את מלאכת הקדש ראוי לפאר
"כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ" (לח, כד)
מדוע מדגישה התורה "בכל מלאכת הקדש", הן פשיטא שמדובר כאן על מלאכת הקדש, ודי היה לומר "כל הזהב העשוי למלאכה"?
נבאר את הדברים על פי משל:
אדם אחד, עשיר מופלג, היה נוסע לכל מיני ירידים במדינות הים. לאותו עשיר היה בן, שגברו געגועיו אל אביו, והיה בוכה ומבקש, "אבא, בבקשה תישאר עימנו כאן! למה אתה עוזב אותנו, אבא?"
הסביר לו אביו, שמחמת מסחרו נאלץ הוא לנסוע, והבטיח שישתדל לשוב מהר ככל האפשר.
פעם אחת, בהיותו ביריד גדול בחו"ל, ראה האב ארנק יפה ביותר, עשוי מזהב ומשובץ ביהלומים. קנה האב את הארנק, הביאו מתנה לבנו ואמר לו: "דע לך, בני. ארנק זה יקר הוא מאד, ומרוב אהבתי אליך קניתיו עבורך. בארנק זה תוכל לשמור את השטרות ואת המטבעות, שאני נותן לך לעיתים מזומנות, עד שיצטבר אצלך סכום ניכר".
הבן שמח מאד במתנה. כידוע, דרכם של ילדים למהר ולהראות לחבריהם מתנה יפה שקיבלו, שאם לא כן מה שווה המתנה?! אף בנו של העשיר עשה כן. לקח את הארנק לכיתה, והתגאה בפני החברים.
היה שם ילד שהתקנא בו. הלך הביתה והפציר באביו, חזור והפצר, שיקנה לו ארנק בדומה לזה.
אותו אב היה מן ההורים שאינם יודעים לסרב לילד. לקח אפוא את כל כספי חסכונותיו, ונתן לילד כדי שילך לקנות ארנק כמו שיש לחברו העשיר.
הלך הילד לחנות המתמחה בפריטים יקרים ויוקרתיים, ותיאר בפני המוכר את הארנק שהוא חפץ לקנות.
"תגיד לי, ילד," אמר לו המוכר, "למה אתה צריך ארנק כזה יקר?"
ענה לו הילד, "לחבר שלי יש כזה…"
'גם כן תשובה…' אמר המוכר לעצמו, אך לילד אמר: "מי זה החבר שלך?"
"הבן של העשיר פלוני".
הביט בו המוכר ואמר לו בתוכחה: "לבן של העשיר יש מה לעשות עם הארנק, שהרי אביו משפיע עליו כספים מרובים, והוא מניחם בארנק. אבל אתה, אם יהיה לך ארנק כזה, מה תעשה בו?!"…
הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, משרה את שכינתו על המשכן. ומאחר והשכינה שורה שם, ראוי שייעשה המשכן ברוב פאר והדר, ויהיו בו כלים מזהב.
להבדיל, הגויים הרשעים בונים להם כנסיות ומסגדים מפוארים, ומקשטים אותם בזהב, אך אין בזה שום תועלת מאחר ו"הם משתחוים להבל וריק…". "הבל" רומז למוסלמים, שמתפללים למכה, ו"ריק" – בגימטרייא יש"ו, ורומז על הנוצרים.
על פי זה ניתן לבאר:
"כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש" – הזהב הזה הוא לא למלאכה של הבל ורעות רוח ח"ו, אלא ל"מלאכת הקודש", שראוי להדרה ולפארה.
(בי בן ציון מוצפי שליט"א – דורש ציון)