כ-47 אלף יהודים מכל רחבי העולם מקבלים מדי בוקר את 'הפותח' לתיבת המייל שלהם. רוב רובם קוראים, נהנים וממשיכים הלאה בסדר היום שלהם. אבל מדי פעם הם נעצרים, יושבים כמה דקות וכותבים תגובה חמה ומעודדת לעוסקים במלאכה, הכותבים, המלקטים והעורכים שמשקיעים מאמץ ומחשבה רבה כדי שהקוראים יקבלו את התוכן האיכותי בהגשה המיוחדת כפי שהורגלו לקבל מדי יום.
על התגובות הללו נוכל לכתוב ספרים שלמים. חלקן רהוטות וחלקן כתובות בכבדות כך שניכר עליהן שהשולחים אינם מנוספים במלאכת הכתיבה. חלקן כתובות בחרוזים, ואחרות במילים פשוטות שיוצאות מהלב. הצד השווה שבהן, שכולן קראות על ידינו בשקיקה, אנחנו מתייחסים לכל פניה, לוקחים לתשומת לב כל הערה, ומתמוגגים מנחת מכל מחמאה.
"ישנם דברים שאני קורא ב'הפותח' והם הולכים איתי למשך כל היום, ממש משפיעים על כל היום שלי"", כותב לנו הרב שמואל ר. "אני מודה לכם על החיזוק הגדול, ובטוחני ששכרכם גדול מאוד".
קורא בשם ר' יחזקאל ש.: "כבר זמן רב אני זוכה לקבל מדי יום את הפותח בכל יום, מה אומר ומה אספר, אשרינו שזכינו בדור כשלנו לגיליון עם כל כך הרבה תוכן מכל הסוגים, לכל אחד ואחד, ממש מתאים לרוחו. אם בדף היומי בהלכה, אם בדך היומי על הש"ס, אם במעשה צדיקים, אם בהרבה מוסר בלשון המתאימה לכל אחד, יישר כח לעוסקים בזה".
הקורא ניר כ. הגיב כי ה'הפותח' הנו ניוזלטר מדהים, כלשונו, "זה משהו מיוחד ונפלא, מאז שהתוודעתי אליו אני משתדל לקרותו כל יום ולא לפספס. אשריכם! המשיכו להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כבוד שמים בעולם!".
הרב אורי ש. כתב בתגובה למערכת 'הפותח': "יישר כח לעוסקים במלאכה,. ברצוני להודות לכם על תוכן מיוחד, מרומם ומחזק, המוגש באופן נעים ומשובב לב. במיוחד בתקופת הקורונה הוא כמים קרים על נפש עייפה".
גם הגב' מ. כתבה תגובה נלהבת בה הודתה בחום על התכנים: "אלו סיפורים מחזקים אתם מביאים. מלא יראת שמים!, בדרך כלל אני לא מעיזה להעמיק בקריאה כי אם איכנס לא אוכל לצאת… כל סיפור יותר יפה מקודמו, ויותר מרומם מקודמו!! אין לי מילים להודות לכם על החיזוק הרוחני היומי, זה ממש ויטמינים לנשמה שלא תתקרר!!! השם הטוב ישלם שכרכם בעולם הזה ובעולם הבא, תמשיכו לחזק ולהתחזק".
סיפור מרגש קיבלנו מהגב' משרקי. ששכתבה בתגובה לסיפור שהובא בהפותח, אודות ציפור שצייצה ודפקה מדי יום על חלון ביתה של משפחה, ולאחר שהאב התפלל מעמקי לבו מצא בתרגום רבי יונתן בן עוזיאל שהציפור החיה ששילח הכהן ביום טהרת המצורע היתה שבה לביתו ונוקשת על חלונו להזכיר לו שלא ידבר לשון הרע. בני המשפחה קיבלו על עצמם להתחזק בלימוד הלכות שמירת הלשון, וראה זה פלא, הציפור נעלמה לבלי שוב אחרי תקופה ארוכה שהטרידה את המשפחה.
הגב' משרקי, כתבה לנו בתגובה כי לאחר שקרה את הסיפור החליטה להתחזק גם היא בלימוד הלכות שמירת הלשון: "חיפשתי את הספר", היא כותבת, "הוא לא היה במקום הרגיל אלא במקום אחר בספריית הספרים שלנו. בזמן שהוצאתי אותו, נפל באותו זמן כרטיס ברכה שהיה על ידו. על הכרטיס היתה תמונה של ציפור, וזה גרם לי לחייך ולהיזכר בסיפור שבגללו החלטתי ללמוד את הלכות שמירת הלשון. מאז אני משתמשת בכרטיס הזה בסימניה, ומדי יום אני לומדת ונזכרת מה תפקידה של הציפור החיה".
סיפור מדהים קיבלנו גם מהרב אליעזר פ. שמספר כי הוא החל כבר לפני מספר שנים לספר לילדיו סיפורי צדיקים, בשולחן השבת, לאחר שקרא את הסיפורים ב'הפותח' וב'לקראת שבת'.
"בתקופה האחרונה נקלעתי למצוקה קשה", הוא מספר. "זה התחיל כבר לפני כשנתיים, אבל עכשיו זה כבר ממש החריף. אני לא יכול לספר את הסיפורים, כי הילדים שמעו אותם כבר. כל סיפור שאני מתחיל לספר הם אומרים לי במקהלה: אנחנו מכירים את הסיפור". מתברר שהמלמדים והמורות למדו את ה'טריק', וכלם התחילו לקרוא את 'הפותח' באופן קבוע, הסיפורים כולם כבר מסופרים בתלמודי התורה ובבתי הספר, ולנו, ההורים, לא נשארו סיפורים.
"לכן אני מבקש אם אפשר", הוא כתב, חצי בצוק חצי ברצינות, "שתתחילו להוציא שתי גרסאות של 'הפותח', אחת תפנה למלמדים, למורות ולמשגיחים שישתמשו בסיפורים האלו, והגרסה השניה להורים. כך תהה 'חלוקת עבודה' מסודרת, ואף אחד מהצדדים לא ישיג את גבול רעהו".