"שלום וברכה" – כך לשון ההודעה שנחתה בתיבת הדוא"ל שלנו ביום רביעי בשבוע שעבר בשעה 10:48 בלילה. "אני מתכבד לשלוח לכם את סיפורי האישי על ישועת ה' שראינו עין בעין ממש אתמול", כותב השולח, שביקש להישאר בעילום שמו. "על אף שאיני חש בטוב כרגע, ישבתי לכתוב ולערוך את הסיפור כמיטב יכולתי, כי ידעתי שיהודים רבים יכולים להתחזק מכך".
והנה הסיפור לפניכם, ככתבו וכלשונו:
יום שלישי א' אייר תשפ"א.
סיפור 'טרי' שהתיישבתי לכתבו מיד כשראינו את ישועת ה'.
לפני כחודש, בעת ביקור שגרתי בטיפת חלב, חשדה האחות שיש בעיה רפואית מסויימת אצל בני הי"ו, שבפורים האחרון מלאה לו שנה. האחות הפנתה אותנו לרופא מומחה בתחום, והוא לאחר בדיקה מעמיקה קבע שאכן יש צורך בניתוח דחוף.
הבשורה נחתה עלינו כרעם ביום בהיר. ניתוח? לתינוק בגיל שנה?
אני מאחל לכולכם שלעולם לא תצרכו לעבור ניתוחים, לא אתם ולא הילדים שלכם, ובוודאי שלא לתינוק בגיל שנה. צריך להיות בצום מהבוקר, לראות את התינוק בוכה וצורח, כשאסור לך להביא לו אף טיפת מטרנה, זאת כאשר הניתוחים מתחילים בשעות אחר הצהריים, ויכולים להגיע גם לשעות הערב המאוחרות. שלא נדבר על ההחלמה של אחרי הניתוח, כאב חד שלא נותן לתינוק לישון בצורה נורמלית, ומשבש את כל סדר היום של ההורים למשך ימים שלמים.
אך לא היתה לנו ברירה, ובהמלצת הרופא קבענו תור לרופא המנתח הנמצא בבית החולים "הדסה עין כרם". במזכירות הודיעו שלפני הניתוח הרופא צריך לראות את התינוק ולתת אבחנה משלו. קבענו אפוא תור לבדיקה, שלא היתה אמורה להיות שונה מהבדיקה של הרופא הראשון, והרבינו בתפילות לרופא כל בשר.
התור נקבע ליום שלישי א' דר"ח אייר.
יום לפני כן, שמתי לב שאחד מחברי בכולל, שבדרך כלל שקוע בתלמודו ללא הפסק, מוטרד מאוד. שאלתי אותו מה מעיק עליו, והוא סיפר לי שהוא זקוק בדחיפות רבה להלוואה של שלושים אלף שקלים למשך חודש, והוא טרוד במחשבות מהיכן להשיג סכום כזה גדול.
צערו נגע לליבי, בפרט שמדובר באברך ת"ח משכמו ומעלה. אמרתי לו, שאני חושב שאני אוכל להביא לו את הסכום הנ"ל כהלוואה לחודש, אך לפני כן אני צריך לשקול את הענין.
בארוחת ערב שוחחתי עם אשתי על כך, אך היא חששה מעט. סוף סוף מדובר בסכום גדול. לא לחצתי עליה, סיימנו את הארוחה ולאחר ברכת המזון קמתי לצאת לכולל ערב.
בדרכי להביא את הכובע והחליפה, אני שם לב לעלון "מטעמים לשולחן שבת" פרשת שמיני שמציץ לו מתוך שקית הגניזה. הוצאתי אותו ועיינתי בו קלות.
עורך העלון הביא שם סיפור מהספר "מעיין השבוע", על אדם ובנו שהיה בידם חמש לחמניות, כאשר עני אחד הופיע מולם וביקש משהו לאכול. האבא נתן לו מיד שתי לחמניות, ולאחר מכן פנה לבנו ושאל אותו: "כמה לחמניות נשאר לנו?"
הבן לא הבין את השאלה: "אם נתנו לו שתי לחמניות, נשארו לנו שלוש"!
אך האב אמר: "לא כן, את שלושת הלחמניות שנשארו לנו נאכל עוד מעט ולא ישאר מהן כלום, אבל את שתי הלחמניות שהבאנו לעני, זה מה שנשאר לנו – זה ישאר לנצח נצחים. במאזן הזכויות בשמים נרשמו כרגע שני יהלומים רוחניים זוהרים, ואת זה – איש לא יקח מאיתנו"!
נהניתי מהחיזוק, ובאתי להחזיר את העלון לגניזה. אך לפתע נעצרתי.
חזרתי לשולחן יחד עם העלון, הנחתי אותו ליד אשתי ואמרתי לה: תקראי את מה שכתוב כאן.
היא קראה, וכשסיימה, ניסתה לנחש לאן אני חותר.
אמרתי לה: האדם שבסיפור הרוויח שני יהלומים בעולם הבא. גם לנו יש הזדמנות לזכות ביהלומים כאלו! לא שניים ולא ארבעה, לא מאה ולא אלף, אלא שלושים אלף יהלומים!! הלוואה של שלושים אלף ש"ח, הרי מזכה את החשבון הרוחני שלנו ב-30,000 מצוות"!
יאמר לשבחה של אשתי, שהיא לא הססה יותר. "אתה צודק" – כך אמרה – "בוא ניתן לו את ההלואה".
מיד צלצלתי לחבר להודיע לו שאכן אני אוכל להלוות לו את הסכום הדרוש לו. את השמחה שלו לא ניתן לתאר במילים. אבן ענקית נגולה מעל ליבו. היה זה בשבילו ממש קרש הצלה!
ניתקתי את השיחה מתוך הרגשת רוממות ושמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, ואז נזכרתי בבדיקה הגורלית שנקבעה למחר.
מיד עמדתי, פניתי לקב"ה ואמרתי: יהי רצון שזכות המצווה הזו תעמוד לבני הי"ו, ומחר הרופא יבדוק ויאמר שאין כלום, שהכל בסדר, ואין צורך בניתוח!!
כה ביקשתי, על אף שידעתי שבדרך הטבע, הסיכויים שהבעיה תיעלם מעצמה הם אפסיים ממש. אבל ניצלתי את שעת הרצון הזו והתחננתי לה' בכל ליבי שיראה לנו ניסים ונפלאות.
יום למחרת.
אשתי נוסעת עם הילד לבדיקה, ואני נשאר בבית עם שאר הילדים, וממתין במתח.
לפתע היא מתקשרת נסערת: "לא תאמין" – כך היא אומרת בהתרגשות – "הרופא אומר שהכל בסדר! הבעיה נפתרה מעצמה!! אין צורך בניתוח!!"
הייתי בהלם. דמעות התרגשות החלו לזלוג על לחיי. האמנם? האמנם רופא כל בשר שמע את תפילתי וסידר את הבעיה כלא היתה? נס של ממש התרחש לנגד עינינו!
הדבר הראשון שעלה במוחי באותם רגעים מרגשים, היה המשנה הראשונה במסכת פאה, אותה אנו אומרים בכל יום בתפילת שחרית: "אלו דברים שאדם העושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: גמילות חסדים וכו' ".
אכן, שלושים אלף יהלומים רוחניים, זוהרים באור יקרות, ממתינים לנו בעולם העליון, אבל זכינו לאכול גם מפירות המצווה בעולם הזה, ולזכות ל'בונוס' – נס רפואי של ממש.