"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
מאת: הרב ישראל היימן
מעשיה ישנה מספרת על בעל חווה גדולה בשנותיה הראשונות של ארצות הברית של אמריקה – כשעניין העבדות עדיין לא הוצא אל מחוץ לחוק.
ברשותו היו כמה עבדים, חלקם בשדות, חלקם בגידול הבקר ועוזרת אחת שהייתה סוכנת הבית. היא הייתה אחראית על תפעול בית המשפחה, נקיון סידור וכביסות.
כמקובל באותם ימים העוזרת הייתה עובדת שישה ימים בשבוע וליום ראשון – יום השבתון האמריקאי, הייתה העוזרת חוזרת למשפחתה ולילדיה עם הפדיון השבועי אותו היא הרוויחה ומכלכלת את בני ביתה לכל השבוע.
שבוע אחד, זמן קצר לפני שסוכנת הבית עזבה את החווה לחופשתה השבועית נכנס אחד מבני המשפחה לחדר עבודתו של בעל הבית. הוא ראה את העוזרת מכניסה משהו במהירות לתיקה וכשסומק עז על פניה היא עוזבת במהירות את החדר.
בעל הבית שהתפלא לשמוע את הדיווח לא רצה לוותר בקלות על עוזרת מסורה כזו והחליט להעמיד מעקב לבדוק האם מדובר על מקרה חד פעמי או קבוע. אחד מבני הבית החל לשמור את צעדיה של העוזרת בהיחבא. הוא דאג להיכנס אחריה בהפתעה לכל מיני מקומות ולהיות רואה ואינו נראה בכל הזדמנות שהוא היה יכול. במהלך כל השבוע לא נרשמה שום התנהגות חריגה, אבל דקות לפני שהיא עזבה את החווה לחופשתה השבועית שוב נשנה המחזה. עוזרת הבית נכנסה לכמה דקות לחדר העבודה של בעל הבית ויצאה משם אחרי דקות ספורות כשהיא דוחפת משהו לתיקה.
בשבוע לאחר מכן כבר חיכה בן המשפחה מתחת לאיזה שולחן מראש…
בשבוע לאחר מכן כבר חיכה בן המשפחה מתחת לאיזה שולחן מראש… הוא צפה בעוזרת כשהיא נכנסת לחדר העבודה, פותחת כבקיאה ורגילה את הכספת שמוצמדת לשולחן העבודה, מוציאה מאה דולר ותוך כדי דחיפתם לתיק יוצאת בבטחה מהחדר ונוסעת לביתה.
בשבוע לאחר מכן התחבא בעל החווה עצמו בחדר העבודה… כשהעוזרת נכנסה בלי לחשוד בכלום ופתחה את הכספת הוא צפה בה בעיניים קמות. כאשר עמדה העוזרת עם השטר המרשיע בידה יצא בעל הבית ממחבואו ותפס אותה על חם…
האשה נכלאה באחד מחדרי הבית ולאחר כמה ימים הוא הביא אותה בפני שופט אמריקאי טיפוסי…
התובע הרעים בקולו, בעל הבית ובן המשפחה העוקב העידו בשבועה. כל הנתונים הראו שמצבה של האשה האומללה בכי רע והיא עומדת להיכנס לכמה שנים טובות לכלא האמריקאי.
כשנתנו לה את זכות הדיבור היא פתחה במונולוג שלא היה מבייש משפטנים גדולים וותיקים.
"אתם באים כאן לדון אותי על מעשה שהוא אינו מוסרי לפי אמות המידה שלכם. אני לעומתכם סבורה שמעשיי הם המוסריים ביותר עלי אדמות"!
מול עיניהם המתעגלות של הנוכחים המשיכה האישה בעוז.
"אני אגלה לכם… כבר שנים ארוכות שכל שבוע אני לוקחת מאה דולר כשאני יוצאת ליום השבתון. בעל הבית מעולם לא הרגיש בדבר מסיבה פשוטה מאד, הוא אף פעם לא טרח לספור כמה כסף יש לו בכספת. הוא עשיר מאוד ומאה דולר בשבוע, זה אולי אלפית ממה שהוא מרוויח בשבוע אחד.
לעומת זאת, המשכורת העלובה שלי לא מספיקה לכלכל את פיותיהם של ילדי הרעבים. הם צריכים מעט יותר גם לאוכל וגם לחימום פשוט כדי לא למות! לא בשביל תענוגות או מותרות, רק כדי להמשיך לחיות.
עכשיו האשה כבר ממש 'התלמדנה'…
כל הדיון כאן הוא חוסר המוסריות שבגניבה. מי קבע שכסף זה שייך לפלוני או לאלמוני? המוסר והיושר! הם מחייבים שמי שמרוויח כסף יחזיק בו וישתמש בו ולא כל אחד יעשה כחפצו בעולם.
וכעת למקרה שלי: אם הכסף היה חסר לבעל הבית היה בזה חוסר מוסריות, כיון שהוא עובד על הכסף וזה שייך לו ומדוע אני נהנית ממנו.
כנ"ל אילו לילדי, הכסף לא היה נחוץ לחיים עצמם, גם אז היה בזה חוסר מוסריות, מדוע הם נהנים ממשהו שלא שלהם.
אבל אם גם לו זה לא חסר וגם לילדים שלי זה חיוני ברמה הבסיסית ביותר שיש מה לא מוסרי בזה? אם כל הדיון הוא מוסר, לשיטתי אין לך מוסר גדול מלעשות את מה שעשיתי"!!
האשה סיימה את טענותיה והתיישבה על ספסל הנאשמים.
המעשייה מספרת שהשופט התרשם כל כך מטענותיה
המעשייה מספרת שהשופט התרשם כל כך מטענותיה ולא רק שזיכה אותה אלא חייב את בעל הבית להוסיף על משכורתה את המאה דולר בצורה קבועה וחוקית…
את הדילמה הזו אני מעלה פעמים רבות בפני בחורים מתקרבים כאשר מגיעים לנידונים הלכתיים בפרק אלו מציאות או בפרקים במסכת בבא קמא שעוסקים בנבכי הסוגיות של נזיקין.
יסודם של דינים אלו בפרשת השבוע. דיונים נרחבים על מוסר שנקבע על פי התורה שמְזַמן הרבה פעמים שאלות של חוסר הבנה בסגנון "אני לא מבין למה ראובן צודק, אני חושב דווקא ששמעון הכי צודק"… או: "מה, רב יוסף לא מבין את הסברא של הפועל הזה"?
אז אני מספר להם את הסיפור הזה ושואל אותם האם האשה הזו צודקת בטענותיה או לא. בדרך כלל ניטש וויכוח עז כשאני תופס בו את צד האשה ומסביר אותה בצורה משכנעת. כשמספיק ממשתתפי הדיון מחליטים שהאשה אכן צדקה בטענותיה, אז הזמן שלי להרעים בקולי…
"הטעות שלכם היא לא עצם הטענה שמעשה כזה או אחר הוא מוסרי או לא. על זה באמת ניתן לדון וכל אחד וההסתכלות שלו. הטעות היא שהמוסר הוא לא דבר אנושי בכלל! מי שקובע את אמות המידה המוסריות הוא בורא העולם ולא האדם. והסיבה לזה פשוטה, כי אם האדם היה קובע את המוסר, כל אחד היה קובע אותו לפי אמות המידה שלו, ובאמת מי יכול לכפות עלי את אמות המוסר שלו כשאני חושב על מוסר שונה לחלוטין?! אין ברירה אלא לומר שהמוסר הוא דבר על אנושי בעליל. רק בורא העולם, שיצר את כל הבריאה כולה והוא זה שיודע את כל מסתריה יכול להתוות את אמות המידה של המוסר"…
הגוי פנה אליו וטען לו שהסיבה בגינה היהודים שנואים כל כך
הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בעל ה'שרידי אש' פגש פעם איזה אנטישמי אחד.
הגוי פנה אליו וטען לו שהסיבה בגינה היהודים שנואים כל כך היא ההתנשאות שלהם. הלא אם יבוא הקיסר וילהלם בעצמו ויבקש להעיד בבית דין שלכם לא תאמינו לו ואילו לכל עגלון או איש פשוט אם הוא יהודי יאמינו בית הדין יותר מלקיסר. בעצם אתם אומרים שיהודי באשר הוא יהודי יותר נאמן מכל גוי אפילו הנכבד ביותר שיש.
הגאון זצ"ל לא נשאר חייב. הוא אמר לאותו גוי שהשאלה היא חזקה יותר. הלא גם למנין בבית הכנסת אנחנו לא נצרף את הקיסר ואילו כל עגלון פשוט יוכל להצטרף במקומו.
הגוי הצטחק, הרב לא הבין מה שדיברתי… למנין בבית הכנסת ברור שאי אפשר לצרף את הקיסר הגוי, הלא מדובר על טכס דתי. אבל לנאמנות של עדות, מדוע העגלון היהודי עדיף על הקיסר הגוי?
אז כנראה שכן הבנתי מה שאתה מדבר… ענה הרב בחיוך. כי זה מה שאני מנסה להסביר לך. אצלכם בית המשפט הוא מקום הצדק והיושר, אצלנו גם המשפט הוא טכס דתי… המצוות שלנו לא הומצאו על ידי אדם חשוב ככל שיש, הדינים והמשפטים הללו הם יסוד העולם שמגלמים את חכמתו האלוקית של הבורא יתברך. כשהדיינים יושבים במשפט הם לא מתעסקים בסברא כזו או אחרת, הם עוסקים בדיבור אלוקי קדוש, לא פחות מתפילה בבית הכנסת.