לא יתן לא לבנו ולא לשלוח
בעשרת הדברות של פרשת 'ואתחנן' כותב הנצי"ב יסוד גדול מאוד במצוות כיבוד אב ואם, שכדאי לחרטו על לוח הלב. – על הפסוק (דברים, ה' ט"ז) 'כבד את אביך ואת אמך, כאשר צוך ה' אלקיך', כותב הנצי"ב ב'העמק דבר': 'באשר מצות כבוד אב ואם היא מצוה שכלית, שכל דעת אדם מודה בה, הזהיר הכתוב כאן שיעשה מצוה זו בשביל צווי ה' כמו כל חוקי התורה, ויש בזה נ"מ לכמה דינים, כמש"כ בספר שמות' (י"ח ט"ז, וכ' י"ב).
דהיינו, מצוות כיבוד אב ואם היא לכאורה אחת המצוות הכי שכליות, והראיה שגם אנשים שאין בהם ריח תורה – ומצוות, ואפילו גויים, מקיימים אותה, ולפעמים בהידור רב. לכן מדגישה לנו התורה במפורש שנקיים את המצוה החשובה הזו 'כאשר ציווך ה' אלקיך', דהיינו אך ורק מפני שזה ציווי ה', ולא מפני השכליוּת שבה.
והנה דוגמא לדברי הנצי"ב שהתרחשה לאחרונה, והגיעה אלינו בשיחה מיוחדת מארה"ב. בחור כבן 20 נסע לאמריקה, ולפני צאתו מסר לו אביו חבילה, וביקש למסרה לכתובת פלונית בניו יורק. הבן, כמובן, הסכים למלא את רצון האב, ונטל את החבילה וטמנה בתוך מזוודותיו האחרות.
והנה, בבואו לנמל התעופה בארה"ב, נערכת בדיקה שגרתית בחבילותיו, ולפתע מבחין הצעיר שהבודקים מביטים בו בחומרה, וללא אומר ודברים מזעיקים שוטרים, ומניחים אזיקים על ידיו ורגליו.
הם מודיעים לו שבאחת החבילות התגלו סמים מסוכנים שאסור להכניסם לאמריקה, ולכן הוא יובא באופן מיידי למשפט מהיר. כל טענותיו שהוא מהווה בסך הכל שליח לאדם – פלוני, ולא ידע כלל מה מכילה החבילה, נפלו כמובן על אוזניים ערלות, והנה הוא מוכנס לאולם בית המשפט. לפני שהשופט פתח את הדיון, מבקש הבן לעשות שיחת טלפון אחת לארץ ישראל. השופט הבחין מיד שמדובר בבחור ישר ונעים הליכות, והתיר לו לקיים את שיחת הטלפון. הצעיר – התקשר אלינו וסיפר את הסיפור, והודיע שאם יורשע במשפטהוא צפוי לשנת מאסר.
'אם אודיע לשופט שהאשם בכל הסיפור הוא אבא שלי, שמסר לי את החבילה, ואני לא ידעתי כלל מה מכילה החבילה, אפטר לגמרי מעונש. האם מותר לי לגלות לשופט את הענין'? שאל הבחור. – ציטטתי בפניו את דברי הנצי"ב הנ"ל, ואמרתי לו שאסור לגלות מאומה, כי בכך הוא עובר על איסור 'מקלה אביו ואימו'. ואם היינו מצוּוים במצוה זו רק בגלל שכליותה, הרי במקרה שלך השכל אומר שכיון שלא עשית מאומה, אפשר לגלות לשופט מי הוא האשם.
אבל כיון שהצטווינו לכבד את הורינו מפני שכך ציווה ה', הרי שלציווי זה אין חילוקים ואין אוקימתות, וצריך תמיד לכבדם, ועל אחת כמה וכמה להיזהר שלא לבזותם. 'האם אשב במאסר בגלל אבא שלי'? שאל הצעיר, – ואמרתי לו שכן. אין ברירה. זה הוא ציווי ה', ואין עצה ואין – תבונה נגד ה'. הצעיר קיבל עליו את הדין.
פלא הפלאים היה שהשופט הגוי הבין מעצמו שהצעיר – התקשר לרב, ומה היתה התשובה שקיבל, וקיצץ בעונשו וגזר עליו רק חצי שנת מאסר.
(גליון קול ברמה אלול תש"פ)