"ביום שישי של פרשת פקודי, חיכתה לי הפתעה מאוד מעניינת", מספר הרב יכנס בשיחה עם 'לקראת שבת'. "אני פותח את ה'יתד' שהגיע באותו יום לתיבת הדואר שלי, ואני רואה מודעה מעניינת במדור 'רשות הרבים' – מכתבים למערכת.
"מתברר שמישהו החליט לפתוח ביוזמה ארצית, מחפשים נציגים בכל רחבי הארץ, לחלוקת כרטיסים ופרסים לילדים שילמדו ביום הפורים 20 דקות לעילוי נשמתו של רבי אלתר צבי בן חיים יכנס זצ"ל…
"אני משפשף עיני בתימהון. מה זה? ייתכן שאח שלי החליט לערוך מבצע ארצי לא חשב לעדכן אותי מראש? זה מאוד מפתיע…
"החלטתי להתקשר למספר הטלפון שהופיע במודעה, וענתה לי גברת שאיני מכיר. "זה בקשר למודעה ביתד נאמן", אמרתי לה, והיא מיד שאלה אותי "איפה תרצו לפתוח סניף?".
"אמרתי רגע רגע, מי אתם? איך אתם קשורים? אני הבן של רבי אלתר, אתם קרובי משפחה שלנו?
"התשובה הממה אותי. מסתבר שמדובר במורה בכיתות נמוכות בבית ספר נודע, במשך שנים רבות היא היתה משמיעה לילדות בכיתה שלה את השירים של רבי אלתר, ועם השנים התפתחה אצלה התובנה שהמוזיקה שלו והשירים שלו השפיעו השפעה עצומה על נפש הילדות, ועזרו לה מאוד בעבודה.
" הרגשתי שאני חייבת להחזיר לו טובה, אני וכל ילדי ישראל חייבים להכיר לו טובה על ההשפעה החיובית והחינוכית הנפלאה שהוא העניק לנו כל כך הרבה שנים".
"זה סיפור מדהים!… ואתם יודעים מה, אני בטוח במיליון אחוז שאם מישהו היה מספר את זה לאבא שלי לפני שהוא נפל למשכב, הוא היה מתפרץ בצחוק וחושב שנסתרה בינתו של האיש הדובר עמו. מה פתאום מישהו חייב לו הכרת הטוב, הוא בסך הכל שר כמה שירים שימח קצת יהודים, כל הזמן הוא הרגיש שהוא לא עשה מספיק, שהוא לא ניצל מספיק את הכישרונות שלו והיכולות שלו, ושהוא צריך לעשות עוד ועוד דברים כדי לשמח יהודים ולהשפיע על הילדים. לרגע לא ראה בעצמו איזה משפיע גדול או דמות חינוכית באופן מיוחד.
"אני מקבל כל כך הרבה תגובות נפלאות, כל כך הרבה חום ואהבה מכל קצווי תבל, אנשים פשוט הושפעו ממנו ונשאו את זה בלב במשך שנים, עכשיו הכל צף ועולה מחדש.
"אגב, בעקבות המאמר שהתפרסם כאן לפני פורים, בו סיפרתי על האופן שאבא היה משמח בבתי אלמנות ויתומים בימי הפורים, , פנה אלי הרב שמואל הולס שליט"א מארגון 'זה לזה' , ואמר לי שלא היטבתי להגדיר את מה שהוא עשה… "אבא שלך לא רק שימח אותם בפורים, אלא הוא עשה להם את הפורים! כשהוא היה נוקש על הדלת בשעה 11 בבוקר ואפילו ב-12 בצהריים, לא פעם הילדים היו עדיין עם פיג'מה, לא היתה להם סיבה לקום מוקדם כי אין לימודים, וגם לא היתה להם סיבה להתחפש כי אין פורים בלי אבא… כשהוא נכנס לבתים שלהם, הוא הביא להם פורים הביתה!!!".
סיפר לי הרב הולס שהוא זוכר סיפור מדהים: "פעם אבא שלך נכנס לבית של אלמנה ממשפחה מאוד מכובדת ואפילו עשירה. לא משפחה ענייה ומרוסקת. הוא נכנס לשם ועשה שם שמח, כשיצא החוצה היא ניגשה אליו עם דמעות בעיניים ואמרה לו "הבאת לנו את הפורים הביתה. עד שנכנסתם לכאן, לא העלינו חיוך על השפתיים".
"על אחת כמה וכמה בבתים שבהם יש גם מחסור כלכלי, ושהם פחות מסודרים בקהילה ובחברה, הכניסה שלו לבתים האלו הרימה אותם, נתנה להם להרגיש ולחות את יום הפורים בצורה נפלאה".
לתגובות, הארות, והצעות, כתבו לעורך 'לקראת שבת' במייל: 10[email protected]