא יכל לעשות כן כיון שהיה עסוק בתורה, עד שמחמת בהלתו הסיח דעת לרגע מהלימוד, ואז הסתלק מהעולם.
אכן צריך ביאור, לשם מה רצה דוד המלך לדעת באיזה יום יסתלק מן העולם. בפשטות היינו חושבים שזה כדי לעשות תשובה וכדומה. אך מהמשך הגמרא אנו רואים, שכאשר נודע לו באיזה יום בשבוע ימות, היה יושב בכל שבת ועוסק בתורה, ופירש רש"י כדי שלא יקרב מלאך המות אליו. ומשמע שגם לצורך כך שאל באיזה יום יסתלק מהעולם. ותמוה, מה עלה על דעת דוד המלך, האם חשב שיוכל לבטל את הגזירה ואת מאמר ה', ולהתחכם ולגרום שלא יסתלק מן העולם. והרי אף משה רבינו שמבואר במדרש רבה (וזאת הברכה פרשה יא) שהיה גדול מכל שלשת האבות, ובכל מאודו רצה לא למות, וביקש את כל הדרכים האפשריות לשם כך, ואף ידע את היום שבו הוא עתיד להסתלק מן העולם, בכל זאת לא עלה בידו לבטל את הגזירה, והסתלק מן העולם, ומה עלה על דעתו של דוד המלך שיוכל להינצל ממה שנגזר עליו.
ובאמת, יש לשאול על משה רבינו עצמו, כיון שידע את היום שבו עתיד להסתלק, ורצה למנוע את הדבר, היה יכול לעסוק אז בתורה ברציפות, ועי"ז היה נמנע סילוקו מהעולם, ומדוע לא עשה כן. ולא מצאנו שישב משה רבינו והגה בתורה ברציפות והוצרך מלאך המות לעשות איזו הערמה להבהילו שיפסיק לרגע מלימודו, כמו שהוזכר על דוד המלך ועל האמוראים המובאים לעיל.
בהתבוננות בדברי הגמרא כאן, עולה במחשבה תמיהה עצומה. עדיין זכור וצורב בליבנו כמכוות אש, יום סילוקו לגנזי מרומים של עטרת ראשנו, רבן של ישראל, מרן ראש ישיבת פוניבז' רבינו ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה, שבימים אלו ימלאו י"א חודש לפטירתו מן העולם. גם לאחר שהובהל מרן זיע"א לבית החולים, והיה בחדר טיפול נמרץ, ישב שם והגה בתורה. כמה מהתלמידים הקרובים נקראו לחדר הטיפול נמרץ, והוא מסר בפניהם שיעור בעיון מידי יום, בכוחותיו האחרונים, תוך כדי שהם שואלים ומקשים, ומרן מסביר ומבאר עד שיתיישבו להם הדברים. ביומו האחרון, ישב רבינו הגדול בחדרו בבית החולים, וכתב דברי תורה בביאור עומק סוגיית "דן את הדין" במסכת סנהדרין אותה למדו אז בישיבת פוניבז', כהכנה לשיעור שקבע למסור באותו יום לתלמידיו בדין דיין שטעה אם הוא נחשב מזיק. תוך כדי לימודו וכתיבתו, כשהיד אוחזת בעט וכותבת על הפתק את המילים האחרונות "על ידי הספק מהני דעת הגדול להכריע", קרסו מערכות גופו הטהור, יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה, ושבה הרוח אל האלוקים אשר נתנה. ואמר מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א, כי יציאת נשמה באופן כזה של דביקות בתורה, היא דבר שלא נשמע בדורינו. ואמנם, הכל סחו אז בהתרגשות על דברי חז"ל (שבת פג, ב) שלמדו מפסוק "אדם כי ימות באהל", שאפילו בשעת מיתה לא ימנע אדם את עצמו מדברי תורה", דברים שקיבלו המחשה חיה לנגד עינינו. אכן כאן הבן שואל, היאך היתה לו למלאך המות שליטה על רבינו הגדול זיע"א, והרי היה עסוק וטרוד כל כולו בעמל התורה ועיונה גם בשניות האחרונות לחייו.
האמת, שכבר עמד על שאלה מעין זו רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בספרו אילת השחר על מסכת שבת (פג, ב), והקשה על דברי הגמרא שם שיש ללמוד אף בשעת מיתה עצמה, והקשה מרן "וצע"ק כיצד אדם זה מת, הרי אין מלאך המות שולט במי שלומד". אך כתב ליישב, שלבסוף מי שנגזר עליו למות אכן ימות, כמו שעלה בסופו של דוד. ותירוצו יכול ליישב את דברי הגמרא, שמלאך המות יזמין ויגרום לאדם זה איזו התרפות והיסח דעת כדי שימות, אכן עדיין יש להבין כיצד הסתלק מן העולם מרן הגרי"ג זצוק"ל, תוך כדי שהוא הוגה בתורה ועמל בה, ללא שום היסח הדעת.
שאלת האילת השחר, כבר נשאלה ע"י הגאון הקדוש בעל ההפלאה זיע"א, בספרו "פנים יפות" על התורה (במדבר יט, יד), ובישוב קושיא זו הוא כותב וזה לשונו:
"על כרחך מיירי בתלמידי חכמים שאינם מתים ע"י מלאך המות, ושייך בהו עסק התורה, גם יציאת נשמתם בנשיקה". כלומר, מלאך המות אינו יכול להתקרב אל העוסק בתורה וליטול את נשמתו, וזה היה הקושי של מלאך המות להתקרב אל אותם צדיקים שהזכרנו לעיל, דוד המלך, רבה בר נחמני, ורב חסדא. בכולם הוא נשלח ליטול את נשמתם, והיה עליו לעשות תחבולה כדי לקיים את המוטל עליו. אבל יש תלמידי חכמים העוסקים בתורה שאינם נמסרים בידי מלאך המות, אלא הם מתים מיתת נשיקה, והם יכולים להאסף גם מתוך עסק התורה ממש, כי מיתת נשיקה אינה סתירה לעסק התורה, אלא אדרבה מיתה זו היא תוספת חיבור אל מקורה העליון של הנשמה, הבורא והמאציל, אשר אליו שבה הרוח.
כחידושו המופלא של בעל הפנים יפות, אנו מוצאים גם בספר יערות דבש של מרנא הג"ר יהונתן אייבשיץ זצוק"ל (חלק ב סוף דרוש ג), שעומד על שאלותיו של שלמה המלך לחכמי ישראל לאחר פטירת דוד אביו, ומבאר שיסוד שאלתו היתה משום שהסתפק האם פטירת דוד המלך היתה במיתת נשיקה, או שמלאך המות נטל את נשמתו, והוא מסיק, שהאמת היתה שלא מת במיתת נשיקה, אלא ע"י היסח דעת מתוך התורה. ומשמעות דבריו, שאם אכן היה לומד תורה בלא היסח הדעת לא היה מלאך המות יכול ליטול את נשמתו, והיה מסתלק במיתת נשיקה.
לפי דברים אלו אנו מבינים מה היתה שאלתו של דוד המלך, מדוע רצה לדעת את יום פטירתו, ומה היתה מטרת לימודו הרצוף בכל שבת. אמנם הוא ידע שאם נגזרה עליו מיתה הוא יפטר ביום זה, אבל ביקש להיות דבוק בתורה לגמרי, כדי שלא יוכל מלאך המות להתקרב אליו, כלשון רש"י, ותצא נשמתו במיתת נשיקה. אך לא עלה הדבר בידו, אלא הצליח מלאך המות לבלבל את דעתו לרגע קטן, וכך יכל ליטול את נשמתו.
ואלו הם דברי הגמרא, שלא ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו בשעת מיתה, ואמנם אם נגזר עליו למות הוא אכן יסתלק, אך לא תהיה למלאך המות אפשרות להתקרב אליו, והוא ימות במיתת נשיקה, כפי שביאר בעל הפנים יפות את דברי הגמרא לקמן.
ומיושבת אם כן השאלה מדוע לא מצינו במשה רבינו שישב ועסק בתורה בלי הפסקה כדי להינצל מן המיתה, כי הרי אמרו חז"ל שמשה רבינו נסתלק במיתת נשיקה, "על פי ה'", וממיתה כזו, לא היה יכול משה להינצל על ידי עסק התורה.
ולא רק לאבות העולם אירע כן, אלא מבואר בדברי הזוה"ק בכמה מקומות (תרומה קמא, ב, חיי שרה קכה, ב, וישלח קסה, א), שכך היא המידה בצדיקים הדבקים בה' ואינם נמשכים אחרי תאוות העולם, שאין מלאך המוות יכול לשלוט עליהם, וסילוקם מהעולם הוא במיתת נשיקה. אמנם לא בכל הצדיקים אירע כן, וכפי שהבאנו מדברי הגמרא בכמה מקומות, שהיו גם מקרים שבהם בא מלאך המות ליטול את נשמותיהם של הצדיקים. ואין אנו יודעים את דרכי הנהגת ה' עם כל אחד מהצדיקים.
על כל פנים, בזה מובן לנו כיצד הסתלק מרן ראש הישיבה הגרי"ג זיע"א תוך כדי לימודו, ואין הדברים סותרים למה שאמרו בגמרא שמלאך המוות אינו יכול להתקרב למי שעוסק בתורה, ומרן זצוק"ל שזכה והיה דבוק בקונו כל ימיו, בפרישות מכל הבלי העולם, והמית את עצמו באהלה של תורה, זכה להתקדש בקדושה העליונה ונסתלק לשמי מרומים במיתת נשיקה.