את הסיפור הטרי והמטלטל שמעתי אתמול מפי הגה"צ רבי זושא הורביץ שליט"א רב קהילות החסידים באלעד.
אברך מהקהילה החסידית באלעד נכנס אליו ועיניו אדומות מבכי. הוא סיפר על שלוש שנות גלגולים קשות במהלכן בנם הבכור מיטלטל בעולם השידוכים, ודבר אינו מתקדם. עוד הצעה נופלת. ועוד הצעה. ועוד. הוא כבר ניסה את כל הסגולות הקיימות – מעדות המזרח ומעדות המערב גם יחד. נסע ואמר ועשה. הוא אפילו פנה לבקש סליחה ממשפחה עמה כמעט השתדך בעצמו כשהיה נער והעניין לא בא לידי גמר. סגולות יש – אבל השידוך המיוחל, לא נראה באופק. והוא, אנה הוא בא?!
"האם שיפצת את הבית בשנים האחרונות" – שאלו הרב.
האברך אישר שאכן כן. ביתו עבר שיפוץ מאסיבי. עם תוספות ושיפורים. לפני שנים אחדות.
"והאם במהלך השיפוצים היו קידוחים וניסורים?" – המשיך הרב.
האברך אישר שכמובן קדחו גם קדחו. וכדרכם של שיפוצים, קדחו גם בשעות מנוחת הצהריים (הרי כל יום של קידוחים עולה כסף. ופה פתאום מקמצים בממון. השיפוץ יעלה הון, רק האדריכלית והמעצבת יגזרו קופון ענק – אבל כשמדובר במנוחת השכנים. פה המקום לקמץ!)
הורה לו הגר"ז הורביץ שימהר לפייס את שכניו, בקומה העליונה יחל ובקומת הקרקע יכלה. אולי גם יגיש לכל אחד מעט יין ומזונות. אבל לא יזוז עד שאחרון השכנים יתפייס עמו. ולא די בזה, אלא יקפיד שכל אחד יענה ויאמר בפיו, בבירור: "סלחתי!"
כל זה היה לפני שבועיים. אתמול נכנס האברך אל הרב ובישר לו בצהלה: "בני התארס!"
התברר שאכן, לפני הגעת בנו לגיל שמונה עשרה, ראה האברך שהנה זמן שידוכים מתקרב ועמו זמן הוצאות גדולות, על כן החליט למהר ולשפץ את ביתו לפני תחילת עונת השידוכים.
הוא סיים לשפץ כשבנו נעשה בן ח"י שנים. אבל מאז נתקעו שערי שידוכים. שלוש שנים קשות ומרות חלפו. עד שהתחיל את מסע פיוס השכנים. ויום אחרי שסיים להתפייס עם אחרון השכנים ולשמוע הימנו 'סלחתי'. נשברה הצלחת, למזל טוב.
(יקותיאל יהודה גנזל, המבשר, יום שלישי פרשת כי תבוא תשפ"ב)
וואו איזה גילוי רוח הקודש מפעים
בן אדם לחבירו!!!