"הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה" (כד, יד)
בפרשת השבוע אליעזר הולך, בשליחותו של אברהם אבינו, למצוא אישה ליצחק בנו. לאליעזר יש "רשימה" של דרישות, אותה הוא מבקש למצוא באשה המיועדת, ופונה לאלוקים ומבקש שיעזור לו למצוא את האישה שיש לה את הרשימה הזאת. התורה מספרת שתפילתו נענתה מיד. הוא מצא את רבקה שענתה על הרשימה שהכין: "וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת".
שומו שמיים: עומד כאן גבר חסון, עם עשרה גמלים, ומבקש מנערה צעירה, יש אומרים בת שלוש: 'בבקשה, תעלי על כיסא, עם כד מים ביד, ותשקי אותי. אני אפתח את הפה ואת תשפכי לתוכו מים'…
'סליחה, אדוני!' – היה לבטח אומר כל בן אדם נורמלי – 'אתה רוצה לשתות? קח את הכד ותשתה. כשתסיים, תשטוף בבקשה את הכד, ותחזיר לי אותו מלא במים'… אפשר אולי לומר זאת יותר בעדינות, אבל מה פתאום ילדה קטנה צריכה להשקות אדם מבוגר, ולהגיש לו את השתייה עד הפה? זה לא חסד! זה ניצול! רק 'פראיירית' תסכים לזה. וכל זה בלי לדבר על כך שהיא צריכה לשאוב מים ולהשקות עשרה גמלים…
הימור משתלם
התשובה לזה נוגעת, בעצם, להרבה משטחי החיים. אכן, יש סבירות גבוהה ביותר, כמעט מוחלטת, שהאיש הזה, העבד החסון, מנצל את טוב לבה של נערה תמימה, ומבקש ממנה לעשות מעשים בלתי סבירים בעליל. אבל יכול גם להיות, אחד מאלף, שהאדם הזה הזה רק נראה כלפי חוץ מאד חסון, אך הוא סובל מאיזושהי מחלה או שיתוק, שגם לאחר שעשה הרבה פיזיותרפיה, הוא לא מסוגל להרים כד מים בידו מעל הכתף ולשתות.
נכון! זה מקרה של אחד מאלף, או אחד מעשרת אלפים, לא משנה. יש כאן שאלה של הימור. אתה מתבקש לעשות איזושהי פעולה טובה מצד עצמה, מצוה, חסד. מירב הסיכויים שאתה מנוצל. סיכוי קטן שזו באמת מצווה. אם אתה יכול לברר זאת – מה טוב ומה נעים. אם יתברר לך, מעל לכל ספק, שאכן סתם באו לנצל אותך – אל תעשה את המעשה. אבל אם אינך יכול לברר – עשה זאת! תהמר, קח סיכון! אמנם לפי רוב הסיכויים עשית את המעשה הטוב בחינם, אבל אולי, למרות שזה צד רחוק, קיימת מצווה. הסיכוי הקטן לזכות – שווה את ההימור. כל עוד לא ביררת – אל תסיק שום מסקנה. קח את ההימור, כי אולי זאת בכל זאת מצוה.
רבקה לקחה הימור – וזכתה להיות אמא של כלל ישראל.
הנושא הזה תקף, כאמור, לכל תחומי החיים. במתחים שבין איש לרעהו, בין איש למשפחתו, בכל תחום באשר הוא. אם אתה יכול לברר את המניעים של הצד השני – תברר, ואם אינך יכול – לֵךְ עם הצד הטוב, עם המעשה הטוב, עד הסוף! לכל היותר עשית מעשה טוב מתוך ניצול שניצלו אותך. לא נורא! אבל אל תפספס את ההזדמנות שאולי בכל זאת עשית מעשה טוב ושלם.
הכל לטובה
אספר לכם סיפור מכלי ראשון, לפני מספר שנים יזמו שני גדולי עולם כנס ענק בארה"ב שמטרתו לזעוק ולהתריע נגד פגעי הטכנולוגיה הלא כשרה. היו אלו כ"ק האדמו"ר מסקולען זצ"ל ולהבחל"ח המשגיח של ישיבת לייקווד הגה"צ רבי מתתיהו סלומון שליט"א.
הם שכרו אצטדיון של חמישים אלף מקומות ועשו הרבה רעש ותעמולה כדי לסחוף את ההמונים להשתתף בכנס. אולם למרות כל הפרסומות, מכרו בסך הכל שנים-עשר אלף כרטיסים. היה חשש כבד לחילול השם גדול מאד – גדולי ישראל, מכל החוגים, יוזמים כנס על דבר שבקדושה והאולם מלא בפחות מרבע מתכולתו…
ידידי, הרב זלמן לייב זילבר שליט"א ממונסי, קיבל טלפון מהמשגיח רבי מתתיהו סלומון, ואמר לו: "אני חייב להציל את הכנס! עלה בלבי רעיון: אם נביא את מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי לכנס – לא זו בלבד שהאולם יתמלא, אלא נצטרך לשכור עוד כמה אולמות ולהקרין את המעמד בשידור ישיר… אני מבקש ממך: תצטרף אלי ונסע ביחד לארץ ישראל וננסה לשכנע אותו לבוא לכנס למען הצלת עם ישראל".
ר' זלמן לייב ידע שהסיכוי שרבי חיים יצא לחו"ל הוא אפסי, אבל לא יכול היה לחלום על דבר יותר טוב מזה. ממש בבחינת לראות את עולמו בחייו! מה יכול להיות יותר טוב מאשר לטוס יחד עם המשגיח הצדיק ולשבת על ידו שתים-עשרה שעות בהלוך, ועוד שתים-עשרה שעות בחזור… הוא נעתר, כמובן, לבקשת המשגיח.
לא עברו יותר מיומיים, והנה הוא מקבל טלפון מאחד מבני הבית של המשגיח, והלה מודיע לו שהמשגיח מבקש ממנו שיטוס לבדו לארץ ישראל, ואילו הוא, המשגיח יגיע אחריו, והם ייפגשו בארץ ישראל, סמוך לביתו של רבי חיים, וייכנסו אליו ביחד.
מחשבות שונות ומשונות החלו להתרוצץ במוחו של ר' זלמן לייב… מי טרפד את הנסיעה המשותפת? מי לא מפרגן לו אותה? בראשו עלו כמה אפשרויות לגבי אנשים שונים שיתכן וידם הייתה במעל הזה. הדבר חרה לו מאד, כאב לו עד מוות. לפספס כזאת הזדמנות… למענה הוא הקריב והסכים לעזוב כמה ימי עסקים…
הוא ניגש, שבור לב, לארון הספרים, נעמד ליד ספר ה"חפץ חיים" על התורה, ואמר: 'ריבונו של עולם! אני לומד כל יום מהספר הזה. אני מעוניין לפתוח אותו באקראי באחד הדפים, ומבקש ממך שיהיה בדף הזה אות וסימן כיצד עלי לנהוג!'
הוא פתח את הספר בעמוד שהחפץ חיים סיפר בשם המגיד מדובנא:
מעשה ביהודי שחכר אחוזה מן הפריץ באלף רובל לשנה. הפריץ היה דווקא אדם הגון, דא עקא, מנהל האחוזות שלו היה רשע מרושע. יום אחד הודיע הלה ליהודי, ללא ידיעת הפריץ, שמכאן ולהבא יהיה עליו לשלם אלפיים רובל לשנה, וָלֹא – רע ומר יהיה גורלו. כל בכיותיו, תחנוניו והסבריו של היהודי, שהוא איננו מסוגל לשלם סכום כה גבוה, נפלו על אוזניים אטומות.
חלפה שנה. ליהודי לא היו אלפיים רובל ומנהל האחוזה הוציא שוט והלקה אותו עשרים וחמשה מלקות כואבות. פצע אותו בכל חלקי גופו.
כעבור כמה שבועות הפריץ ערך סיבוב שגרתי בין אחוזותיו, לראות, להתרשם ולשוחח עם החוכרים, מה קורה בהן. כשהגיע לאחוזה של היהודי והתעניין בשלומו, הראה לו היהודי את סימני המכות שעדיין נותרו על גופו, וסיפר לו מה שעשה לו מנהל האחוזה.
הפריץ התמלא זעם על המנהל שעושה מעשים על דעת עצמו, מבלי לשאול את רשותו, ובפרט כלפי היהודי הזה שהיה נאמן לו כל השנים ותמיד שילם בזמן, וציווה לזמן אותו בדחיפות אליו. כשהמנהל הגיע ואישר את שעשה, חרץ את דינו: על כל מכה שהלקית אותו – עליך לשלם לו, כמובן מחשבונך הפרטי, עשרה זהובים, ובסך הכל מאתיים וחמישים רובלים. סכום עתק.
היהודי שב הביתה עם הסכום הגדול שקיבל, אך פניו היו נפולות. כשסיפר לאשתו מה קרה, התפלאה: "מדוע, אפוא, פניך נפולים? תרקוד משמחה! הפכת לגביר"!
השיב היהודי: "אני מצטער ובוכה על כך שהוא נתן לי רק עשרים וחמש מלקות… חבל שהוא לא נתן לי חמישים"…
אומר ה"חפץ חיים": לעתים אדם מקבל מלקות, והוא מתחיל לבכות… לעולם הוא לא יכול לדעת מה צופן העתיד בחובו! בכל מקרה עליו להאמין באמונה שלמה שמעָז יֵצֵא מתוק, וכל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד.
למנוע נזק
הרב זלמן לייב הבין את המסר. עליו לציית לבקשת המשגיח גם אם אינה מוצאת חן בעיניו כל כך. הוא טס לבדו לארץ ישראל, המשגיח הגיע אחריו, והם נפגשו אצל רבי חיים קניבסקי.
בסיום, כשהמשגיח נכנס לרכב, ביקש מכולם לצאת, היות והוא מעוניין לשוחח עם ר' זלמן לייב ביחידות. וכך אמר לו: "אני מבקש להתנצל בפניך שלא טסתי אתך. ברצוני להסביר לך את הסיבה. מאז שהחלטתי להילחם בפגעי הטכנולוגיה – כל מיני גורמים, בכל העולם, משמיצים אותי ופועלים להשחיר את שמי בעולם. חשבתי לעצמי שאם אתה, איש עסקים, תיסע ביחד אתי – יתחילו להשמיץ גם אותך. חשבתי שאין זה מן הראוי שאתה, שעושה לי טובה ונאות לבטל כמה ימי עסקים ולנסוע אתי, תינזק ממני"…
"אתה מבין?" סיים הרב זילבר לספר. "למדתי פרק מאלף לחיים. אני התהלכתי במשך כמה ימים אבל וחפוי ראש, נשבר ונדכה מהעלבון הצורב. בסוף התברר שכל מה שארע כאן זה מחשבה אין סופית של אחד מגדולי וצדיקי הדור, עלי, ר' זלמן הקטן, שלא אנזק חלילה!!!, הכל היה אפוא לטובתי ולמעני".
את הדבר הזה לימדה אותנו רבקה: אולי אתה יכול, כביכול, להיכשל במשהו. עבדו עליך. ניצלו אותך. אבל כדאי לך להמר על דבר טוב. ללכת אתו עד הסוף. בסוף מתבררת האמת לאשורה. מלעשות דברים טובים אף פעם לא מפסידים. רבקה לקחה סיכון, יתכן והיא תהיה ללעג וקלס אבל רק בגלל זה היא זכתה להיות אמא של כלל ישראל.ה
ממש געוואלדיג!
תודה רבה על החיזוק הגדול בעניין אהבת חסד מתוך לקיחת הימור שזה מצוה ולא ניצול.