הסיפור שלפנינו שמופיע בעלון הנפלא והמעורר 'וכל מאמינים', מזכיר לנו עד כמה גדול הוא כוחה של תפילה במנין, ועד כמה מחבב הקדוש ברוך הוא מצוה הנעשית במסירות נפש, אף במקרה שמבחינת העושה היא לא נעשתה בצורה ה'מושלמת' שתכנן לעשותה…
שעת הפסקת הצהרים בישיבת 'תורה ותפילה'. קול חבטה עזה שנשמע מאחד החדרים הקפיץ את לב הבחורים. אלו שהגיעו למקום נחרדו לראות את מוטי חברם שוכב על הריצפה כשהוא מחוסר הכרה.
מוטי טיפס לגובה כדי להחליף נורה בחדר. בהעדר סולם מתאים הוא הניח כסא על שולחן, ותוך כדי שטיפס על ה'סולם' המאולתר הוא מעד, נפל לרצפה ונחבל באופן קשה בראשו.
כוחות ההצלה שהוזעקו למקום מהרו לפנותו לבית החולים כשהוא עדיין מחוסר הכרה, וחבריו מלוים אותו בתפילותיהם. עדכונים שהגיעו בהמשך היום מבית החולים בישרו כי המצב אינו פשוט כלל, וכי עקב אופי הפציעה ידרשו כמה ימים רק כדי לדעת עד כמה הפגיעה משמעותית, ומהם סיכוייו של הבחור להתאושש ממנה.
בימים שאחר כך נערכו בישיבה משמרות תפילה בלתי פוסקות, כששמו של שלמה מרדכי בן דבורה זיסל מוזכר שוב ושוב לרחמים בפיהם של חבריו ורבותיו.
על ראובן ויוסף, חבריו של מוטי לחדר, מטבע הדברים השפיע המאורע באופן מיוחד. גם הם התחזקו מאוד, יחד עם שאר בני הישיבה, בתפילה ובקבלות טובות למען חברם, אולם בתוך תוכם הם לא היו רגועים, הם הרגישו כי בתור חבריו הקרובים ביותר של מוטי עליהם לעשות מאמץ מיוחד.
הם שוחחו ביניהם על הענין וביחד גיבשו תוכנית. אחר ניגשו למשגיח ושטחו בפניו את תוכניתם: לנסוע בשעת צהרים מירושלים לאתרא קדישא מירון, לומר במקום את ספר התהילים ולשוב לישיבה עוד באותו לילה. המשגיח הרהר לרגע ואחר נתן את הסכמתו.
בשעה אחת בצהרים עלו ראובן ויוסף על האוטובוס. לפי התוכנית הם היו אמירים להגיע למירון בשעה שלוש וחצי, להתפלל מנחה ולאחר מכן לומר את ספר התהילים לרפואת חברם ומיד לאחר מכן לשוב לישיבה. הנסיעה עברה בטוב ובנעימים, השניים מנצלים את זמנם היטב, כראוי לבני ישיבה כמותם.
לאורך כביש שש זרמה התנועה ללא הפרעות, אולם כאשר הגיע האוטובוס לאזור מחלף אליקים, היא הואטה באופן משמעותי עד שלבסוף נעצרה. התברר כי תאונה קשה שהתרחשה באזור יוקנעם עצרה את התנועה באופן מוחלט.
אחר כשעה וחצי שבה עמד האוטובוס בפקק ללא ניע, הבינו הבחורים שלא יספיקו להגיע למירון עד השקיעה. כעת, מחד גיסא עמדה על הכף חובת התפילה במנין, ומאידך גיסא עמדה האפשרות הסבירה שירידה ביוקנעם תגרום לביטול תוכניתם להתפלל בעבור חברם במירון. לבסוף התפילה במנין היא שהכריעה את הכף. הבחורים ניגשו לנהג וביקשו ממנו בעדינות שיאפשר להם לרדת. הנהג הסכים, והשניים ירדו מהאוטובוס.
ראובן ויוסף החלו לחפש בית כנסת בעיר הבלתי מוכרת, ולפתע הבחינו על גדר אחד הבתים במודעת אבל המבשרת על משפחה היושבת שבעה במקום. בבית האבל בודאי ימצאו מנין, חשבו הבחורים והחליטו לנסות.
באוהל האבלים ישבו בני המשפחה כשלפניהם כמה מנחמים. הבחורים נכנסו בהיסוס אולם התקבלו במאור פנים. הם הסבירו לנוכחים את הסיבה שהגיעו למקום ונענו בהסכמה. למרבה הפלא היו במקום בדיוק שמונה אנשים שיחד עם שני הבחורים השלימו מנין.
לאחר התפילה הם נזכרו במטרה שלשמה הגיעו למקום והעזו לבקש מהמתפללים לומר עמם שני פרקי תהילים בעבור חברם. גם בקשה זו נענתה בחפץ לב, ואדרבה, האבלים הודו להם על עילוי הנשמה שעשו.
כאשר פנו לצאת מאוהל האבלים, ניגש אליהם יהודי שומר תורה ומצוות שנכח בין המנחמים והתעניין בנעימות להיכן פניהם מועדות. הם באמת לא חשבו על כך… אך מבט מהיר בשעון הבהיר להם שפניהם מועדות חזרה לירושלים. כבר לא יספיקו לנסוע למירון ולחזור.
"לירושלים?" תהה האיש בקול מופתע, "הן אני נוסע בדיוק לשם. נסעתי לכאן מירושלים במיוחד כדי לנחם את קרוביי, ובעוד כמה דקות אני אמור לשוב. אם תמתינו כמה דקות, תוכלו בשמחה להצטרף אלי".
כמה דקות לאחר מכן עלו השנים לרכב החדיש והנוח. הנסיעה היתה מהירה ונעימה ובמהלכה השתעשעו עם הנהג בדברי תורה. בהגיעם לירושלים התנדב הנהג להסיעם עד לישיבה, והבחורים שבו לישיבה מוקדם מהצפוי ואף הספיקו להיות ב'סדר שלישי' בבית המדרש.
המשגיח, שהופתע לראותם שבים בשעה כה מוקדמת, התעניין לפשר הדבר. הבחורים שתפוהו במעשה ובד בבד הביעו את אכזבתם על שלמרות המאמץ הרב שהשקיעו לא זכו להגיע לשער התפילה אשר במירון ולהתפלל לרפואת חברם.
אלא שהמשגיח דווקא לא היה נראה מאוכזב: "יתכן שדוקא התפילה שהתפללתם ביוקנעם היא שתפעל למען החולה יותר מכל", אמר להם, והסביר: "יוקנעם שוכנת כידוע למרגלות הר הכרמל, אותו הר מפורסם שעליו נענה אליהו בתפלת המנחה כמתואר באריכות בספר מלכים – א (פרק יח). ולמדו מכך חכמים (ברכות ו ב): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה'.
אף אתם, בזכות מסירות נפשכם שלא לותר על תפילת מנחה במנין, בטוחני שתפילתכם בעזרת ה' תפעל את הישועה המיוחלת, לא פחות מהתפילה במירון".
למרבה ההפתעה, בחסדי שמים, ביום שלמחרת שמחו בני הישיבה לשמוע על שיפור משמעותי שחל במצבו של חברם החולה. מגמת השיפור נמשכה, ובתוך כמה ימים הוא שב לישיבה, פצוע ומגובס, אך מהלך על רגליו ומתאושש.
ואכן, מי שענה לאליהו בהר הכרמל בתפלת המנחה, ענה לתפילותיהם של בני הישיבה היקרים אשר מסרו נפש למען תפלת מנחה כהלכתה ושלח ישועה ורפואה לחברם.
סיום ירושלמי מסכת פאה
שישו ושמחו בשמחת תורה בסיום מסכת פאה שחל בשבת אח"ק שעעל"ט בהשגחה פרטית ראיתי שבמשך חכמה (פ' קדושים) מבאר מה שרבינו הקדוש סידר פאה אחר ברכות מפני שדרשו בר"ה (לב.) מואני ה' אלוקיכם בחודש השביעי (בפ' אמור) שאומרים מלכיות בר"ה, לכן אחר ק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים, כמו שאמר רש"י למה קדמה פרשת שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, סמך לזה פאה ולקט דכתי' ביה אני ה' וגו' להורות על מלכיות.