הרב יצחק פוליטנסקי
איסור בישול בדבר גוש רותח
כיון שלדעת חלק מהפוסקים אנו מחשיבים מאכל שבא בצורת גוש, שדינו יהיה ככלי ראשון ונחשב שמבשל אוכל אחר שנוגע בו, אפילו כאשר הוא מונח בכלי שלישי.
כגון: חתיכת בשר או תפוח אדמה וכן כל אוכל אחר שבא בצורת גוש והוא רותח בדרגת חום שהיד סולדת בו (פירוש: שהיד סולדת מחום התבשיל), והטעם לכך הוא: מכיון שהחום נשמר בתוך הגוש הרותח ולא מתקרר מהר כמו במאכל לח ונוזלי שמתקררים גם מדפנות הכלי.
לכן ראוי לכתחילה לחשוש לכך ולהימנע מאיסור בישול בדבר גוש.
דוגמאות מצויות שיש להימנע מהם לכתחילה:
- באכילת דג רותח יש להיזהר שלא להניח בצמוד אליו בצלחת סלטים שאינם מבושלים או אפילו כשהסלט היה כבר מבושל אך יש בו הרבה רוטב והוא קר עכשיו, יש להימנע מכך כיון שהדג הרותח מבשלם.
- כשאוכל קוגל (פשטידה) רותח, יזהר שלא להניח בצמוד אליו מלפפון חמוץ וכד' כדי שלא יבוא לידי בישול של המלפפון מחום הקוגל.
ויש שהקילו במקרה כגון זה, שבו החימום של המלפפון חמוץ לא מועיל אלא מקלקל. - כאשר מונח בצלחת טשולנט (חמין) רותח, יש להיזהר שלא להניח בצמוד אליו חזרת כשהיא צוננת או כל אוכל אחר שלא עבר תהליך בישול.
- כמו"כ יזהר כשבא לתת תבלינים או חמאה על גוש תפו"א רותח, שלא יתנם כל עוד התפו"א בדרגת חום שהיד סולדת בו.
- יש להימנע גם מלשפוך רוטב קר על ערימת גרגרי אורז רותח המונחים בצלחת ומדובקים יחד, מהחשש הנ"ל שהאורז הרותח שומר את חומו בתוכו ויכול לבשל את הרוטב הצונן שנשפך עליו.
- אסור להוציא גוש בשר רותח מהסיר ולהניחו בתוך רוטב צונן המונח בכלי שני, אפילו כשהרוטב המונח שם הוא בכמות גדולה. והטעם, מכיון שהבשר אינו מתערב עם הרוטב אלא נשאר גוש רותח שמבשל את הרוטב הצמוד אליו ("כדי קליפה").
- מותר לשטוף ביצה רותחת עם קליפתה תחת זרם מים קרים. והטעם, משום שלא חוששים מבישול המים הקרים כיון שנשפכים מיד.
(הדברים נכתבו ברובם מתוך ספר "אורחות שבת" וביאורים ומוספים של "דרשו" אך אין לפסוק מהם הלכה למעשה ללא עיון במקורות)