הרה"ק רבי שלמק'ה מזוועהיל זיע"א, היה נוהג ללכת לכותל המערבי מדי יום ביומו, לעיתים פעמים ביום, בימי חול ובימי שבתות, בימים טובים ובימים נוראים. לא החסיר ממנהגו זה, גם בעתות של סכנה, בימי הפרעות והפוגרומים, כאשר היתה סכנת נפשות מוחשית לעבור בשוקי הערבים בעיר העתיקה, לא חת ולא הרתיע רבנו ממנהג זה, והיה הולך לבדו, חוצה דרכו בין הערבים, מבלי פחד וללא רתת.
סיפר המקובל רבי יוסף וולטוך שלרבנו היה מתלווה בדרך כלל אדם בלכתו לכותל. יום אחד לא הופיע אותו איש, נתלווה אליו ר' יוסף וולטוך. היה זה ביום השבת. כשהגיעו לשער שכם, אמר רבנו למלוהו, ר' יוסף: אני איני מטלטל בשבת, אמשיך דרכי דרך שער שכם, אולם אתה, שיש עמך חפצים עליך ללכת דרך שער יפו (דרך שער שכם לא היה עירוב).
שאל ר' יוסף את רבנו הכיצד לא יפחד ללכת יחידי, לבדו, דרך שער שכם, בין הערביים. היה זה בתקופת הפוגרומים, שהערבים היו פוגעים בכל יהודי שנקרה בדרכם. הכיצד לא ירתת? ענה רבנו: תדע שאין מקום לשני פחדים.. ומי שיש לו מורא שמים אין לו מורא בשר ודם.
**
שח לנו הרה"ג החסיד רבי אלי' רוט זצ״ל, שפעם התלווה לרבנו בנסיעתו למירון. נהג האוטובוס היה ערבי. עם היציאה מהעיר אמר לו רבנו, לפתע: מי ששובר את הגוי שלו (היצר הרע) אינו צריך לפחד מגויים.
שמע ולא הבין למה מכוונים דברי רבנו ומדוע אמר לו זאת בנסיעה זו.
והנה כשהגיעו למירון ניגש הערבי אליו, לרבי אלי' זצ״ל, ותבע ממנו בתוקף שישלם לו את דמי הנסיעה. המוסכם היה, שהתשלום יעשה רק עם שובם לירושלים, אולם דרישת הנהג היתה מאיימת וחשש מפגיעתו הרעה, נכנע לו לאיומיו ושילם מראש.
בדרך חזרה סוכם שהנהג יעבור דרך העיר שכם ויעצור ליד קברו של יוסף הצדיק, אולם לאחר שהנהג שלשל כבר לכיסו את הכסף החל להתכחש לכל הבטחותיו, והכריז בקול שלא יעצור בשום פנים ליד קברו של יוסף הצדיק. אמר רבנו, אם כן, לא לשלם לו את הכסף.
סיפרתי לרבנו שכבר שילמתי את הכסף לנהג, מאחר שחששתי מאיומיו.
שמע רבנו וקרא: אני איני מפחד מגוי…
עתה התחילה להתבהר לפני כוונת דברי רבנו עם יציאתנו, שמי ששובר את הגוי שבו אינו מפחד מגויים..
ואכן כל התנהגות רבנו הייתה ללא נימה של פחד במשך כל הנסיעה בין הערבים. הנהג עצמו חזר לאחר שעה קצרה והכריז שיעמוד בהבטחתו ויעצור בשכם. ואכן הוא עמד בהבטחתו.
**
בראש השנה אחד בימי הפרעות, עמדו מתקבצים מספר אנשים ליד הכותל המערבי. מבקשים להתפלל, אך חסר להם אחד להשלים למנין, היו רק תשעה במספר. בגלל המצב המתוח ששרר באותה עת לא נראה יהודי באופק, יראים לעבור בשטחי הערבים.
אותו ציבור שהתאסף ליד הכותל הגיע בהסעה מהעיר לפני החג, כדי להימנע מללכת רגלי דרך שווקי הערבים.
עמדו מצפים לעשירי להשלים המניין. והנה ראו את רבנו מגיע ובא, יורד אל הכותל עם נכדו, רבי מרדכ'לה זי"ע, הגיעו זה עתה מהעיר. שאלוהו, איך עבר בין הערבים? והשיב: לא הרגשנו בשום דבר…
מתוך 'פרקי אמונה וביטחון' – מרכז מוסדות זוועהיל.