עצה מועילה להקאות בנסיעות
בתנו בת השנה וחצי היתה מקיאה אפילו בנסיעה פנימית. ובעצת בית טבע ובית מרקחת קנינו צמידים מיוחדים שעונדים על הידיים וב"ה זה עוזר מאוד. אנחנו ממליצים למרות העלות הכספית כי מאז השימוש הנסיעות נעשות רגועות.
נסיעה טובה
מזיק לגוף ולנפש
קראתי את הדברים של ב.ש. שכותרתם הייתה "ידעו ההורים להיזהר!!", אודות מגזין ובו כתבות עם תיאורים נוראים לפרטי פרטים. אנו קנינו את כתב העת לסוכות ורק ימים לאחר החג, כאבתי מאד לגלות מה נכנס הביתה מהדלת הראשית, דברים קשים ונפשעים ממש. מדובר בענין חמור מאד מעבר לסיוטי הלילה והפחד שהדברים יוצרים, מכיון שיש כאן פריצת גדר של תרבות שלא ממחוזותינו, ובה על מנת ליצור רתק וענין משתמשים בחומרים המזעזעים את הנפש, מדובר בגלגל בלתי פוסק המעלה את סף הריגושים, ואין צורך לפרט את הנזק הרב שבכך. וכל מי שבידו לפעול בענין יבוא על הברכה.
ח. פ. ירושלים
אי אפשר לשחזר
לאחרונה נפוץ יותר ויותר השימוש בדיסק קשיח SSD במחשבים ניידים ובנייחים, ואף נחשב ומתפרסם ובצדק כדיסק מהיר ומתקדם בהרבה.
אולם חשוב מאד לדעת והדבר אינו ידוע כ"כ משום מה, כי אין אפשרות לשחזור חומר בדיסק זה בתוכנות המצויות ואף המקצועיות שבהן! כלומר אם נמחק בטעות מסמך או תמונה, אין בד"כ כל אפשרות שחזור ואף לא רגע לאחר מכן. דבר זה נבדק כמה פעמים ואף בידי אנשי מקצוע מומחים, והוא עלול לגרום, וכבר גרם לרבים, לעגמת נפש עצומה. חשוב לקחת את זה בחשבון בקניית מחשב, שלא יצא שכרו בהפסדו.
ד.ש.
מודיעין עילית
הקומוניזם היסטוריה?
כמה מוזר. לוקחים תופעה קיימת, חיה ופועמת, הרסנית והורגת, ושולחים אותה לספרי ההיסטוריה. כן, זה קיים. יש עדיין מקומות בעולם בהם הקומוניזם עדיין לא פג תוקפו. כולם "שווים" "אותו דבר" העשיר כן ירבה, והדל – אבוי אם ימעיט! כולם, כולם שווים, כלפי מעלה. כולם עשירים… אנשים מאבדים את חייהם על מזבח החברה, במובן הנפשי, או הפיזי או שניהם. כי כדי להיות "שווה" בשוק, הם צריכים "לשווק" את עצמם בהתאם ל- כ-ו-ל-ם. והכולם הזה עשיר, יש לו בגדים מפוארים לכל טקס, בארים גראנדיוזיים, הכל זורח, פורח, צורח, מעוצב, עצוב – – –
כי ביום שאחרי, האשראי לא עובר במכולת, וטלפונים מהבנק, שאם לא יכניסו משהו לחשבון, אז – – – ו – אוי!!! הילד הביא פתק מהחיידר שיש להביא למחר 5 ₪ לסיום. מה, הם השתגעו שם? מאיפה יהיה לי 5 ₪??? ואח"כ הצ'קים על הפרחים שכבר נבלו, חוזרים, ועוד מעט מהשכרת שמלות יפקידו את הצ'קים המאוחרים, ואז הילדה המתוקה של שבוע שעבר, שעכשיו נהייתה אשה בטקס מלכותי, מרהיב ומהודר, מתועד היטב בכל זווית אפשרית, מתקשרת: "אמא, יש לך אולי בשבילי 2 עגבניות ו-2 מלפפונים? וקצת פרוסות לחם, ואולי 2 ביצים לחביתה?"
ואמא מתפלאת כל כך: "הרי היחידה ששכרנו בשבילכם צמודה למכולת (נ.ב. פשוט חלק מהמחסן של המכולת הוסב ליחידת דיור, הכנסה טובה, לא?) מה הבעיה בשבילך להכנס למכולת?"
-"לא, אמא, זה לא זה… פשוט אין לי שקל בארנק!" (הממותג!).
אז כולם ממשיכים לרקוד בחתונות מפוארות כמו גביר העיירה, וכל המוסיף לא גורע, וללבוש בגדי מלכות לכל "ארוע", וללכת לעבודה וללימודים ממותגים כחוק, וכרכרות פאר לתינוק, ולעצב את הבית לפי מה שהכי הכי בשוק (שנה הבאה יצטרכו שוב, כי יהיה "הכי" חדש).
ולעצב,
ולעצב,
ולהתעצבן,
ו – אוי! שוב המיגרנה – – –
אבל אין לי כסף אפילו לאקמול,
נו, מדינה סוציאלית, כולם עשירים ולכולם אין – – –
ממש שויון!
לצחוק או לבכות? תשאלו את כולם מה הוא פוסק.
"חבר" כאוב
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק
הלוואי שיתעוררו ויפנימו כי באמת השיגעון גדל עד למעל הראש.