דרכו של הגרב"צ פלמן זצ"ל בכל עת ועידן היתה איך לעלות ולרומם את אלו שבאו לשמוע את שיעוריו בהלכה. ובשיעורים היה מוסיף ענינים באגדה בעניני הפרשה והמועדים שהעלו ורוממו את הציבור טפח מעל הקרקע.
בשיעור הקבוע שמסר לבחורים מישיבת פוניבז' במוצאי שבת, גם כשחל פורים במוצ"ש היה מקפיד למסור שיעור, באומרו שהלילה הזה הוא זמן של רפיון, ואם לא מתכונים אליו מבעוד מועד, הלילה עובר לבטלה. ובשיעור היה מדבר בהלכות פורים וביאורים במגילה, והיו הדברים נותנים לציבור שמחה אמיתית לכל היום, ושמחת התורה השלימה את שמחת הפורים.
מרן הגרא"מ שך התפעל מאוד מהשאלה הזו
בעת שעלה ביום הפורים להקביל פני רבותיו במשלוח מנות, היה מוסיף עוד שאלה או חקירה מעניינת שידע שרבו ישמח ויהנה מזה.
שנה אחת בעת שעלה אל רבו מרן הגרא"מ שך זצ"ל – ראש ישיבת פוניבז', שאל אותו על הגמרא במגילה (דף י"ד א') שלא אומרים הלל בפורים משום שקריאתה זו היא הלילא, שקריאת המגילה היא ההלל שמודים בה ומשבחים את הקב"ה כאמירת ההלל, והקשה למה בליל הסדר אומרים הלל הרי היה צריך להיות שההגדה של פסח תחשב כהלל, וקריאתה של ההגדה היא הלילא.
מרן הגרא"מ שך התפעל מאוד מהשאלה הזו, ובאותה שנה פלפל בארוכה במשך כל יום הפורים בשאלה הזו. וכל מי שנכנס אליו באותו יום אמר לו הרב שך, "ר' בן ציון פלמן שאל שאלה מעניינת…", ופרס לפניו את השאלה, וכל אחד ניסה את כוחו ליישבה בראיה ובסברא, ויצאו כולם שמחים בשמחת התורה עם שמחת היום. (ועיין בשלמי תודה, פורים, סימן כ"ד סק"ד, שהאריך בזה).
יין לפסח
במשלוח מנות שהביא להרב שך היה מביא גם יין שהכין בעצמו וכדרכו בכל השנה שהביא להרב שך מאותו יין. על היין הזה היה הרב שך מקדש ומבדיל מידי שבת בשבתו. ובפורים הביא כבר יין בשביל חג הפסח, והיה הבקבוק עטוף בכמה שקיות שיהא שמור מכל משמר מחמץ.
וכאשר נתן את היין הזה להרב שך ואמר לו שזהו היין לפסח, היה הרב שך לוקח את הבקבוק ורץ מיד ומניחו בארון צדדי שאין בו חמץ שיהא שמור לכבוד פסח.
א'גישמק משלוח מנות
בפורים בשנת תשל"ב (בעת שהגרב"צ היה אברך כבן 30) הביא במשלוח מנות לרבו מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל – ראש ישיבת פוניבז', מחברת מלאה בשאלות ובחקירות שהתחדשו לו בעניני פורים ומגילת אסתר. ובהתחלה כתב הקדשה מיוחדת לכבוד רבו ראש הישיבה, כשהוא מתחיל במילים "מנחה שלוחה למו"ר ראש הישיבה במנחת הרמ"א" (שכידוע שכאשר הרמ"א היה חתן, שלח למשפחת חותנו חיבור שלם על מגילת אסתר בתור משלוח מנות).
ר' שמואל מאוד התפעל מהמחברת הזו, ואמר "ר' בן ציון פלמן יודע להביא א'גישמק משלוח מנות". ובמשך תקופה ארוכה היתה המחברת מונחת לו על שולחנו, כשהוא מעיין בה בהנאה מרובה. (ועד היום המחברת משומרת אצל הגאון רבי יצחק הקר שליט"א, חתנו של ר' שמואל, וראש ישיבת גרודנא).
ומתחילין מיום הפורים
השו"ע בסעיף הראשון בהלכות פסח (סימן תכ"ט סעיף א') כותב, "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום". וכתב המשנה ברורה (סק"ב), "ומתחילין מיום הפורים עצמו".
בכל שנה בסעודת פורים היה הגרב"צ שואל את הילדים איזה הלכה חדשה שלא שייכת להלכות פורים, צריך לקיימה היום הזה. הילדים היו מנסים את כוחם זה בכה וזה ככה, עד שבסוף התירוץ נמצא "להתחיל ללמוד הלכות פסח". וכבר בסעודה היה מתחיל לומר הלכה בהלכות פסח כדי לקיים את ההלכה. וגם בשיעור בליל פורים יחד עם כל דיני פורים, היה מסיים בהלכה מהלכות פסח לקיים את ההלכה של שואלין בהלכות הפסח. (ומיד אחרי פורים כל השיעורים היו רק בהלכות פסח).
מים שלנו בפורים
אבל בהמשך השנים לא היה די בזה… כאשר נפתחה המאפיה של המצות של הרב בורר, התארגנו קבוצה של כמה אברכים חשובים מכולל פוניבז' לאפות מצות יחד בחבורה במאפיה. היו כמה תאריכים שהציעו להם לאפות, אחד מתאריכים היה בשושן פורים, המעלה שהיתה ביום הזה שאז הם יהיו הראשונים שאופים בתנור, כיון שמאפית המצות הזו נפתחת רק בשושן פורים.
היו באלו שלא רצו בשושן פורים כיון שעדיין עייפים מיום הפורים, וגם שיש כאלו שרוצים ביום הזה לנסוע אל קרוביהם שבירושלים לשמוח עמהם בשמחת פורים. אבל הגרב"צ היה בראש אלו שרצו דווקא בשושן פורים, כיון שביום הזה יהיה פחות ביטול תורה, וכמובן גם יקבלו את המצות של תנור ראשון שהוא מעלה בפני עצמו. ובאמת בסופו של דבר כך החליטו שאפית המצות בחבורה תהא בשושן פורים.
אלא שהתעוררה בעיה חדשה, מי יהיה אחראי להביא את ה"מים שלנו", הרי צריך לקחת את המים מהבאר בשקיעה של היום שלפני האפיה, ומי יכול ביום פורים לעזוב את הבית בשעה הזו שהיא אמצע הסעודה ושמחת היום. הגרב"צ שההלכה היתה לו נר לרגליו, אמר מיד שהוא מסכים להיות אחראי על ה"מים שלנו", שהרי לא כתוב בשום מקום בהלכה שצריך לאכול את סעודת הפורים דווקא בשעה של השקיעה, וממילא אפשר להתחיל את הסעודה בעוד היום גדול ולסיימה בשעה לפני השקיעה, ומיד ללכת עם הכדים לבאר כדי להיות שם לפני השקיעה, בכדי להכין את הכרים למילוי המים שבדיוק בשעת השקיעה יוכלו למלא בהם את המים.
ובאמת כך היה, מאותה שנה עד סוף ימיו במשך עשרות שנים, הקדים את סעודת פורים, וכשעה לפני השקיעה סיים את הסעודה בנחת וברוגע, ומיד יצא מהבית עם הכדים כדי ללכת אל הבאר למלאותם בשעת השקיעה. ההלכה של שלושים יום קודם לפסח שואלין בהלכות הפסח, לא באה לידי ביטוי רק בלימוד ההלכה, אלא גם בפועל התקיימה אצלו בפורים בעשיית המעשה של שאיבת מים שלנו.
אגב, תמיד יצא לדרך עם תכריך דפים של שיעורים וחידושי תורה, והרבה פעמים כאשר נשארו דקות מספר עד השקיעה, חס על זמנו היקר ביום הגדול הזה, היה מוציא את הדפים ומיד לן בעומקה של הלכה, כמובן בהלכות חג הפסח הממשמש ובא.
(מתוך שלמים בציון)