מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה אומר, שלפעמים אברך נמצא בכולל שנים רבות ואינו מקבל שום תפקיד או משרה, והוא ובני משפחתו מצטערים מאוד על כך, אבל האמת היא שזהו טעות ואין כאן מקום לצער, כי כל אברך מתמיד ושקדן בכולל יש לו מעלת ר"מ גם אם לא מינוהו לתפקיד זה, ומשום שמסתכלים על התמדתו ועל שאר הנהגותיו ותפילותיו, ונמצא שהוא כר"מ ממש לכל דבר, ואף שתוארו אינו רשמי, ואינו מקבל משכורת על כך, אבל המציאות היא שהוא מורה דרך לסביבתו, ולפעמים הוא אף יותר מר"מ. ואף שאינו מפורסם בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא כשיתגלה ויתפרסם מי הם התלמידי חכמים שהקב"ה שש ושמח בהם, יתגלה לעין כל שהקב"ה שמח בו הגם שאינו מתכבד מכך בעוה"ז.
והוסיף מו"ר, שגם בחור בישיבה שלומד בהתמדה, הרי הוא כר"מ בלא תואר רשמי שהרי אחרים מסתכלים עליו ולמדים ממנו והוא מקדש את ה', אבל מאידך גיסא אם אינו לומד כראוי, הרי הוא מחלל ה'.
ותמיד היה מו"ר זצ"ל נזהר מאוד שלא יתחלל שם שמים ע"י בני הישיבה, וכאשר היה בחור מפסיד את התפילה בישיבה, היה מזהיר אותו שלא ילך להתפלל בציבור בשעה מאוחרת [כמדומה לאחר זמן קריאת שמע], כי אז אחרים ילמדו ממנו שהדבר מותר לכתחילה, ועדיף שיתפלל ביחידות ולא יחלל את שם ה', שהוא חטא חמור ביותר שאין לו כפרה עד שימות.
בכל דור ודור ישנם אנשים שרוצים לבטל את כבודם של גדולי התורה
בכל דור ודור ישנם אנשים שרוצים לבטל את כבודם של גדולי התורה, ומשתמשים הם בטענות רחוקות ומשונות כל כך כדי להטות את לב העם ממנהיגיו, אך לא דעת ולא תבונה להם שדעת גדולי התורה היא דעת התורה בעצמה.
ועובדא הוי באסיפת רבנים שכינס הקדוש החפץ חיים הקדוש בפטרבורג, ודנו אודות דרישת הממשלה להכניס לימודי חול בישיבות ותלמודי תורה, וזעק שם החפץ חיים שלהכניס לימודי חול לישיבות הקדושות, זהו גזירה שחייבים למסור עליה את הנפש והוא ב"יהרג ואל יעבור" כפשוטו. והנה הציבור התלחשו ביניהם ושאלו 'מאיפה לקח החפץ חיים את זה', והתחיל להיות באולם רחש-לחש על דבריו הקדושים של החפץ חיים, עד שניגש אחד מהגדולים בהכנעה אל החפץ חיים, ושאל "רבי, שואלים פה מאיפה המקור לזה".
החפץ חיים לקח את ידו הקדושה, ופתח את הקאפיט'ע [מעיל העליון] שלו, ושם את ידו הקדושה על ליבו הקדוש ואמר "פה זה כתוב".
ונמצינו למדים שהכרעת גדולי התורה האמיתיים היא דעת התורה הקדושה בעצמה, שהלא הקב"ה מנחה אותם ומדריך אותם ומורה להם את הדרך אשר יעשו, ויש להיזהר בכבודם וחלילה לא להטות את לב העם מגדולי התורה.
(מתוך ביאורים והנהגות על פרשיות התורה)