עמוד היומי עם גישמאק: מזמנים עליו
שאלה. חולה לב, שכל דיבור, מאמץ הוא עבורו, ולפי המלצת הרופאים אסור לו לדבר, האם אפשר להוציאו ידי חובתו על ידי שאדם אחר יברך, ויכוין להוציאו בברכת 'אשר יצר'?
תשובה. אם המברך עצמו גם צריך לברך ברכה זו, פשוט הוא שיכול לכוין ולהוציא את החולה, דלא גרע מכל הברכות דשומע כעונה. אך אם המוציא לא זקוק לברכה זו, ורוצה לברך במיוחד כדי להוציא את החולה, יש לעיין האם ברכת 'אשר יצר' דומה לברכת הנהנין דאם יצא לא יכול להוציא, או שהיא ברכת השבח או כברכת המצוות ויכול להוציאו, כמבואר במשנ"ב (סימן ריג ס"ק יב).
הגאון מקוז'גלוב (בספרו "שיח השדה" סימן ג) דן בשאלה זו. ונראה, שאפילו אם נאמר שהברכה היא ברכת הנהנין, בכל זאת מאחר וכבר נתחייב בה, אפשר להוציאו ידי חובה גם ע"י אחר וראיה מדברי הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כא), שאפילו מי שלא אכל יכול להוציא את זה שאכל בברכת המזון, לולא מה שנאמר "ואכלת וברכת" – מי שאכל יברך, והוא משום שכבר נהנה וכמבואר במעדני יום טוב (סק"י) – כך גם בענייננו, מאחר וכבר נהנה ונתחייב בברכת אשר יצר, לכן כל אחד יכול להוציאו מדין ערבות.
וב"שיח השדה" כתב: "לכאורה הא מלתא תליא בפלוגתת רש"י ותוס' בברכות (דף מח) לענין ברכת המזון אי אמרינן ביה אעפ"י שיצא מוציא. דשיטת רש"י היא, דמי שלא אכל כלל אינו יכול להוציא, ורק כשאכל כזית דגן דמחוייבת מדרבנן, מחוייב בדבר קרינן ביה. אבל התוס' והרא"ש חולקין… וסברי דשאני ברכת המזון דמדינא אף מי שלא אכל כלל מוציא, דדמי לברכת המצוות דאעפ"י שיצא מוציא. והא דצריך לאכול כזית דגן היינו כדי שיוכל לומר שאכלנו משלו… ובסוף מסיק, דאפילו לשיטת רש"י ובה"ג דנראה מדבריהם דמי שלא אכל אינו יכול להוציא ברכת המזון, מודה ב"אשר יצר" דאף מי שלא צריך לברך מוציא מארבעה טעמים, יעו"ש.
ולכן, מי שעומד בתפילתו במקום שאינו רשאי להפסיק [כגון באמצע ברכות קריאת שמע שאסור להפסיק לומר ברכת אשר יצר] והוא מאריך בתפלתו כל כך עד שלבו נוקפו שלא יהיה ההפסק רב בין עשיית צרכיו ל"אשר יצר" [או שחושש שמא יצטרך שוב לנקביו ויאבד את ברכת אשר יצר הראשון כמבואר במשנ"ב סימן ז סק"א] יוכל אחר להוציאו, ועיי"ש.
אכל ויצא לנקביו מה יברך תחילה?
אכל ויצא לנקביו, ולפניו שתי ברכות לברך: "אשר יצר" ו"ברכה אחרונה" – יקדים את ברכת "אשר יצר". וכמבואר במשנ"ב (סימן ז סק"ב). דאשר יצר תדיר. וצ"ע מה דינו של חולה שהתקינו לו קטטר וגם קולוסטומיה והוא מברך אשר יצר רק פעם אחת ביום, ולעומת זאת ברכה אחרונה הוא מברך פעמים רבות, האם יקדים ברכה אחרונה כי אצלו היא יותר תדירה? ומסתבר דגם הוא יקדים אשר יצר, דהוא הכרחי משא"כ ברכה אחרונה שהיא לא ברכה הכרחית שיכול לאכול מזונות בתוך הסעודה, ואז לא יצטרך לברך ברכה זו כלל.
(חשוקי חמד)