רבינו היה רגיל לספר בהתפעלות על מרן הגאון רבי ברוך בער זצ"ל, שפעם בא אליו אדם לשאול עצה באיזה ענין, ורבי ברוך בער שמע את דבריו אך לא תפס ולא הבין את מה שהוא מדבר, מרוב שהיה שקוע בלימוד, ולא היה יכול להסיח דעת מהמחשבה בזה, עד כדי כך היה שקוע בלימודו, שהיה מתעמק מאד, ולא הצליח להסיח דעת מהלימוד להבין את דברי השואל!
ועוד סיפר על מרן הגרי"ז זצ"ל, שבצעירותו כשעשה ברית לאחד מילדיו ובאו אורחים לשמחת הברית, אביו מרן הגר"ח זצ"ל שאל אותו שאלה בלימוד כדי שיחשוב עליה באותו הזמן, כשהציבור בא וצריך לקבל אותם, שלא יסיח דעתו מהלימוד, ויחשוב בינתיים בדברי תורה, ויכול בתוך כך לקבל פני הבאים ולומר שלום עליכם ומזל טוב, אבל להמשיך לחשוב בדברי תורה.
ואמר, כי אמנם אלו הן דרגות גבוהות, אך כל אחד יכול להתקדם בזה לפי דרגתו, ולחשוב בלימוד על מה שמעניין ומושך אותו.
ובאחת השיחות אמר:
כשאדם נמצא בביתו ויש לו גמרא, הוא יכול ללמוד כל הזמן, אבל יש זמנים שלא נמצאים בבית, ואי אפשר לשבת ליד השולחן וללמוד, וידוע מהגר"א (מובא בהקדמת פאת השולחן) שאמר עצה לזה, להשתדל להיות בקי בעל פה לכל הפחות במסכת אחת, שאז בכל מקום שהולך יכול לחזור ולשנן בזיכרונו את המסכת, וכך לא יבטל מצות והגית' בעת לכתו בדרך, ולא יסיח דעתו מדברי תורה.
ואמנם גם זה אינו פשוט, לדעת מסכת אחת בעל פה, אכן בזמנינו יש גמרות קטנות, שאפשר להחזיקם ביד וללמוד בהם בכל מקום, וזו סייעתא דשמיא שיהיו אפשרויות ללמוד!
וגם אפשר במחשבה, לחזור על מה שלמד במשך אותו היום, ומה שלמד אתמול, ושאר דברי תורה הזכורים לו.
ויש עוד דברי תורה שאפשר ללמוד בעל פה, כגון פרק איזהו מקומן של זבחים וכו' קדשי קדשים וכו' העולה וכו' זבחי שלמי ציבור וכו', שבזה כולם בקיאים, וגם ילדים אומרים את זה וזוכרים בעל פה, וזה פרק במשניות זבחים. וכן תנו רבנן פיטום הקטורת כיצד וכו' שזה ברייתות. ויש גם פסוקים, כגון פסוקי דזמרה ושאר פסוקי תהלים, או מה טובו וכו', יש הרבה דברי תורה שזוכרים בעל פה, ואפשר בנקל ללמוד ולחזור עליהם בדרך.
ובאופן כזה כל הזמן דבוקים בתורה! ואין לשער הזכות והמעלה של דבקות בתורה, שכל רגע שאדם עוסק בתורה הוא מתקדש ודבוק בהקב"ה, כמאמרם קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא.
ובשיחה אחרת אמר רבינו:
הרי כתוב בספרים שצריך להירדם מתוך דברי תורה, והרמ"א (או"ח רלט, א) כתב שאם קרא קריאת שמע ואינו נרדם יחזור ויקרא קריאת שמע כמה פעמים עד שישתקע בשינה, ובמשנה ברורה שם כתב או שיאמר שאר פסוקים של רחמים או שיהרהר בדברי תורה, והיינו שיחזור בזיכרונו על מה שלמד, או שאר דברי תורה, כגון איזהו מקומן, פיטום הקטורת, ואפילו פסוקי דזמרה.
וכשהולכים לישון מתוך דברי תורה, גם בשעת השינה חולמים בדברי תורה, כי אדם חולם בלילה על מה שהוא חושב ביום, ושמעתי ממרן הרב מפוניבז' זצ"ל שהביא מאחד הראשונים שחלם בשנתו בדברי תורה ושמח שמחה גדולה שהוא רואה ששקוע בתורה ולא בדברים בטלים [עיין 'מרדכי' בתחילת ב"ק "ולמורי רבינו מאיר ז"ל נראה בחלום", ובמקום אחר הביא רבינו מדברי הט"ז חו"מ סימן פ"ח "שוב נתגלה לי בחלומי תירוץ על קושיא זאת", ובנחלת דוד ב"מ דף ד' חלק על סברתו וכתב שדברי חלומות לא הועילו כלום], רואים ששייך שיתחדשו דברי תורה גם בחלום, וזה תלוי אצל כל אחד עד כמה ששקוע בדברי תורה והולך לישון מתוך דברי תורה.
ופעם אמר בפתיחת הזמן בישיבה:
אדם הולך ברחוב ומתעכב לקרוא מודעות ודברים בטלים, מתוך סקרנות, אבל מה זה משנה לו ומה זה נוגע לו, הרי באותו הזמן יכול לחשוב מחשבות קדושות! ולא לבזבז הזמן בדברים מיותרים שלא לצורך. הסקרנות גורמת הרבה בטלה, לשמוע ולחשוב דברים שלא לצורך, ומצד הלכות תלמוד תורה הרי זו בטלה, ויכול באותו הזמן לחשוב איזה דבר תורה.
כמובן זה לא פשוט, וצריך להתרגל בזה, וזו באמת מדרגה גבוהה, אך יש כאלה ואני מכיר כאלה שאינם מסיחים דעת התורה, לא מתוך מתח אלא במצב רוח טוב, ובשמחה, שהתורה משמחת!
ובשיחה לבני ישיבת 'תורת חסד' באלעד:
הנה בדברים שהתורה נקנית בהם, נזכרו שני עניינים של שמחה, 'בשמחה' ו'השמח בחלקו', וביארו בזה המפרשים כי 'בשמחה' היינו בשעת הלימוד, ששמחים מחמת הלימוד, והלימוד עצמו משמח, כמו שכתוב (תהלים יט, ט) פיקודי השם ישרים משמחי לב, ו'השמח בחלקו' היינו שמחה גם בשעה שאינו לומד.
ולמשל כשהולכים לחדר האוכל שמפסיקים מסדר הלימוד, אם ממשיכים לדבר ולחשוב בלימוד, שמחת התורה נמשכת, ואף על פי שאסור לדבר בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה (תענית ה, ב). מכל מקום אפשר לחשוב בדברי תורה, וגם בזמן שאי אפשר לדבר ולחשוב בלימוד, צריך להיות שמח בחלקו', ולשמוח במה שלמד כבר ובמה שעתיד ללמוד אחר כך.
סיפר נכד רבינו:
פעם הלכתי עם סבא כדרך לתפילה בישיבה והתחיל לדבר בלימוד, ואמרתי לו שעדיין לא ברכתי ברכות התורה, והתפלא ואמר: מיד כשקמים מהשינה צריך לברך, שהרי מיד מתחילים לחשוב בלימוד, ואמר כן בפשטות, כאילו ודאי שכל אחד עושה כך, וכיון שיש מחלוקת בפוסקים האם מותר להרהר לפני ברכות התורה, צריכים לברך לפני זה.
ופעם נשאל מה נקרא 'מקבל עול תורה"? והשיב: לאכול כמה שצריך, לישון כמה שצריך, וללמוד כל הזמן שיכול ללמוד, ובזמן שאינו יכול ללמוד יחשוב בלימוד, וכשלא יכול לחשוב בלימוד יחשוב מתי כבר יוכל ללמוד, וכך כל חייו סביב התורה!
(מתוך עלון 'דרכי החיזוק' גליון 645, פר' בא תשפ"ד)