הרב ישראל ליוש
ביום ז' בניסן חל היא"צ של הגאון רבי אברהם ב"ר שלמה זלמן זצ"ל, אחי מרנא הגר"א מוילנא זי"ע, בעל ה'מעלות התורה'.
רבי אברהם נולד בשנת תפ"ב לאביו רבי שלמה זלמן, כשנתיים לאחר לידת אחיו, הגאון מווילנא. כבר בצעירותו נודע לגאון וצדיק, ופיו הפיק מרגליות בדרשותיו המלהיבות לחיזוק בתורה ויראה. בתחילה כיהן כאב"ד בעיר 'קרוז', ולאחר מכן שימש כמגיד מישרים בעיר 'שקלאוו'. לימים עבר ל'ראגלע', ונודע כ'רבי אברהם רעגולער'.
רבי אברהם כתב חיבורים רבים, בהם פירוש למסכת מגילה על דרך הקבלה, פירוש על התורה, פירוש על סדר התפילה ועל הגדה של פסח, אולם כולם נשארו בכתב יד, מלבד פירוש למסכת אבות 'פרקי דאברהם' וספרו המפורסם 'מעלות התורה' שהודפס לראשונה בשנת תקפ"ד. נלב"ע בשנת תקס"ז.
"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם"… (ד ג)
איתא בגמ': (עבודה זרה ד ב) "א"ר יהושע בן לוי: 'לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה…' והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: 'לא דוד ראוי לאותו מעשה [דבת שבע] ולא ישראל ראוין לאותו מעשה… אלא למה עשו לומר לך…', וברש"י ביאר שזו היתה גזירת מלך, כדי ליתן פתחון פה לשבים.
הגאון רבי אברהם אחי הגר"א אומר, שדברי הגמ' נרמזים בפסוק הנ"ל: 'אם הכהן' – זה אהרן הכהן בחטא העגל, 'המשיח' – זהו דוד שהוא משיח ה', 'יחטא' – איך באו לידי חטאים גדולים כאלו? 'לאשמת העם' – להורות תשובה לרבים וליחיד.
"וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'"… (א יא)
עיקר שבירת היצר הוא על ידי התורה, אומר הגאון רבי אברהם אחי הגר"א, כמו שאמרו חז"ל: (קידושין ל ב) 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין', ובזה מקיים מצות עשה של 'ובערת הרע מקרבך' שהוכפל בתורה שש פעמים.
הפסוק הנ"ל רומז על ענין זה, 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה' – הוא זביחת היצר הרע, הנקרא 'צפוני', כדאי' בגמ' (סוכה נב א) עה"פ: (יואל ב כ) 'ואת הצפוני ארחיק מעליכם' – זהו היצר הרע.
וזביחת היצר הוא ע"י התבוננות במחשבתו ובהנהגותיו, להרגיז עליו יצר טוב!
ואי' בגמ' (ברכות סא ב) "תניא רבי יוסי הגלילי אומר: צדיקים יצר טוב שופטן… רשעים יצר רע שופטן… בינונים זה וזה שופטן…", וקשה, הלא המשפט לאלוקים הוא, ואיך ישפטום היצר טוב או היצר הרע?
וביאר אחי הגאון ז"ל: שמשפט הוא לשון הנהגה, ולכן נקרא הדיין, השופט: 'אלוהים', כי הוא מנהיג ומשגיח על בני דורו. והכי פירושו: צדיקים יצר טוב מנהיגן, כי כל התנהגותם על פי יצר טוב, והרשעים יצר הרע מנהיגן, והבינונים זה וזה מנהיגן.
ועל כן, כל מה שיחפוץ לעשות, ישקול בדעתו אם הוא מצד יצר טוב או מצד יצר הרע, ואם יבין שהוא מצד יצר הרע, ירגיז עמו ויעשה כנגד עצתו.
***
"קשה מאוד לכתוב אחרי עידן ועידנים על אדם שהשתדל בכל מאמצי כוחותיו להסתיר את מציאותו אף בחיים חיותו" – במשפט זה, פותח הגאון רבי ניסן וקסמן זצ"ל, מרבני ארה"ב, את קורות חיי הגאון רבי אברהם אחי הגר"א בפתיחת ספרו 'מעלות התורה', שהוציא לאור יחד עם הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל.
אגב, פעם שח הגאון רבי מיכל, כי הוציא לאור את הספר 'מעלות התורה' לרבי אברהם אחי הגר"א, כדי להבעיר את חשקת התורה בעולם…
"ובפרט" – ממשיך רבי ניסן וקסמן את הקדמתו – "שעמדה לו חכמתו ושחקה לו השעה למלאות את מבוקשו זה, בהמצאו בצל נשרי הדורות וארזי קל, כהגר"א וחבורתא קדישא דיליה. אמנם גם אורם המבהיק לא האפיל לגמרי על אישיותו המזהירה, ומבין חרכי ואשנבי זמנו – מתנוצצים לפנינו קרני זיו תארו והדרו, ומבין המיית גלי הדור דעה ההוא, מגיע אלינו הד קול דממת קודש של נשמת המחבר רבי אברהם ז"ל…".
***
בזמן שמחה אמר פעם רבי אברהם לנכדו הג"ר שלמה זלמן: "אלו חי אני אלף אלפי שנים, לא הייתי מספיק להודות לו על כל רגע שנותן לי חיות שאוכל להדבק בתורתו…".
ועוד היה אומר: "מגודל חלישות כוחי איני יודע מאין נמשך החיות שלי, רק שאני יודע שרוב השמחה וגודל התענוג שמעמל התורה, היא המקיימת אותי בחיים…".
***
בסוף ימיו חלה בחוליו האחרון ממנו לא קם. ייסוריו היו קשים, ולא יכול היה לקום מהמיטה. השכיבה על המיטה מבלי לזוז, גרמה לפצעים רבים, וגופו היה נקוב חלולים חלולים. ובכל זאת, למרות ייסוריו הקשים, לא נשמע ממנו קול אנחה או תלונה, הוא קיבל את ייסוריו באהבה.
כשראה אותו בנו, הג"ר אליהו, אב"ד 'שוגינט', במצב קשה כל כך, התחיל לבכות ואמר: "אוי לי שראיתיך בכך…!"
מיד כעס עליו רבי אברהם ואמר לו: "מה אתה בוכה על גודל המתנה שזיכה אותי השי"ת, ואם היה בי כח הייתי מפזז ומרקד בכל כלי שיר, על רוב הטובה שהיטיב עמדי בייסורים, ואתה קץ ורע לך על גודל מתנתי…?!"
וכך, מתוך שמחה והתלהבות על ייסוריו הבלתי נסבלים, יצאה נפשו הקדושה…
***
לעת זקנותו, הוצרך פעם רבי אברהם לנסוע למקום מסוים, והדרך הרגילה עברה במרחק מה מגבול ארץ אשכנז (גרמניה), ואפשר היה לקצר אותה ע"י כניסה אל תוך ארץ אשכנז.
רבי אברהם, התנה עם בעל העגלה שלא יאריך את הדרך, ולא יכנס אל תוך ארץ אשכנז. הנסיעה היתה בלילה, ומשראה העגלון שרבי אברהם מתנמנם, רצה לקצר את הדרך ונכנס אל תוך ארץ אשכנז.
לפתע, צעק עליו רבי אברהם: "מדוע אתה מרמה אותי…? הלא התניתי עמך שלא תעבור שם…?!"
התבייש העגלון, ושאל: "מניך לך רבינו שאני מרמה אותך…?", "מה אתה שח?" – ענה לו רבי אברהם – "הלא מכיר אני באוויר המחניק שהננו בארץ אשכנז…".
אמר הכותב: יש לומר שהתנגדותו של רבי אברהם להיכנס לגרמניה, הגם שאחיו הגר"א זי"ע היה בגלותו אף בגרמניה, משום שבין השנים שהגר"א היה שם, עד זקנותו של רבי אברהם, פרצה שם ההשכלה, וכנראה שמחמתה הרגיש את המחנק…
***
אחיו, מרנא הגאון מוילנא זי"ע, העריכו עד מאוד. נכד רבי אברהם הג"ר שלמה זלמן מספר שהגר"א אמר עליו שהוא נשמה בלי גוף…
פעם שמע הגר"א שקראו אותו בשם 'חסיד', מיד אמר: "אינני חסיד, שהרי איני מקיים אלא מה שכתוב בשולחן ערוך, והלא זה מוטל על כל אחד ואחד מישראל, אבל אחי רבי אברהם ראוי והגון לשם זה…"
***
חתנו של מרנא ה'חפץ חיים' זי"ע, הגאון רבי מנחם מנדל זקס זצ"ל, אמר שחותנו אמר שרבי אברהם אחי הגר"א "התאבק עם המלאך הממונה על הכסף, ויכול לו…"
***
שני הסיפורים הבאים כבר התפרסמו בטורינו בעלון זה, אך משום חשיבותם, ומיעוט הסיפורים על רבי אברהם, העתקנו אותם שוב:
הימים ימי מלחמת צרפת עם רוסיה, חיילי נפוליון הצרפתי וחיילי אלכסנדר, קיסר רוסיה, מתכתשים זה עם זה, והגאון רבי אברהם אחי הגר"א מוילנא זי"ע יושב בבית אחד ועוסק בתורה כאוות נפשו.
בדיוק באותה עת עבר שם גדוד רוסי, וראש הגדוד סר אל אותו בית כדי ללון שם. בעל הבית קיבלו בכבוד, והפנה אותו לחדר הסמוך לחדר בו ישב רבי אברהם, וכיון שרק מחיצת נסרים דקה הבדילה בין החדרים, הזהיר בעל הבית את משרתי השר, לבל יפריעו לאיש שבחדר הסמוך, כי איש אלוקים קדוש הוא. אחר שהבטיחו לו כי כך יהיה, נתן להם יי"ש ולחם לבן ונפרדו לשלום.
רבי אברהם הגה בתורה כל הלילה, ובבוקר נעמד לתפילת שחרית. באותה עת קם השר ממשכבו, וביקש מאחד משריו שיילך לחדר הסמוך ויבקש מהאדם המתאכסן שם שינמיך את קולו, כי לא היתה לו מנוחה כל הלילה מדיבוריו ללא הפסקה. המשרת אמר לשר את ששמע מבעל הבית כי איש קדוש הוא, ובכל אופן ביקש ממנו השר כי יילך ויאמר לו את הדברים בכבוד…
ויהי כאשר נכנס המשרת אל חדרו של רבי אברהם, ומצאו כשהוא עטור בטלית ותפילין, נפל עליו אימה ופחד, רעדה אחזה בכל גופו, ולא יכול היה לפתוח את פיו ובהתאמצות גדולה סיבב את פניו לאחור ויצא מהחדר.
כאשר סיפר זאת לאדונו השר, זלזל ואמר: "איש פתי ושוטה אתה…! אמרו לך שהוא איש קדוש, לכן אתה מדמה פחד ומורא…". מיד קרא למשרת אחר וציוה אותו שיאזור אומץ ולא ייבהל מהאיש ההוא, כי ככל האדם הוא, "אל תשעה לדמיונות חברך, לך ובקש מהאיש שינמיך את קולו עד שנעזוב את המקום…".
אך כפי שקרה לראשון, קרה לשני, רק ראה את רבי אברהם מעוטר בטלית ותפילין, נתקף בפחד נורא, ובקושי רב הצליח להזיז את אבריו ולשוב אל חדר השר.
הישנות המקרה לא השפיעה על השר, להיפך, הוא התרגז על משרתיו ואמר להם: "טפשים ופתיים אתם, עד כמה גדול כח הדמיון להטיל אימה בלא כל סיבה…? אגש אני אל האיש ההוא…
וכפי שאתם מתארים לעצמכם, מה שקרה למשרתים קרה לאדונם, מיד כאשר פתח השר את הדלת וראה את פני רבי אברהם עטורים בתפילין, נפל עליו פחד איום וגם הוא החל רועד בכל גופו, וינוס החוצה כל עוד נפשו בו…
בחיל וברעדה נגש השר אל בעל הבית, וסיפר לו את כל אשר ארע לו ולמשרתיו, כאשר ראו את פני איש האלוקים, כהגדרתו, וביקש ממנו כי ישאל אותו מדוע הוא עשה להם ככה?
"לא עשיתי להם כלום" – אמר לו רבי אברהם – "אלא כאשר הם באו אלי, הייתי עטור בתפילין, והלא ידוע שכאשר הם מונחים על ראש זך וטהור, אימה נופלת על עמי הארץ, כדכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".
***
'קידן', עיר קטנה ליד 'וילנא', בה התגוררו רבי אברהם אחי הגר"א ואשתו הרבנית. יותר מעשרה ילדים היו להם, וכאשר הם נישאו הם עברו לגור בוילנא, העיר הגדולה אשר היתה מטרופולין של מלך. תלמידי חכמים, רבנים ודיינים גרו בה, ועולם התורה פרח ושגשג בה.
לעומתה 'קידן' היתה עיירה קטנה ממנה לאין ערוך, הן בכמות והן באיכות.
לעת זקנותם של רבי אברהם ורעייתו, היו ילדיהם מגיעים אליהם מוילנא כל אחד בתורו, כדי לתמכם ולסעדם, טרחה גדולה היתה זו עבורם, אך הם עשו זאת בשמחה ובאהבה, הרי כיבוד אב ואם מצוה רבה היא. מידי פעם היו הילדים מציעים להוריהם שיעברו לגור לידם בוילנא, "יש לכם בוילנא משפחה גדולה, נכדים ונינים לרוב, מה לכם לחפש בקידן? בואו וגורו ליד הנחת שלכם!", היו מפצירים בהם הילדים.
אך רבי אברהם ובעיקר אשתו הרבנית, התעקשו להמשיך ולהתגורר בקידן, ולמרות כל הפצרותיהם של הילדים, ועם כל הקושי שלהם לבוא לכבדם בקידן, המשיכו ההורים להתעקש ולא לעבור לגור בוילנא.
שבת אחת הוזמנו ההורים – רבי אברהם ורעייתו לוילנא, לשמחת בר מצוה של אחד הנכדים. ילדיהם ביקשו מהרב של וילנא, שינסה לשכנע את אמם לבוא לגור בקביעות בוילנא, ובכך יוקל עליהם ועל הוריהם. קרא הרב לרעיית רבי אברהם וניסה להפציר בה לעשות כבקשת ילדיה, ענתה לו הרבנית: "יהיה מה שיהיה, אני לא אעבור לוילנא, אך משום כבודו של הרב אספר לו מדוע רוצה אני בכל מאודי להמשיך ולהתגורר בקידן".
וכה ספרה לו הרבנית: "יום אחד ערב סוכות היה, בעלי חוזר מבית הכנסת כשארשת של עצבות על פניו, שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא סיפר לי כי סוחר האתרוגים היה בבית הכנסת והציע לבני הקהילה אתרוג יפה ומהודר, אך המחיר אותו ביקש עבור האתרוג היה גבוה מידי מכדי שנוכל כל בני הקהילה לרכשו בשותפות, גם הסכומים הרבים שכל אחד הסכים לתת עבור האתרוג, לא הגיעו למחיר אותו דרש הסוחר, והוא כנראה ימכור את האתרוג לקהילה אחרת, 'ועל כך אני מצטער, שבחג סוכות הקרב ובא לא יהיה לנו אתרוג, ולא נוכל לקיים את מצות החג'.
"בראותי את צערו של בעלי" – המשיכה הרבנית בספורה – הצעתי לו שכיון שאנחנו כבר מבוגרים, וילדינו כבר אינם גרים אתנו, הרי איננו צריכים בית כה גדול, הבה נמכור את הבית ונקנה לנו בית קטן יותר, ובכסף שיישאר נקנה את האתרוג עבורך ועבור כל בני הקהילה.
"בעלי הסכים להצעתי, אך כדי שהוא יהיה בטוח כי גם אני מסכימה ואינני אומרת כך מהשפה ולחוץ, ביקש כי אני אטפל בענייני המכירה והקניה של הבית. חיש מהר שלחתי להודיע לסוחר האתרוגים, שלא ימכור את האתרוג לקהילה אחרת, ומחר אביא לו את דמי האתרוג. מתווך הדירות מצא עבורנו בית חדש מול הבית הישן, ובכך זכינו כי יהיה לקהילתנו אתרוג נאה ומהודר.
"שמחתו של בעלי לא ידעה גבולות, הנה הוא זוכה לקיים מצוות לולב ואתרוג בהידור. זקנה אני וחלשה, חיי באמת לא קלים" – ממשיכה הרבנית לספר לרבה של וילנא – "אינני בריאה וקשה לי מאוד, אך מה שמחזיק אותי היא העובדה שכל בוקר כאשר אני קמה, אני זוכה לראות את הבית שמכרנו עבור קיום מצוה. אינני מתארת לעצמי איך יראה יומי אם לא אראה בבוקר את הבית שמכרנו עבור האתרוג. אכן בוילנא יש לי הרבה נחת, וכמו"כ לא קל לי להטריח את ילדיי לבוא לקידן לתמוך בנו, אך אינני מסוגלת לוותר על המראה המשמח הזה מידי יום ביומו – לראות את הבית שמכרנו עבור אתרוג, בלי זה ודאי לא אשרוד!"…