מאת: הרב אברהם פוקס
כ' אדר תשנ"ה לפני 29 שנה כבה מאורו של פוסק הדור מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהאיר במשך 85 שנה. דבר בלתי רגיל הוא כמות הסיפורים שסופרו אודותיו, והספרים הרבים.
שוחחנו עם אנשים רבם וכל אחד שזכה להיות במחיצתו אפילו אם זה היה חד פעמי, שאלה ששאל, או ברכה שהתברך, הרגיש הרגשה מיוחדת, אחיזה לרגע באדרתו של גדול בישראל, אין אחד שלא מציין את הפנים המחייכות והשלוות, ההשתתפות הכנה ברגשותיו של האחר – בשמחה ובעצב, וכל אלו נתנו תחושה מרוממת ביותר.
לפני זמן לא רב פגשתי מורה הוראה בישראל שזכה לקשר עם פוסק הדור, ליוויתי אותו לביתו תוך כדי שאני מבקש ממנו שביבי אור ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, פניו של מורה ההוראה אורו, ונצטט את דבריו: פעם הגעתי אליו לשאול שאלה משהו שקשור לענייני רפואה, הוא לא רצה כלל לשמוע את השאלה, ואמר: אני כבר לא זוכר כל כך שאדע בבירור לענות כראוי, תשאל רב אחר. אבל אני התעקשתי לשאול את הגרש"ז, וראשית עניתי בעזות דקדושה הלואי עלי היום בגילי את הזכרון שיש לרב כעת… הגרש"ז, שנזהר בכל מאודו כל ימי חייו לא לפגוע באיש, נזהר גם לא לגרום לאדם להכשיל את עצמו ולהיכשל בלשונו, ומיד הוא נזעק ואמר, אל תגיד הלוואי, אל תאחל לעצמך דברים לא ראויים, היזהר בלשונך!
כמובן שלאחר דברי תוכחת מוסר כבר היה לי קל יותר לשכנע את הגרש"ז לענות על שאלתי והוספתי ואמרתי שאם הרב לא יענה לי תשובה, אני כבר לא ילך לשאול אף אחד, ואכן הוא התרצה ושמע את שאלתי. למותר לציין שהוא ענה בבהירות ואף בירך להצלחה ולרפואה שלימה וכמובן שעשיתי כדבריו והכל אכן היה בהצלחה גדולה כעצתו וכברכתו. לאחר מכן שבתי ואמרתי בחיוך: כבוד הרב, היה כדאי לי להתעקש… והגרש"ז ממרום גילו וגודל ענוותנותו השיב, לא אכפת לי כלל להיות לא צודק…
פעם אחת עשיתי איזה מעשה שאינו ראוי, והרגשתי מאד רע עם זה, ובאתי לשוחח איתו על כך, תגובתו הראשונית של הגרש"ז היתה: גם אני עשיתי את זה! לי היה ברור ש'לא קרב זה אל זה כל הלילה' ואין סיכוי שהגרש"ז עשה כך, ומיד עניתי בסערת רגשות: לא יכול להיות – זה שקר! כשהגרש"ז נוכח שלא ישכנעני בכך, מיד הסיט את השיחה לנושא אחר ו'שכח' מכל הענין. לאחר מכן, לא התאפקתי ושאלתי במשפחתו של הגרש"ז האם הרב עשה כך וכך, כמובן שנעניתי במבטי פליאה והשתוממות על ההוה אמינא. אבל תמיד זה היה מדהים לראות איך בראש מעיינותיו של הגרש"ז לנסות לתת לבן שיחו את ההרגשה הטובה ביותר.
אלא אומר שהוא צריך טובה
אם הזכרנו את העובדה שבתקופות מסוימות הוא לא היה משיב תשובות לקהל הרחב, הפליא אותי לראות אדם שהיה מגיע מדי פעם אליו ללא שיש לו איזה קשר מיוחד איתו, ותמיד היה מקבל מענה על שאלותיו, כששאלתי את אותו אדם על כך – הכיצד? הוא השיב לי שהוא לא מבקש מהגרש"ז לשאול שאלה, אלא אומר שהוא צריך טובה… נו, האם אפשר לתאר מצב שמישהו היה מבקש מהגרש"ז טובה והוא היה מסרב? סיים מורה ההוראה את דבריו…
סיפר לי קרוב משפחה שהיה פעם בהר המנוחות בשעת לילה מאוחרת, ומרן הגרש"ז שהשתתף בה, כדרכו נחבא אל הכלים, ועמד בין האנשים. באיזה שלב התקרב לכיוון המשפחה, לפניו עמד אחד המשתתפים שלא ידע שהגרש"ז נעמד מאחוריו ובעצם הוא מסתיר לו את המרחב שלפניו. לתומי, מספר קרוב המשפחה הושטתי את ידי לכיוונו של אותו אדם על מנת להסב את תשומת לבו על מנת שינוע צעד או שניים, כדי לא לחסום את שדה ראייתו של פוסק הדור העומד לידו, אך ברגע כמימרא, הגרש"ז שהבין היטב את כוונתי, אחז בידי תוך כדי שהוא מסמן לי בידו השניה כאומר מה אתה הולך לעשות, מה אתה הולך להזיז אנשים. והעומד המשיך לעמוד על עומדו, וכך גם הגרש"ז נשאר במקומו, וכל זה בתנועת יד אחת ללא דיבורים וצלצולים…
איך כל המידות טובות שהיו גדושות גבוה מעל גבוה אצל רבינו הסתדרו בבית עם ילדים
לפני מספר שנים זכיתי לשוחח עם הגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל בנו השני מעשרת ילדיו של הגרש"ז. שאלתי אותו, איך כל המידות טובות שהיו גדושות גבוה מעל גבוה אצל רבינו הסתדרו בבית עם ילדים אשר מן הסתם היה צריך מדי פעם לגעור או להעניש. וסיפר לי רבי אברהם דב, שאבא לא היה מעניש, ראשית כל, כי בדרך כלל לא היה צריך, ב"ה, ובפעמים הנדירות שכבר כן, זה היה על שני דברים: על שקר ועל קללה.
רבינו היה מקבל מכתבים מכל קצוות תבל, והיה משיב עליהם כדרכו, בפשטות ובבהירות. מצורפת כאן תשובה בכתב ידו על שאלה שנשלחה לרבינו לפני כחמישים שנה (ז כסלו תשל"ג) בענין ביטוח חיים, האם אין בעצם העשיה של חסרון באמונה, ותשובתו הפשוטה והברורה הגיעה לאחר ימים ספורים. כמובן שאין כוונה להכניס את ראשנו בין הרים גדולים, ובין שיטות הפוסקים, ועל ההיקש מתקופתנו אנו לתקופה שמלפני כחמישים שנה, אלא לראות את הענווה והפשטות גם במכתב של כמה שורות…
נוסח השאלה הוא:
בזמן האחרון ביקרו בביתי כמה פעמים בענין ביטוחי חיים, הסבירו שישנם כאן 2 דברים, א. חסכון כספי לעתיד. ב. במקרה של אסון ח"ו אני מקבל סכום כסף כפי שאני מבטח את עצמי. רציתי לשאול בענין זה, מה לפי ההלכה וכן לגבי עניני אמונה.
ועל כך השיב מרן הגרש"ז:
ב"ה
כיון דנהוג עלמא בהכי, אין זה פגם במידת הביטחון לאנשים כמונו, ורק יוסף הצדיק אשר שם בה' מבטחו, לזה גודל ורום ערכו היה נחשב כפונה אל רהבים ושטי כזב במאמרו כי אם זכרתני, אבל לא לסתם אנשים.
ש.ז. אויערבאך
מעולה