יעקב א. לוסטיגמן
את הדברים הבאים שמענו מפיו של כ"ק אדמו"ר מ'תולדות משה' בשיחה מיוחדת ל'הפותח'. הדברים נאמרו באידיש ותורגמו בתרגום חופשי ללשון הקודש.
סוגים שונים של ייסורים הביא הקב"ה על בני האדם, כדי להדריכם בדרך ישרה ולקרבם לעבודתו יתברך שמו. יש שמתייסרים בייסורי הגוף ויש המתענים בייסורי הנפש.
אחד מסוגי הייסורים אלו ייסורי הקריעת-ים-סוף של מעוכבי השידוכים. לכאורה הם אינם סובלים בכלל, הם בריאים ושלמים, מוצלחים ומצליחים, רק מציאת השידוך קשה עבורם.
אבל הקושי לא פשוט בכלל. כל החברים כבר מתחתנים וכל הזמן יש חשש ודאגה מה יהיה מחר, עד מתי ימשיך השידוך להתעכב, ויש ייסורי נפש ומצפון – מי יודע אם היה נכון לדחות את ההצעה ההיא או ההצעה שקדמה לה, ומה עם 'שמא יקדמנו אחר' ועוד ועוד.
אבל אני תמיד אומר לבחורים מבוגרים שהקב"ה אינו מכה אדם בשני מקלות. היינו, אם זכית והשידוך שלך התעכב, דע לך שכשיבוא השידוך, הוא בוודאי יהיה שידוך מצוין, לעילא ולעילא.
ולפעמים העיכוב הוא ההכנה לשידוך הטוב ביותר. אנחנו חיים בעולם השקר ומסתכלים על דברים חיצוניים, ולא תמיד שידוך שמגיע עם 'נתונים טובים', כדוגמת כסף ומשפחה מכובדת וכדו', הוא גם שידוך טוב מצד עצמו.
מספרים שפעם בא ראש ישיבה גדול אצל מרנא החפץ חיים זצ"ל, ואמר לו שהיות ובנו בכורו כבר הגיע לגיל השידוכים, ומדברים בו נכבדות מכל קצוות הארץ, הוא רוצה שהחפץ חיים ידריך אותו איך לבחון כל הצעה ומהן הדרישות שכדאי שיציג בפני השדכנים.
שאל אותו החפץ חיים אודות בנו, וכששמע שהוא בחור טוב, ירא שמים ומתמיד, אמר לו החפץ חיים: "הנה נא ידעתי שיש כאן נערה אחת מבנות העניים בעיירה, שעובדת כמנקה בביתי ומסייעת לרבנית שלי בעבודות הבית. אולי כדאי שתיקח אותה לאשה לבנך".
אותו ראש ישיבה חשב שהשמים נופלים על ראשו. איך ייקח לבנו אשה מבנות העניים שעובדת כמנקה, הרי מדברים בבנו נכבדות ומציעים לו את השידוכים הכי יפים והכי מכובדים…
אבל החפץ חיים לא הבין את תמיהתו: "הנערה הזאת", אמר, "מעולם לא דיברה לשון הרע… היא נערה יראת שמים!".
הנה כי כן, אצל החפץ חיים המעלה הכי גדולה בעולם היתה, אדם שאינו מדבר לשון הרע. זה היה אצלו השידוך הכי חשוב בעולם. חשוב לזכור את זה כשמדברים בענייני השידוכים.
ולעצם העניין של קבלת ייסורים, שלא נתנסה חלילה, אמר לי יהודי חשוב מנכבדי הקהילה החרדית בלונדון, שפעם הוא בדק ומצא שכל מי שהתחתנו בגיל מבוגר יחסית, זכו להצלחה גדולה מאוד בחייהם לאחר מכן, כי הם כבר חוו את מנת הקושי שלהם בעניין אחד, ולא תקום פעמיים צרה על אותו אדם חלילה.
אבל צריך לדעת לקבל את הייסורים הללו באהבה, ולא לבוא בטרוניות כלפי ההורים וכדו' ולא כלפי מעלה חלילה וחלילה, כמו שאומר הקאמארנער זי"ע שאדם שיש לו ייסורים, אם יש לו שכל עליו לשמוח בהם ולהבין שהם לטובה, כי אם ילין עליהם ויבכה את מר גורלו, הרי הוא שוטה המאבד את שני העולמות, גם יהיו לו ייסורים וגם יפסיד את מחילת העוונות שיכול היה לזכות ע"י הייסורים, כמו שאמרו חז"ל מה אדם לדעת, אף ייסורים לדעת.
מתוק מדבש
תביאו כל פעם אותו צדיק…. איזה אור איזה מחזק.