עמוד היומי עם גישמאק: אין משגיחין בבת קול
הגמרא במסכת סוטה (ה/א) דורשת: "אזהרה לגסי הרוח מניין"? כלומר, מניין יודעים אנו שיש איסור לאדם להלך גבוהה גבוהה? שנאמר (דברים ח/יד) "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך", הרי לנו שגבהות הלב מביאה לידי שכחת הבורא, ונאמר (דברים ח/יא) "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך", אם כן הזהירה התורה את האדם שלא ישכח את בוראו, ומכאן שאל לו לאדם להתנהג באופן שעלול לגרום לו לשכוח את בוראו.
הכרעה על פי חלום: נחלקו הראשונים, האם האיסור לנהוג בגבהות הלב הוא מצוות "לא תעשה" מן התורה, או אזהרה הנדרשת על ידי אסמכתא. הרמב"ם וראשונים אחרים, אינם מונים איסור זה בכלל שס"ה מצוות "לא תעשה" שציוותה התורה. אולם, הסמ"ג חולק על כך ומונה את גסות הרוח עם מצוות ה"לא תעשה" שבתורה. מדבריו למדים אנו, כי בתחילה סבר כדעת הרמב"ם, עד שבחלום הלילה התגלה לו כי גם גבהות הלב מהווה איסור הנמנה על מצוות ה"לא תעשה" וכה דבריו: "אקרא בחלום במראות הלילה, הנה שכחת את העיקר "השמר לך פן תשכח את ה'", והתבוננתי עליו בבוקר, והנה יסוד גדול הוא ביראת ה'… והואלתי לחברו".
לא בשמים היא: על דרך הכרעתו של הסמ"ג על פי חלום, יש להקשות מדברי הגמרא במסכת תמורה (טז/א) המספרת, כי שלשת אלפים הלכות נשתכחו מעם ישראל בימי האבל על פטירתו של משה רבנו. אמרו לו ליהושע שהתמנה למנהיגם של ישראל, "שאל", כלומר, שאלת חלום (רבינו גרשום), אמר להם: "לא בשמים היא", שאין לפסוק הלכות על פי חלום, וכפי שאומרת הגמרא (ב"מ נט/ב), כי לאחר שניתנה תורה בהר סיני אין משגיחין בבת קול, וכיצד פסק הסמ"ג להכריע על פי חלום?
אמנם, לכאורה ניתן ליישב ולומר, שהכלל הקובע שאין מכריעים על פי חלום נאמר, רק אם להכרעה זו השלכות מעשיות. אולם בנידון שלנו אין לכך כל הכרעה מעשית, שכן, בין אם איסור גבהות הלב הוא מדאורייתא [כדעת הסמ"ג], ובין אם הוא אזהרה בלבד [כדעת הרמב"ם], אין לוקים עליו, שהרי הוא "לאו שאין בו מעשה" [וגם אין שייכת בו התראה] ומאחר שאין כל נפקא מינה מהכרעה זו, ראה הסמ"ג לנכון לכתוב כפי שהורוהו במראה הלילה.
אלא, שעדיין יש להקשות שלמרות שכלפי איסור גבהות הלב אין הבדל אם הוא לאו מפורש מן התורה או רק אזהרה, יש לכך השלכה מעשית על שאר האיסורים. שהרי כידוע, הראשונים נחלקו אלו איסורים כלולים במניין תרי"ג המצוות שנאמרו למשה מסיני, ומצווה שאינה נמנית על תרי"ג המצוות, אין לוקים עליה. אם כן, בכך שהסמ"ג מונה את גבהות הלב על תרי"ג המצוות, הוא דוחק מצווה אחרת שהיתה נמנית על תרי"ג המצוות שהיו לוקים עליה, ושוב שבה ועולה התמיהה, כיצד הכריע הסמ"ג על פי חלום?
שאלה זו קיימת גם לגבי רבים מספרי הראשונים, ובראשם הספר "שו"ת מן השמים" של רבינו יעקב חסיד, בהם מוצאים אנו הסתמכות על חלומות להכרעות פסקי דין [יעויין בפתיחה לספר זה (הוצאת מוסד הרב קוק) הכוללת בירור מקיף מהרב ראובן מרגליות זצ"ל].
הכרעה בין גדולי הדור: החיד"א מתייחס לסוגיה זו בספרו "שם הגדולים" (ערך רבינו יעקב חסיד בסי' הנ"ל) ואומר, שאמנם אין להכריע על פי חלום כאשר בית הדין או גדול הדור מסוגלים להכריע את הספק על פי ראיה או סברא. אולם, במקום שנחלקו גדולי הדור וחכמיו, ואין בכוחו של אחד מהם להכריע ולפסוק את ההלכה, ניתן להסתמך על ההכרעה הנגלית משמים. ראיה לדבריו ניתן להביא מהגמרא (עירובין יג/ב) האומרת, שבת קול הכריעה האם הלכה כבית שמאי או כבית הלל, ולא דחו את ההכרעה משום "לא בשמים היא". הרי לנו, שבנידון בו חכמי הדור אינם מצליחים להכריע בכוחות עצמם, ניתן להסתמך על דברי בת קול או מראות הלילה. אולם, מכל מקום, אין זה מבאר את הכרעתו של הסמ"ג על פי חלום, שהרי לא נחלקו בנידון זה חכמי הדור, ומה ראה הסמ"ג לעשות כן?
אלא שמהתבוננות ועיון בדברי הסמ"ג עולה, כי החלום עוררו לחשוב שיש דברים בגו, אך את ההכרעה בנידון הוא קיבל בהקיץ, וממילא אין זה נחשב להכרעה על פי חלום. זאת ניתן ללמוד מדבריו: "אקרא בחלום במראות הלילה וכו' והתבוננתי עליו בבוקר והנה יסוד גדול הוא ביראת ה'… והואלתי לחברו" [עיי' בספר "מאורות הדף היומי" עמ' צ"א].
(מאורות הדף היומי סוטה ה.)