בשבת קודש העלה הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א זכרונות מהלימוד עם אביו הגדול רבינו שליט"א בילדותו ובצעירותו.
כידוע, רבינו שליט"א למד עם ילדיו ש"ס בבלי, ירושלמי, ששה סדרי משנה, פעם ופעמיים ובחנם על הנלמד. רבי יצחק שאול שיחזר איזו סבלנות עצומה השקיע בהם רבינו שליט"א בלימודו איתם.
לדוגמה, כשרבינו למד איתם פרשת תרומה, הייתה להם בבית קופסה מפלסטיק והיו בונים בדומה ללגו את הקלעים ואת חצר המשכן והמזבח. רבינו אמר לו, עכשיו נלמד, אחר כך אני אבנה לך את כל המשחק ותראה מקרוב ותבין טוב את מה שנלמד. רבינו ישב איתו ולימד אותו את כל הפרטים, איך בנו את המשכן והקלעים ולקח את החלקים של המשחק ובנה והראה לו בצורה מוחשית איך נראה המשכן וכליו.
וכך מספר רבי יצחק שאול: הגענו למסכת קינים, המשנה האחרונה במסכת נמצאת גם בזבחים, היא משנה מאוד מורכבת עם הרבה דוגמאות. אמר לו רבינו, עכשיו אקח אותך לסיבוב בחוץ וכך תוך כדי הליכה בדרך הסביר לו היטב את פרטי המשנה.
לאחר מכן למדו מסכת כלים. רבינו הוריד מהארון ספר מיוחד עם ציורים והראה לו כל דבר באופן מוחשי על מנת שיבין היטב. כאשר למדו מסכת חולין, פרק אלו טרפות, השתמש רבינו בספר עם שרטוטים על מנת שיבין כל דבר על בוריו.
לאחר מכן למדו את הגמרא כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסון, רבינו שליט"א ישב עמו וערך את כל החשבונות. לאחר שערך את כל החשבונות, ביקש רבינו, "עכשיו תחזור יפה על מה שהסברתי לך, את כל החשבון". באופן טבעי, כילד, בעת שחזר על כל החשבונות, פה ושם מעט 'נתקע', הרבנית ע"ה הייתה בחדר סמוך ושמעה את הלימוד, והיא הייתה מומחית בחשבונות, הייתה מסייעת לו בתשובות… רבינו חייך ואמר: "זה לא חכמה שאת מגלה לו, אני שואל אותו"…
כך לימדו כל דבר בסבלנות רבה. כאשר הגיעו למסכת יבמות, רבינו שליט"א רצה שיבין היטב את כל החשבון ברש"י בדף ט' ע"ב, לכן צייר לו את הציורים הללו על דף, כדי שיראה את הדברים באופן מוחשי וברור.
עלינו להבין שכל זאת היה במקביל ללימודים של רבינו שליט"א, בהספקים העצומים של רבינו, בלימוד 'חובותיו', בלחץ לכתוב את החיבורים שלו, אך עם כל זאת לא ויתר על הלימוד עם הילדים, על אף שלימוד זה דרש ממנו כוחות נפש על טבעיים ממש. רבינו לא ויתר עד שראה שבנו הבין את הנלמד ואף חוזר על כל מה שביאר לו ולימד אותו. עד כמה הדבר מלמד אותנו.
*
סיפור יפה שסיפר לי הגאון רבי פנחס ברזל, אשר היה מגיע לרבינו שליט"א כמעט מדי יום:
ראש כולל שהיה מגיע לעיתים קרובות לחו"ל לגייס כסף לכולל, פגש בנדיב שאמר לו, "אני מאוד רוצה שתארגן לי סנדקאות ואני אתן לך סכום גדול לכולל".
ויהי היום, לאברך בכולל נולד בן והוא אמר, "אני מוכן לתת לו סנדקאות בשביל שיהיה כסף לכולל". המדובר היה שאם לא הנדיב יהיה הסנדק, רבינו שליט"א יהיה הסנדק.
מאוד התחבטו מה לעשות. הוא נכנס לרבינו וסיפר לו את כל האמת: יש נדיב שרוצה סנדקאות תמורת כסף לכולל, ואם לא, נותנים לרבינו את הסנדקאות.
אמר לו רבינו שליט"א ארבע מילים:
"לא על חשבון הילד".
כאשר שמע את הסיפור בנו של רבינו, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, אמר, "זה סיפור יפה אבל הוא לא פלא אצלי, אני יודע שכך אוחז אבי".
רבו ודודו של רבינו שליט"א, מרנא החזון איש זיע"א, היה נוסע לסנדקאות גם לערים אחרות, כאשר תנאי הדרכים היו לא כמו היום. פעם שאלנו את רבינו שליט"א, מדוע מרן החזו"א כה הטריח עצמו והקדיש מזמנו היקר לכתת רגליו לסנדקאות?
אמר רבינו זצוק"ל: "הוא רצה את טובת הילד".
תשובה זו אף מסבירה את הנהגתו של רבינו שליט"א, אשר היה נוסע מרחקים לסנדקאות ובאותו היום אף היה נוסע לכמה ערים לשם כך. רבינו טרח כל כך, כמנהג דודו מרן החזו"א, מפני שדאג לטובת הילד.
'במה' bama.org.il