האם אפשר לברך על אוכל או שתייה כשהם בתוך הפה?
מהם מים אמצעיים?
ומתי חובה ליטול מים אמצעיים?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קע"ב סעיף ב'
– מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה –
הכניס משקה לפיו ולא בירך | הכניס מאכל לפיו ולא בירך
למדנו לעיל, שאדם שהכניס משקה לפיו ושכח לברך, ונזכר בזה בעוד המשקה בפיו, כיצד יעשה, הרי אם יפלוט את המשקה, הוא ימאס, ואם ישים אותו בצד הפה ויברך, לא שייך, ולכן מבואר, וכך הכרעת רוב האחרונים, שלא מברך ברכה ראשונה, ויבלע את המשקה.
הכניס מאכל ושכח לברך עליו, אם מדובר במאכל שאם יפלוט אותו מהפה, המאכל לא ימאס, יפלוט אותו מהפה ויברך עליו, ואם זה מאכל שאם יפלוט אותו, לא יהיה ראוי לאכילה, יניח את המאכל בצד פיו ויברך, ולכתחילה ראוי, שבשעת הברכה לא יהיה שום דבר מאכל בפיו, והמקור לכך הוא מן הפסוק "ימלא פי תהלתך" שהפה צריך להיות ריק ממאכל, ומלא בברכה להקב"ה.
סימן קע"ג סעיף א'
– דין מים אמצעיים –
באיזה אופן חובה ליטול מים אלו | מה הדין בין דגים לבשר? | במה חמורים הם ממים אחרונים?
מים אמצעיים, הם מים שנוטלים אותם לקינוח הידיים בין תבשיל לתבשיל, ומים אלו הם רשות, אבל יש חובה ליטול מים אלו, בין גבינה לתבשיל של בשר.
סעיף ב'
אדם שאכל דגים, ואח"כ רוצה לאכול בשר, חייב לשטוף את הידיים, כיון שזה סכנה לצרעת, המ"ב מביא, שבזמננו נשתנו הטבעיים ואין צרעת, אבל חובה מוטלת עליו לשטוף את פיו בין אכילת דגים לבשר.
סעיף ג'
כל הדברים הנוהגים באחרונים, נוהגים באמצעיים, ומבאר המ"ב, שהכוונה היא שאין צריך נטילה בכלי, ורק עד הפרק השני, וחציצה אינה מעכבת בדיעבד, בין להקל ובין להחמיר, והבה"ל מביא בשם האחרונים, שלא נוטלים ע"ג קרקע במים אחרונים, והיסח הדעת פוסל במים אמצעיים, וכן ניגוב הידיים חובה באמצעיים, ובאחרונים אין חיוב, ובשני הדברים האלו הם חמורים ממים אחרונים.