כשהתורה חפצה להגדיר את מהותם של יעקב ועשיו, ההגדרה היא: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" (כה, כז).
מה היא הוספת הלשון 'איש'? 'איש' פירושו שכל האישיות שלו היא כזאת!
יעקב אבינו במהותו, היה "איש תם יושב אוהלים". כל ימיו שקד באוהלה של תורה, והיה קשור ואדוק בכל נפשו ומאודו לבית המדרש ולרוח האופפת אותו. את עיקר אחיזתו הוא קבע בו, ושם מצא את שאהבה נפשו. אמנם גם הוא נזקק להשתמש בענייני עולם הזה, אולם היה זה כמידת הצורך בבחינת 'ויחזור לתלמודו', גם אז נותר דבוק ואחוז בכל יישותו בתורה, ולא הרפה מלהגות בה בכל עת, לכן זכה שתורתו השתמרה בידו, ותוארו נשאר סתום וחתום בתורה כ"איש תם יושב אוהלים", זה היה מהותו ומציאותו.
את המציאות הזאת, להתחבר עם התורה הקדושה בקשר בל ינתק, את היכולת לשים את עיקר המגמה בחיים לשקידת התורה בכל מצב ובלא רפיון, למדנו מיעקב אבינו!
ה"כי הם חיינו" במחיצת רבי שמואל בירנבוים
כאשר הגיע הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל, ראש ישיבת 'מיר' בארה"ב, לביקור בארץ הקודש, נעתר לבקשת תלמידיו, למסור שיעור תורני מעמיק בפני מאות בני תורה, אברכים ובחורי ישיבות. בני, רבי מרדכי דוב שליט"א, שנכח בשיעור, סיפר לי דבר נפלא שאירע בעיצומו של השיעור והרשים את הנוכחים:
רבי שמואל החל את השיעור עם שאלה עצומה שהטיל לחלל האוויר. השאלה עוררה התעניינות רבה והתדיינות ציבורית רחבה, והרוחות החלו להתלהט. אחד הבחורים קם על רגליו והשמיע תשובה על השאלה. אולם רבי שמואל לא קיבל את תשובתו, והסביר מדוע התשובה אינה מספקת אותו.
תוך כדי הדברים הוא פנה לציבור ואמר: "רבותי! אני באתי מאמריקה לארץ ישראל בשביל ללמוד תורה של ארץ ישראל. אווירה של ארץ ישראל מחכים. איני מצפה שיענו לי כאן אמריקנ'ער תירוץ!… [תשובה ברוח אמריקאית]. התשובה שנאמרה כעת היא אמנם טובה, היא בשביל חוץ לארץ, אך בשביל ארץ ישראל אני מצפה לתשובה טובה יותר…"
הבחור קיבל את הדברים, התאמץ מעט, ואכן הבזיק במוחו תירוץ טוב מקודמו. נעמד שוב והשמיע זאת בקולו באוזני רבי שמואל. התשובה אכן היתה טובה ומספקת, ורבי שמואל התקשה להסתיר את התרגשותו העצומה. נהרה נשפכה על פניו, עיניו ברקו מאושר.
ואז, לתדהמת כולם, הוא ביקש מהבחור להתקרב אליו, ולפני כל עם ועדה חיבקו בשתי ידיו, ונשקו על מצחו בחוזקה…
המראה המופלא הזה העניק למשתתפים שיעור באהבת תורה!
סיפור נפלא נוסף סיפר לי אחד התלמידים, שלמד אצל רבי שמואל בירנבוים בישיבת 'מיר' בארה"ב:
"פעם אחת הייתי בהיכל הישיבה, ולחשתי באוזנו של חברי דבר מה, וזה העלה חיוך על שפתיו. לפתע רואה אני את ראש הישיבה רבי שמואל, העומד בקצהו השני של בית המדרש, מאיץ את צעדיו לכיווני. הוא ניגש אלי וביקש ממני שאחזור לפניו על החידוש שהשמעתי כעת לחברי…
"רבי שמואל היה בטוח ברצינות תהומית, שלא יתכן שבחור יעלה חיוך על שפתיו אלמלא שהתחדש לו כעת איזה דבר חידוש מבריק בסוגיא".
"עד היום", סיפר לי בזמנו הבחור בחיוך מבוייש, "סבור רבי שמואל שאמרתי אז לחברי חידוש בגמרא!…"
רבי שמואל דאג להראות בכל הזדמנות, ששמחת התורה היא היא השמחה האמיתית, ולא ניתן לשאוב חיות ממקור אחר זולתה!
הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א, ראש ישיבת 'עטרת שלמה', סיפר סיפור מדהים אודות רבי שמואל בירנבוים:
כאשר הוא נסע פעם יחד עם קבוצת בחורים מישיבת 'מיר', וירדו מהאוניה על אדמת ארצות הברית, הם עברו סמוך למבנה עתיק והיסטורי, שמשך אליו תיירים רבים מכל רחבי העולם, ובספרי ההיסטוריה ישנה התייחסות לעבר המרתק שלו, הזדרזו הבחורים לגשת ולראות את המבנה מקרוב.
רבי שמואל בירנבוים היה היחיד שלא הרים את ראשו מהגמרא, ולמרות הרעש וההמולה, ההתרגשות והסערה, הוא נותר שקוע עמוקות בהוויות דאביי ורבא, כאילו ישוב הוא במקומו בהיכל הישיבה.
כשאחד הבחורים ניגש אליו, וניסה לדבר על ליבו שיש כאן הזדמנות של פעם בחיים לראות את הבניין ההיסטורי, השיב לו רבי שמואל בשנינות: "אדרבה, לדבריך שזו הזדמנות של פעם בחיים, כעת אם אמשיך ללמוד – תהיה זו הזדמנות של פעם בחיים ללמוד במצב נסיון שכזה!…"
דמותו של רבי שמואל היא דוגמא אוטנטית של 'יושב אוהלים', שינק את כל חיותו ממקור התורה הקדושה. כל מחמדי תבל התגמדו אצלו לעומת התורה!